יונה יקיר
יונה עמנואלוביץ' יקיר (ברוסית: Иона Эммануилович Якир) (3 באוגוסט 1896 - 11 ביוני 1937) היה מצביא רוסי סובייטי ממוצא יהודי, מפקד ארמייה מדרגה ראשונה (הדרגה השנייה בבכירותה בצבא האדום באותה תקופה, זוטרה רק למרשל ברית המועצות) בצבא האדום שהוצא להורג בימי הטיהורים הגדולים.
ראשית דרכו
יונה יקיר נולד בעיר קישינב שבבסרביה (כיום במולדובה) לרוקח יהודי. עקב שיטת הנומרוס קלאוזוס שהגבילה כניסתם של סטודנטים יהודים לאוניברסיטאות ברוסיה הצארית, נאלץ יקיר ללמוד מחוץ לרוסיה. את השכלתו רכש באוניברסיטת בזל שבשווייץ. בעת מלחמת העולם הראשונה שב יקיר לרוסיה ועבד במפעל של תעשייה צבאית בעיר אודסה. ולאחר מכן למד במכון טכנולוגי בחרקוב. כתוצאה ממוראות המלחמה נמשך יקיר לתנועתו של לנין. בשנת 1917 שב יקיר לקישינב והצטרף למפלגה הבולשביקית. יקיר נטל חלק בניסיון השתלטות בולשביקית על בסרביה. ב-1918 התערבו הרומנים בעימות בבסרביה ולבסוף השתלטו על חבל ארץ זה וגברו על ההתנגדות הבולשיביקית.
בימי מלחמת האזרחים
עד למלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה בעקבות מהפכת אוקטובר לא היה ליקיר ניסיון צבאי של ממש. במלחמת האזרחים שהתנהלה בין הכוחות הבולשיביקים לבין הצבא הלבן בין השנים 1918 ל-1921, נתמנה יקיר לקומיסר, תפקיד שהיה צירוף של מפקד צבאי ופעיל פוליטי. הוא גילה כשרון צבאי ונתמנה למפקד שדה. הוא נלחם בחזית הדרומית נגד צבא הקוזקים של הדון. לימים יאשימו אותו מתנגדי הקומוניזם בהפעלת טרור נגד אוכלוסייה אזרחית.
בקיץ 1919 נשלח יקיר לאוקראינה לפקד על אוגדת חיל רגלים. ולאחר מכן מונה למפקד ארמייה שכללה שתי אוגדות חיל רגלים. שתי אוגדותיו הוקפו על ידי הצבא הלבן ויקיר בצעד נועז פרץ את המצור והוביל את חילותיו למרחק של 400 ק"מ לחבור עם הצבא האדום בז'יטומיר. על פעולותיו בשדה הקרב עוטר יקיר פעמיים בעיטור הדגל האדום, אות ההצטיינות הסוביטי הגבוה ביותר באותה עת. בהמשך לחמו גיסותיו של יקיר בצבא הלבן בחזית פטרוגרד (לימים לנינגרד וכיום סנקט פטרבורג). לאחר מכן לחם נגד פרטיזנים אנרכיסטים בדרום אוקראינה. בתקופה זו תחת פיקודו הייתה גם יחידה של גריגורי קוטובסקי שהיה בין גיבורי מלחמת האזרחים. בסוף הוא השתתף במלחמה הפולנית סובייטית בשנת 1920, במהלכה הגיע הצבא האדום אל שערי ורשה, אך בסיומה הייתה לפולין השליטה בליטא ובחלקים נרחבים ממערב אוקראינה ורוסיה הלבנה (כיום בלארוס). על השתתפותו בקרבות אלו זכה יקיר בשלישית בעיטור הדגל האדום והיה לאחד המפקדים המעוטרים ביותר בצבא האדום.
יקיר היה הבולט בשורה של גנרלים יהודים שתרמו רבות לניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים, בהם יעקב גמרניק וגרגורי שטרן, שהיה לימים ממפקדי הכוחות הסוביטיים שלחמו נגד יפן במלחמת הגבול הסובייטית-יפנית. במזרח הרחוק ולאחר מכן ממפקדי מלחמת החורף.
ארגון ובניית הצבא הסובייטי
הגנרל מיכאיל טוכאצ'בסקי שבנה ואירגן את הצבא האדום בשנים שלאחר מלחמת האזרחים סמך על קבוצת הגנרלים היהודים והיה קשור במיוחד לגנרל יקיר, שהיה בין מפקדי השריון בצבא האדום. טוכאצ'בסקי שהנהיג רפורמות בצבא האדום מינה את יקיר בשנת 1924 לראש מינהל האקדמיות הצבאיות של הצבא האדום.
