ביטול רשות מחצר לחצר
| תלמוד בבלי | מסכת ערובין, דף ס"ו עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות עירובין, פרק ב', הלכה ה' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן שפ"א, סעיף ב' |
| ספרי מניין המצוות | סמ"ג עשין א' |
מכללי ביטול רשות בהלכה, הוא ביטול רשות מחצר לחצר, מחלוקת אמוראית האם כלל ביטול רשות קיים גם מחצר לחצר, כדי להתיר טלטול במבוי.
המחלוקת
נחלקו החכמים בהלכה זו. רבי יוחנן סובר שיש ביטול מרשות אף מחצר לחצר, ושמואל סובר שאין ביטול רשות מחצר לחצר[1].
פרשנות
בטעמו של שמואל מסר אביי את ששמע מפי תלמידו המובהק רב יוסף שתקנת ביטול רשות, הנחשבת לקולא מפני הצורך, תוקנה על ידי חז"ל רק באופן ששני הדיירים יאסרו זה על זה הטלטול במקום, כמו בשני דיירים המתגוררים בחצר אחת ולא עירבו מערב שבת כך שאסור להם לטלטל בחצר בשבת, שאז תיקנו חז"ל שיבטלו את רשותם באמירה בשבת, אך שתי חצרות, שכל אחד מותר בטלטול בחצרו הוא, באופן כזה לא התירו חז"ל את הטלטול על ידי ביטול רשות. מסיבה זו, כאשר שתי החצרות הם זו לפנים מזו כך שהכניסה לאחת מהם היא דרך השנייה, ובני החצר הפנימית לא עירבו עירובי חצרות מערב שבת שעל ידי כך הם אוסרים על החצר השנייה את הטלטול בחצרם, במקרה כזה התירו חז"ל שבני החצר הפנימית יבטלו את רשותם (זכות המעבר בחצר החיצונה) לבני החצר החיצונה[2]. לעומת זאת סובר רבא שגם כאשר מדובר בשתי חצרות כאשר הכניסה לאחת היא דרך השנייה, אין ביטול רשות מחצר לחצר[3]
לעומת זאת רבי יוחנן סובר שגם במקום שאין צורך דחוף בביטול כי בני החצר אינם אוסרים זו על זו התירו חז"ל ביטול רשות. אך רב ששת הבהיר לרב חסדא שטעם הדבר הוא מכיוון שיכולים היו בני החצר הפנימית והחיצונית לערב יחדיו בערב שבת. בטעם זה, פסק רב ששת שאלה מסובכת שהגיע לפתחו על ידי חבירו רב חסדא. רב חסדא שאל אותו מה תהיה ההלכה בשני בתים שהיו משני צידי רשות הרבים (כך שכמובן שלא היו יכולים לערב יחד ערובי חצרות) ובאו גויים בשבת וסתמו את מעברי רשות הרבים באופן שהיא מוקפת מחיצות מכל צידיה, ודינה כחצר. רב חסדא שאל את רב ששת האם גם באופן כזה, שלא היה ניתן לערב יחדיו מערב שבת הותרה ביטול רשות, ורב ששת אמר לו שבאופן כזה אכן לא התירו חז"ל לבטל את הרשות מחצר לחצר[4].
דינים הלכתיים קשורים
כתוצאה ממחלוקת זו האם יש ביטול רשות מחצר לחצר, קיימת מחלוקת נוספת בין שמואל לחבריו: מה תהיה ההלכה כאשר שני אנשים ביטלו את רשותם זה לזה (באותה חצר), האם לאחר שעשה האחד חפציו (זה שהשני ביטל את רשותו שלו לגבי רשותו), יכול השני לחזור ולבטל טת רשותו למי שביטל בהתחלה כדי שיחזור הראשון ויעשה את חפציו בחצר או לא. בתלמוד כונתה מחלוקת זו "מבטלין וחוזרין ומבטלין"?
נחלקו רב ושמואל: לפי רב "אין מבטלין וחוזרין ומבטלין", ולפי שמואל "מבטלין וחוזרין ומבטלין". ההנחה המקובלת היא כי שתי מחלוקות אלו תלויות זו בזו[5]. לפי רב, אין ביטול רשות מחצר לחצר. מסיבה זו, כאשר אדם מבטל את ביתו לבית של השני, הוא לא נחשב יותר לדייר חצר זו, ומכיוון שכך לא יכול השני לחזור ולבטל את רשותו הוא לרשות המבטל, מכיוון שנחשב הוא לדייר חצר אחרת (אחרי הביטול). לעומת זאת שמואל סובר שמכיוון שיש ביטול רשות מחצר לחצר, אין כל פסול או בעיה בכך שיחזור השני ויבטל את רשותו לרשות המבטל.
אודות כך מסופר כי בחצר שהייתה הסמוכה לחצירו של רבא, היה תינוק שעמדו למול אותו בשבת, אך המים החמים שאותם הכינו מערב שבת כדי לרחוץ אותו לאחר ברית המילה לרפאותו, נשפכו. בביתו של רבא היו מים חמים, והוא הציע לבטל את חצירו לחצר האחרת שבו היה התינוק, ולהוציא את כל חפציו מביתו כדי שלא ישכח ויטלטל חפצים מביתו. וכך יוכלו להוציא מים חמים מביתו לבית השני. הוא הבהיר לתלמידו רבינא, כי אכן פסק זה שלו מסתמך על פסקו של שמואל האומר כי יש ביטול מחצר לחצר. שאל אותו רבינא, אם כך, מדוע הורית להוציא את החפצים מביתך, הרי לאחר ברית המילה והרחיצה ניתן לחזור ולבטל את החצר השנייה לחצר שלך ותוכל לחזור ולטלטל מחצרך החוצה, השיב רבא כי לדעתו "אין מבטלין וחוזרין ומבטלין". הקשה תלמידו רבינא, שהרי ההנחה המקובלת היא שלפי שמואל ש"יש ביטול רשות מחצר לחצר", מותר לבטל את הרשות לרשות מי שביטל את חצירו, ורבא השיב לו כי לדעתו אין הדברים תלויים זה בזה, אלא גם לפי שמואל ש"יש ביטול רשות מחצר לחצר", אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, כי הדבר עלול להביא לזלזול בדברי חז"ל ויראו דברי חז"ל כמוזרים, כיצד ניתן לחזור ולבטל רשות לאדם שכבר ביטל את רשותו. אך מעיקר הדין מותר היה לעשות זאת.
בהמשך הסוגיא הובאו פירושים נוספים אפשריים למחלוקת רב ושמואל אם "מבטלין וחוזרין ומבטלין", אך הרשב"א מבהיר, כי ברור שהגישה המקובלת היא כמו הגישה שאמר רבינא, שמחלוקת זו תלויה בשאלה האם יש ביטול מחצר לחצר[6].
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ו עמוד ב'.
- ^ לא ברור עדיין מה היא דעתו של רבט, אם הוא סבור שהטעם הוא מכיוון שדין ביטול רשות יכול רק לבטל ולשלול רשות כאשר ממילא נותרת הרשות כקיימת לדיירים האחר של החצר, אך לא להעניק בעלות חדשה למי שלא הייתה לו בעלות כלל בחצר, למה לא תועיל ביטול בשתי חצרות כאלו רק כדי לבטל את "דריסת הרגל" של חצר אחת על השנייה? ולכן טעמו של רבא אינו ידוע לנו (הרב רבי רפאל הלוי שארר בספר "זיכרון ישעיה" עמ' רכ"ב).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ז עמוד א'.
- ^ רשב"א בסוגיא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ח עמוד ב'.
23710114ביטול רשות מחצר לחצר