ביהביורליזם
ביהביורליזם היא גישה ששלטה במדע המדינה באמצע המאה ה-20 (החל משנות ה-50 ועד שלהי שנות ה-70), ונתפסה כמהפכנית עקב מספר הבדלים מהותיים בינה לבין גישות קודמות במחקר הפוליטי, אשר התמקדו בחקר המוסדות הפורמליים.
ראשית, גישה זו, אשר הושפעה מהשיטה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה, הגדירה את הפוליטיקה כהתנהגות, ולכן גרסה כי המחקר הפוליטי חייב להתמקד בחקר ההתנהגות. דגש זה מוציא ממוקד הניתוח הפוליטי את מושג המדינה, ומסיט את הדגש לחקר תנועות חברתיות, מפלגות וכוחות חברתיים - מערכות חברתיות. המדינה נתפסת כזירה בה פועלים כוחות פוליטיים.
שנית, הביהביורליזם גורס כי על מדעני המדינה להתמקד במישור האמפירי והפרקטי, ולא בפילוסופיה פוליטית. לכן, הביהביורליזם תופס עצמו כיישום האורתודוקסי של הגישה הפוזיטיביסטית. על פי גישה זו יש אמת אחת והיא ניתנת לחקירה - מטרת החוקר היא להגיע לאותה אמת מדעית. בהתאם לשיטה פוזיטיביסטית, הדרך להגיע אל הידע היא באמצעות אינדוקציה. ולכן, המחקר הוא מחקר כמותי. לפי גישה זו החוקר הוא נייטרלי, בלתי מעורב ואובייקטיבי. מטרת המחקר היא ניבוי, מציאת קשרים בין סיבה ותוצאה, אפשרות חיזוי ומציאת כללים.
קיומם של אפשרות החיזוי ומציאת הכללים מציבים בפני החוקר הביהביורליסטי, לטעמו, את האפשרות של תכנון חברתי. אם החוקר מכיר את הכללים המעצבים את הפוליטיקה, הוא יכול ליעץ לקובעי מדיניות כיצד לכוון לתוצאה זו או אחרת.
מאפייני הביהביורליזם
- חיפוש סדירויות במעשה הפוליטי: התמקדות אך ורק בתופעות שניתן לצפות אותן, למפות אותן ולמדוד אותן, ואז לנתח את התוצאות המספריות בכלים סטטיסטיים.
- רב תחומיות מתודולוגית: חוקרי אסכולת שיקגו שאלו מתחומים אחרים במדעי הטבע טכניקות ושיטות מחקר.
- התמקדות בהתנהגות של בודדים ולא של מוסדות.
- הביהביורליזם טען שמדע המדינה עוסק במציאות ובגילויים הממשיים שלה (פוזיטיביזם), הוא אינו עוסק בנסתר או בכל סוגיה שאינה נתפסת בחושים ואינה מדידה.
ביקורת על הביהביורליזם
בשנות ה-70 התערער מעמדה ההגמוני של הביהביורליזם, והוא ספג ביקורת ממספר כיוונים:
1. חוקרים ביהביורליסטים זכו לביקורת על כך שהם חוקרים רק את מה שניתן לכמת. המתודולוגיה קבעה את נושאי המחקר, וקביעה כזו של נושאי המחקר יצרה בו הטיות.
2. התייחסות של הגישה הייתה רק ברמת המיקרו - למשל משום שהדגש היה גם על התנהגות שאפשר לפרק ליחידות – הדגש היה יותר על האינדיבידואל או מיקרו – יחידות קטנות. התעלמו ממערכות ורמת הקבוצה.
3 שימת דגש על תהליכים הניתנים לפירוק – תהליכים ולא תוצאה – דיון בשאלות - מהי רציונליות, מהי התנהגות רציונלית. זהו מושג בעייתי - בעבר בעידן הטרום ביהביורלי ניסו להגדיר הגדרה מהותנית. לכן המושג מדיניות רציונלית הפך למושג תהליכי פרוצדורלי – בודקים לא לפי המדיניות אלא על פי שאלות שניתנות למדידה.
4 אובייקטיביות - הביקורת אומרת שלא ניתן שמחקר במדעי המדינה יהיה אובייקטיבי וניטארלי. עצם השימוש במונחים מסוימים ולא אחרים המייחסים ערך שלילי או חיובי והם רווי קונוטציות ואסוציאציות ערכיות – הוא למעשה בחירה מסוימת. הביהביורליסטים ניסו להשתמש במילים נייטרליות כמו מגדר במקום מין או מערכת במקום מדינה.
5 שאלת הנייטרליות - תפקיד החוקרים לא להיות מנותקים מהחברה בה הם חיים. המחקר צריך לתרום לחברה, והנייטרליות עצמה היא נקיטת עמדה.
6 הביהביורליזם קידש את הקיים – הביהביורליזם בנוסח העקרוני ובייחוד האמריקאי – הוביל את החוקרים לכיוון של נייטרליות, ניתוק מערכים, אמיתות, נורמות או קודים התנהגותיים ראויים ובאמצעות קידוש הקיים הובילו רוח ממסדית, אנטי-מהפכנית, תפיסה שאופורטוניזם יותר טוב מאידאולוגיה, פשרה היא טובה בשל הימנעות מנקיטת עמדה.
7 כימות ללא הקשר - גם אם הביהביורלים יהיו אובייקטיביים חסר ההקשר. ברגע שיצאתי מיחידת בדיקה מדויקת והכנסתי הקשר זה נעשה פחות מהימן וזה לא מקובל על הביהביורליסטים.
8 נטיית הביהביורליזם להתמקד במיקרו - רדוקציוניזם - לא בודקים חברה אלא התנהגויות שניתן לצפות בהן. ההתעלמות מתהליכים ברמת המאקרו עלולה להוביל, ואכן מובילה לעיתים, לאבסורדים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
34337525ביהביורליזם