בחאר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בחאר
Béjar
מדינה ספרדספרד ספרד
קהילה אוטונומית קסטיליה ולאוןקסטיליה ולאון קסטיליה ולאון
מחוז סלמנקהסלמנקה סלמנקה
שטח 46 קמ"ר
גובה 959 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 12,961
 ‑ צפיפות 281.7 נפש לקמ"ר

בחאר או בז'אר (בספרדית: Béjar) היא עיר במחוז סלמנקה שבקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון בספרד, כ-215 ק"מ ממערב לעיר הבירה מדריד, ו-197 ק"מ דרום מזרח לעיר ואיאדוליד, בירת הקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון. העיר הגדולה בקרובה ביותר אליה היא סלמנקה, במרחק של כ-73 ק"מ. העיר שוכנת באזור הררי ועובר בה כביש שמתחבר לאחד הכבישים הראשיים לפורטוגל. בקרבה לגבול הצפוני של הקהילה האוטונומית של אקסטרמדורה.

העיר מוקפת מכל עבריה למעט הכיוון הצפוני והצפון מזרחי בשטחים מוגנים. מדרום לה ריכוז גדול במיוחד של שטחים מוגנים.

השטח העירוני של העיר מוקף בחומה שנבנתה על ידי המוסלמים במאה ה-11 והורחבה במאה ה-12 לבקשת המלך אלפונסו השמיני. החומה נשתמרה היטב, בעיקר בחלקה המערבי, ממנו הייתה הכניסה לעיר בימי הביניים, דרך השערים פיקו וסן פדרו. החומה השנייה עמדה על תילה עד למאה ה-19, עת נפרצה בהדרגה על מנת לפנות מקום לכבישים ובתים חדשים, אך יש לה עדיין שרידים בבתי וגני העיר.[1]

נכון לשנת 2018, מנתה אוכלוסיית העיר 12,961 תושבים. שטח השיפוט שלה הוא כ-46 קמ"ר. שטחה העירוני של העיר עצמה עומד על 1,000 דונם לערך (1 קמ"ר).

היסטוריה

הראשונים שישבו את אזור בחאר החל מהמאה ה-5 לפני הספירה היו הוֶטוֹנִים, שבט קלטי-איברי. האזור נכבש על ידי הרומאים במאה ה-2 לספירה, על ידי המורים במאה ה-8 לספירה, ולבסוף על ידי ממלכת קסטיליה במאה ה-12 לספירה. במאה ה-13 תעשיית הטקסטיל של העיר החלה לפרוח, והעיר הייתה ידועה בה.[2]

היישוב קיבל הכרה כעיר בשנת 1208 וקיבלה כתב זכויות (פוארו) רק לאחר מכן, בשנת 1333. במקור הייתה העיר ממוקמת מדרום למיקום הנוכחי של העיר, אך האוכלוסייה העתיקה את מקומה צפונה במחצית הראשונה של המאה ה-14. לאחר מכן גדלה העיר במהרה, הודות לתעשיית הבקר שלה. העיר עברה לעיתים קרובות בין דוכסות לשליטה ישירה של בית המלוכה.

בעיר ארמון, בו ישב במאה ה-16 הדוכס מבחאר. אחד מבני חסותו הידועים היה מיגל דה סרוואנטס, שכתב את עלילותיו של דון קישוט. קשר היסטורי זה אף בא לידי ביטוי בשמו של מרכז התרבות העירוני Teatro Cervantes de Béjar.

במאה ה-19 הגיעה תעשיית טקסטיל הענפה בעיר לשיאה אך זו דעכה לאיטה במהלך המאה ה-20, וכיום מרבית התושבים אינם מתפרנסים ממנה.

הקהילה היהודית

העדות הראשונה להתיישבות יהודים בבחאר היא מצבה המתוארכת לסוף המאה ה-12. בעיר חיו יחדיו מוסלמים, יהודים ונוצרים במשך מאות שנים.

ראשוני יהודי בחאר הגיעו אליה מן העיר אווילה, ורבים נוספים נגיעו לאחר גזירות קנ"א. אז הקהילה גדלה משמעותית והוקמה השכונה חדשה (Barrio Nuevo).[3]

המאות ה-13 עד ה-15 היו שיא תקופת היהודים בעיר, ואז חיו בה כ-200 יהודים.[4] מוערך כי בסוף המאה ה-15 כ-20% מאוכלוסיית העיר הייתה יהודית.[5] היהודים עבדו באותם מקצועות של שכניהם הנוצרים. ישנם מסמכים המתייחסים ליהודים העוסקים בסנלדרות, רפואה, חקלאות ובמיוחד בגידול גפנים. יהודים הועסקו גם בתעשיית הטקסטיל המקומית, באריגה, צביעה וחייטות.[2]