בשנת 1925 נתמנה יקיר לעמוד בראש המחוז הצבאי של אוקראינה, שהיה אחד מהפיקודים הטריטוריאליים החשובים של הצבא האדום. יקיר הפך את הפיקוד לזירת ניסיונות בתחומי האסטרטגיה והטקטיקה של הפעלת מבצעים של עוצבות הצבא.
בשנים 1928–1929 היה יקיר חניך באקדמיה הצבאית העליונה בברלין.
לאחר שחזר לפיקוד האוקראיני המשיך יקיר בביצוע רפורמות. הוא היה אחד מהיוצרים של עוצבות גדולות של השריון וחיל האוויר.
בתמרונים הגדולים שערך הצבא האדום בשנת 1935 הרשים יקיר את הנספחים הצבאיים והמשקיפים הזרים כשפיקד על תרגיל הצניחה המשולב עם הפעלת כוחות שריון, הגדול ביותר שנערך עד אז בברית המועצות. בתרגיל השתתפו 65,000 חיילים, מהם 1,888 צנחנים, 1,200 טנקים ו-600 מטוסים. התרגיל נערך על פני שטח שאורכו 250 ק"מ ורוחבו 200 ק"מ. מטרת התרגיל הייתה לבחון את רעיונותיו של יקיר בדבר פעולה משולבת בעומק שטח האויב. הגנרל הבריטי ארצ'יבלד וובל שנכח בתרגיל דיווח לממשלתו:
- "אלמלא הייתי עד לכך בעצמי, לעולם לא היתי מאמין שמבצע כזה אפשרי".
לאחר מכן צורף יקיר למטה הכללי הסובייטי והועלה לדרגה השנייה במעלה של הצבא האדום דרגת קומנדארם (командарм).
מאסר ומשפט
_cancelled.jpg)
בתחילת הטיהורים הגדולים, כאשר רבים מחבריו ומפיקודיו נעצרו, היה יקיר אחד הקצינים הבודדים שהעזו לפנות לסטלין בתחינה על חפותם של העצורים. ביוני 1937 הוגלה יקיר לפקד על האזור הצבאי של לנינגרד, דבר שרמז כי גורלו נחרץ. לא חלף זמן רב ויקיר הועמד לדין באשמה כי השתייך לארגון טרוצקיסטי אנטי-סובייטי והיה סוכן נאצי. יקיר טען לחפותו וכתב על כך מכתב לסטלין. סטלין הוסיף הערה על גבי המכתב "נוכל ומופקר". יקיר נדון למוות והוצא להורג ב-11 ביוני 1937, כאחד הנדונים האחרים מקרב הקצונה הבכירה ובהם המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. רק לאחר מותו של סטלין טוהר שמו של יקיר ב-31 בינואר 1957 והוא זכה להוקרה על חלקו בבניית הצבא הסובייטי. ברית המועצות הנציחה את זכרו בבול דואר שהוצא בשנת 1966.
גורל בני משפחתו
עם מאסרו של יונה יקיר נאסרה מיד אשתו שרה יקיר (שם נעוריה - אורטנברג) והוגלתה לעיר אסטרחן בדלתא של נהר הוולגה. ב-8 ביוני 1937 נתפרסם בעיתון פרבדה מכתב שנכתב לכאורה על ידה ובו היא מבקשת שלא להקרא יותר בשם המשפחה יקיר. בהמשך נדונה לעשר שנות מאסר שלאחר מכן נוספו אליהן עשר שנות מאסר נוספות. היא שוחררה מהכלא בשנת 1955, לאחר מותו של סטלין, ובילתה את שארית חייה עד למותה בשנת 1971, בדירה קטנה במוסקבה.
בנו, פיוטר יקיר, שהיה רק בן 14 שנים נעצר בעת מאסרו של אביו והוכנס למחנות עבודת הכפייה של הגולאג, בהם הוחזק במשך כל ימי נערותו ושוחרר רק כעבור 18 שנים בהוראת ניקיטה חרושצ'וב. לימים הפך פיוטר יקיר לאחד מפעילי תנועת החופש בברית המועצות.
נכדתו, אירינה יקיר, הייתה פעילה בתנועת הדיסידנטים בברית המועצות. נפטרה בשנת 1999 בירושלים ממחלת הסרטן.
תוצאות טיהור סגל קציני הצבא הסובייטי
השפעה הרסנית הייתה לטיהורים הגדולים, שיונה יקיר היה אחד מקרבנותיהם, על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. היה זה טיהור של אלפים רבים של קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמת החורף בפינלנד ב-1939 שבה סבל הצבא האדום אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה בחודשי הקיץ של שנת 1941, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות.
הדעה המקובלת בקרב מומחים צבאיים מערביים היא כי אילו המלחמה הגרמנית-סובייטית הייתה נפתחת ב-1937 לפני טיהור סגל קציני הצבא האדום, כי אז היו תוצאותיה שונות מאלו של המערכה שנפתחה ב-1941.
קישורים חיצוניים
- יונה יקיר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
