בייץ'
 דגל בייץ' | |
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פולין קטן |
| מחוז | גורליצה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,585 (2006) |
| קואורדינטות | 49°43′N 21°15′E / 49.717°N 21.250°E |
| http://www.biecz.pl | |
בייץ' (בפולנית: Biecz; ביידיש: בייטש) היא עיירה במחוז גורליצה שבפרובינציית פולין קטן בפולין, על גדת נהר רופה (Ropa), בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.
תולדות היישוב
התיעוד הראשון ליישוב הוא מראשית המאה ה-11. באמצע המאה ה-13 הוענקו ליישוב זכויות עיר, אשר אושרו בשנת 1363 בידי קז'ימייז' השלישי, מלך פולין.
בשל מיקום העיירה בנתיב מסחר מרכזי בין פולין והונגריה, נעשתה בייץ' למרכז מסחרי לתעשיית האריגה והבורסקאות האזורית, ואף שימשה כעיר מלוכה.
יהודי בייץ'
עד סיפוח אזור העיירה לקיסרות האוסטרית בסוף המאה ה-18, נאסר על יהודים להתיישב בעיירה, ולסחור בימי השוק בה. עם התיישבות יהודים בעיירה, תרמו עד מהרה להתפתחותה הכלכלית, וקהילת היישוב, שהייתה כפופה תחילה לקהילת ז'שוב, נעשתה לעצמאית בשלהי המאה ה-18. בשנת 1905 פרצה בעיירה שרפה, שהעלתה באש חלק מבתי היהודים, ובהם בית הכנסת המקומי. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כיהן כרב הקהילה האדמו"ר רבי משה יהודה לייב שפירא משושלת חסידות מונקאטש. אחריו כיהן רבי אהרן הורוביץ משושלת חסידות דז'יקוב,חתנו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, ואת מקומו מילא חתנו, הרב יששכר דב הלפרין, שכיהן עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מעת לעת נערכו ביהודי העיירה פרעות מצד האוכלוסייה הפולנית, ובשנת 1912 קרא הכומר המקומי לחרם על עסקי היהודים ביישוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה עזבו את העיירה רבים מיהודיה, ומצבם הכלכלי של היהודים שנותרו בה החמיר. עם תום המלחמה, ערכו חיילי הצבא הכחול מעשי ביזה והתעללות ביהודי העיירה. הקהילה היהודית בעיירה השתקמה באמצעות ארגוני עזרה הדדית ובסיוע הג'וינט.
בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות ציונית, ופעלו בה סניפי הציונים הכלליים, המזרחי, התאחדות והרוויזיוניסטים, לצד תנועות הנוער עקיבא והשומר הצעיר. כמו כן, פעל בעיירה בית ספר עברי משנת 1920, ופעלה בה אגודת ישראל. בתקופה זו נמנו בעיירה כ-850 יהודים, כשישית מסך תושביה.
בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה ממעשי אנטישמיות מצד האוכלוסייה הפולנית המקומית, ובהם הצבת משמרות חרם בפתח חנויותיהם והכאת עוברי אורח יהודים.
.jpg)
בשואה
ביום 7 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי חיילי הורמכט. עם כניסתם לעיירה החלו להתעלל ביהודיה, תוך גזיזת זקנים ופיאות, וחטיפת יהודים לעבודות כפייה. כמו כן, הוטל תשלום כופר על הקהילה היהודית, בתי יהודים נפרצו מדי יום, ובתי המדרש בעיירה חוללו. בחורף 1940-1939 הועברו לעיירה כ-500 מגורשים יהודים מאזור לודז', והאוכלוסייה היהודית בעיירה הגיעה לכ-1,300 איש.
בתחילת 1940 צוו יהודי העיירה לשאת סרט עם מגן דוד על זרועם, ובעיירה מונה יודנרט, בראשות מרדכי פלר, אשר נצטווה לספק לגרמנים עובדים יהודים לעבודות כפייה יומיות. בתחילת שנת 1942 הוקם בעיירה גטו סגור.
בינואר 1942 רצחו גרמנים שהגיעו מיאסלו ומגורליצה 18 יהודים בגטו, ובפברואר רצחו הגרמנים 45 יהודים נוספים בסיוע המשטרה הפולנית. באפריל הוצאו להורג 14 יהודים מהגטו שהואשמו בקומוניזם, וביולי נורו 5 יהודים נוספים.
ביולי 1942 הועברו לגטו שבעיירה יהודים נוספים מהסביבה, ומספר יושביו הגיע לכ-1,700 איש. ב-22 ביולי נערכה בגטו סלקציה, וכ-170 גברים נשלחו למחנה העבודה פלאשוב.
ב-14 באוגוסט 1942 בשעה שלוש לפנות בוקר כותר הגטו שבעיירה בידי גרמנים ושוטרים אוקראינים, והיהודים צוו להתרכז בכיכר השוק. בין 120 ל-180 זקנים ותשושים נורו במקום, ויתר היהודים הועברו לצריפים, בהם הוחזקו בצפיפות רבה וללא אוכל ושתייה כארבעה ימים. בין לבין ערכו אנשי המשטרה ומכבי האש הפולנים מצוד אחר יהודים שהסתתרו בעיירה. כל יהודי הגטו שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ראש היודנרט וסגנו שצוו לאסוף את הרכוש היהודי שנותר בגטו, ולהעבירו לגורליצה, נרצחו בבית העלמין היהודי במקום. 40 יהודים שהושארו בעיירה לעבודות כפייה שולחו למחנה עבודה בפשמישל, ממנו לא שבו.
היהודים הספורים מהקהילה ששרדו את השואה, ושבו לעיירה לאחר שחרורה, זכו לעוינות גלויה מצד האוכלוסייה המקומית, ושלושה מהם אף נרצחו. שני בתי הכנסת של העיירה הוסבו בידי הפולנים לבית ספר ולבית קולנוע.
קישורים חיצוניים
- ספרי יזכור לקהילת בייטץ' בספריית העיר ניו יורק
- בייץ' ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- בייץ' (Biecz), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- בייץ' באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- [ https://digitalcollections.nypl.org/items/c0a77d20-2333-0133-77be-58d385a7b928#/?uuid=c07eae70-2333-0133-fc62-58d385a7b928 ספר על