חוקרים שונים משערים כי שמות המשפחה בכר, בז'רנו, בהר, בכרנו וכנראה גם בכור מוצאם מן העיר.[3][6]אלברט איינשטיין השתתף פעם במפגש שורשים של משפחות שמוצאן מהעיר, משום שאשתו השנייה היא בת לאחת המשפחות הללו.[7]

אימרות פופולארית הנפוצות עד ימינו בקרב תושבי האיזור אודות היהודים: “En Hervás, judíos (conversos) los más/ En Aldeanueva, la judería entera/ En Baños, judíos y tacaños/ En Béjar, hasta las tejas”. בהרוואס, רובם יהודים / אלדנואבה, יהודיה כולה / בבאניוס, יהודים וקמצנים / בבחאר, (יהודים) עד הרעפים (הגג)"[8][9]

המוזיאון על שם דוד מלול

בעיר שוכן המוזיאון היהודי על שם דוד מלול, איש עסקים אמיד מברצלונה, בתוך בית עתיק מהמאה ה-15. סמל המוזיאון מורכב מעץ הערמונים האופייני לאזור, מפתח, ויונה עם עלה זית.[4] מלול למד בעיר בצעירותו.[1]

במוזיאון מוצגים כמו "כתב הזכויות ליהודי העיר" שהוציא אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה במאה ה-13 ומסמך ובו מיפקד של כל היהודים שהוכן לבקשת המלך ב-1291, תשמישי קדושה שונים, ונייר שנחתם ב-1449 ובו מתועדת הפקדה למשמרת של כספו של התושב היהודי סלומון פקאגון בידי שני נוצרים. המסמך מקורי, אך סיבת ההפקדה לא צוינה בו.[4]

קומה שלמה במוזיאון מוקדשת לחייהם של האנוסים.[4]

מנהל המוזיאון הוא אנטוניו אבילס אמאט, היסטוריון חוקר.[4]

אתרים בעיר

מוזיאון זירת השוורים של בחאר

2 ק"מ דרומית לאזור העירוני של בחאר, על גבי ההרים המשקיפים על העיר, ניצבת זירת שוורים עתיקה (Plaza de Toros) שכיום כבר אינה פעילה ומהווה מוזיאון ומרכז תרבותי.[10] בחזית הזירה מבנה בן שלוש קומות.

הזירה נחנכה בשנת 1711 והיא זירת מלחמות השוורים העתיקה ביותר מבין אלו שנשתמרו בספרד.[11] בשל כך זכתה לכינוי "La Ancianita", וקוטלגה כנכס בעל עניין תרבותי בשנת 1997. לזירה קוטר של 41 מטרים וקיבולת של 3500 צופים. מושביה בנויים מאבן.

מדי שנה בחודש יולי מתקיים בזירת השוורים פסטיבל הבלוז הבינלאומי. הפסטיבל מארח פעילויות שונות, תערוכות, ג'אם סשן, סדנאות, קורסים סביב בלוז וקונצרטים במשך מספר ימים.

אישים מפורסמים ילידי העיר

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בחאר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Monumentos - LA MURALLA MEDIEVAL - Bejar, www.petitfute.es (בספרדית)
  2. ^ 2.0 2.1 Béjar (W, SP) | ROOTS OF SEFARAD, www.rootsofsefarad.com
  3. ^ 3.0 3.1 mjb_admin, The jews of Bejar, Museo Judío Béjar, David Melul (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 יואב גלזנר, טיול בספרד: שר אוצר יהודי, ארמונות וצו גירוש, באתר ynet, 23 בספטמבר 2022
  5. ^ Red de Juderías de España, Béjar. Ciudad de la Red de Juderías de España | Red de Juderias, redjuderias.org, ‏2019-09-02 (בספרדית)
  6. ^ mjb_admin, Bejar and Bejarano family names, Museo Judío Béjar, David Melul (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ בן-דרור ימיני, היהודים החדשים: סיור בעקבות יהדות ספרד, באתר מקור ראשון, ‏20 בנובמבר 2011
  8. ^ ירושלים שהייתה בספרד - פרק ראשון - הקשר הספרדי, דקה 18:06, נבדק ב-2022-10-14
  9. ^ Archivo Fotográfico Y. Documental De Béjar, Archivo Fotográfico y Documental de Béjar: Judíos, Archivo Fotográfico y Documental de Béjar, ‏2011-12-08
  10. ^ Bullfighting Museum, Béjar | Drupal, www.salamancaemocion.es
  11. ^ Junta de Castilla y León, Biblioteca Digital de Castilla y León, bibliotecadigital.jcyl.es, ‏2010 (בספרדית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34870735בחאר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בחאר&oldid=2138361"