בוריס ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
| לידה |
צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
פריז, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | בוריס ולדימירוביץ' רומנוב | ||||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||||
| בת זוג | זיניידה סרגייבנה רצ'בסקאיה | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
בוריס ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Борис Владимирович; 24 בנובמבר 1877 – 9 בנובמבר 1943) היה בנו של ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, נכדו של הצאר אלכסנדר השני ובן דודו הראשון של הצאר ניקולאי השני.
הוא המשיך בקריירה צבאית. לאחר שסיים את לימודיו במכללת חיל הפרשים של הצאר ניקולאי בשנת 1896, הוא שירת כצוער ברגימנט ההוסרים של משמר החיים. הוא השתתף במלחמת רוסיה–יפן ב-1904 וקודם לגנרל בצבא הרוסי ב-1914. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא פיקד על רגימנט הקוזקים של אטמאן ב-1915. הוא נודע ברוסיה האימפריאלית בהתנהגותו חסרת המנוחה וכשחקן ידוע לשמצה.
לאחר נפילת המלוכה הרוסית, הוא הוכנס למעצר בית בפטרוגרד על ידי הממשלה הזמנית במרץ 1917, אך הצליח להימלט בספטמבר אותה שנה והצטרף לאמו ואחיו הצעיר בקווקז. הוא עזב את רוסיה המהפכנית במרץ 1919 עם פילגשו הוותיקה, שעימה התחתן בגלות. בסופו של דבר, הוא השתקע בצרפת, שם בילה את שארית חייו. הוא מת בפריז הכבושה ב-1943.
ראשית חייו
בוריס ולדימירוביץ' נולד ב-24 בנובמבר (12 בנובמבר לפי הלוח היוליאני, שנהג ברוסיה באותה העת) 1877 בארמון הוריו בסנקט פטרבורג.[1] הוא היה הילד השלישי והבן השני שנותר בחיים מבין חמשת ילדיהם של ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ושל אשתו מריה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתם של פרידריך פרנץ השני, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ורעייתו הראשונה אוגוסטה, נסיכת רויס-קסטריץ.[2] הוריו היו עשירים מאוד וגרו בארמון ולדימיר המפואר בסנקט פטרבורג. אביו, ולדימיר אלכסנדרוביץ', אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, היה פטרון נודע של האמנויות; אמו, מריה פבלובנה, אחת המארחות הגדולות של החברה הרוסית. בוריס, מוחצן יותר מאחיו, היה החביב על אמו.
הנסיך הגדול בוריס התחנך בבית. בתחילה הוא גודל על ידי מטפלת בריטית, השפה הראשונה שבה דיבר הייתה אנגלית.[3] כמקובל במשפחה הקיסרית הרוסית, לבוריס ולאחיו היה גם "אומנת" מלחים, מלווה זכר מהצי הקיסרי, ששימש כבן לוויה של הילדים שדאג להם.[1] השכלתו של בוריס ולדימירוביץ' הדגישה שפות ואימונים צבאיים. ההורים בחרו לילדיהם את החונכים, המושלים והחברים בקפידה.[4] ארבעת האחים בילו את רוב זמנם בווילה של הוריהם בצארסקויה סלו, שם היה להם הרבה חופש ויכלו לבקר בפארק עם בריכה.[4]
המסורת עבור הגברים בני משפחת רומנוב הייתה טיפוח קריירה צבאית.[4] מלידתו מונה בוריס לפטרון של רגימנט הרגלים ה-45 של אזוב, ושמו צורף למשמר החיים של סמיונובסקי ולרגימנט הדרגונים של משמר החיים, גדוד הרובאים הרביעי של משמר החיים של המשפחה הקיסרית. בשנת 1896, בהיותו בן שמונה עשרה, סיים את לימודיו בבית הספר לחיל הפרשים של ניקולאייבסקי בדרגת צוער של רגימנט ההוסרים של משמר החיים.[2][4] בשנה שלאחר מכן, הוא מונה לשליש של הקיסר.[4]
נסיך גדול רוסי
בגיל שמונה עשרה, עם התבגרותו, קיבל הנסיך הגדול בוריס מאביו חלקת אדמה בצארסקויה סלו על הגדה המזרחית של בריכת קולוניסטקי ליד שער מוסקובסקיה.[4] שם, בשנת 1895, בנה הנסיך הגדול בית מגורים משלו בסגנון בית כפרי אנגלי.[5] כל החומרים יובאו מאנגליה והבנייה הסתיימה תוך פחות משנה.[5] האחוזה, שנקראה גן וולף, כללה קוטג', כרכרה, אורוות ובית תה קטן, שבו יכול הנסיך הגדול לארח את חבריו.[5] חללי הפנים עוצבו בעץ מייפל שיובא כולו מאנגליה.[4] כדי להשלים את האווירה הבריטית, נשכרו המשרתים מאנגליה כולל משרת בריטי.[6] בוריס ולדימירוביץ' התגורר בגן וולף כל השנה בעודו משרת בצבא.[7] הנכס נוהל כחווה מודרנית ובשנת 1899 נוסף בית קטן למשרתים.[5]
מנעוריו המוקדמים בוריס היה ידוע לשמצה בסגנון חייו חסר המנוחה. הוא היה מוחצן, מאוד חברתי, הוא אהב לשתות ולהמר. למרות שחי בעושר ועם פריבילגיות, הנסיך הגדול בוריס מצא שהכנסתו לא מספיקה וצבר חוב ענק של כמעט חצי מיליון רובל עם אמו. בשנה אחת הוא הוציא יותר מ-25,000 רובל לארוחות, 16,000 למשרתים ו-8,000 למכוניות, והעניק 46 רובל לכנסייה.[8] אמו הגנה עליו מפני זעם המשפחה.
ב-1901, לנסיך הגדול בוריס, בן העשרים חמש, היה קשר עם צרפתייה, ז'אן אומון-לקרואה, ונולד לה בן שנולד בפריז.[9] הילד, ז'אן בוריס לקרואה (1902–1984), לא הוכר.[9] כדי לנתק את הקשר ולחזק את דמותו הוריו של בוריס שלחו אותו, באישורו של הצאר, לסיבוב ברחבי העולם.
טיול ברחבי העולם
הטיול של הדוכס הגדול בוריס ברחבי העולם נמשך מ-6 בינואר עד 20 באוקטובר 1902. הוא התחיל בצרפת, כאשר בסתיו 1901, הוא נפגש עם הוריו ואחיו קיריל בפריז.[6] מכיוון שהיה עיכוב בלתי צפוי במשלחת, הוא בילה את החגים עם דודתו מריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה ובת דודתו ויקטוריה מליטה בבית החורף שלהם בניס.[6] המסע הארוך החל בינואר 1902 על סיפון הספינה הגרמנית "ברמן", מלווה בפמליה גדולה.[10] הוא ביקר במצרים ואחר כך בהודו. הוא היה אורח של מהרג'ה סורג'יקאנטה אצ'אריה צ'ואודורי של מוקטגצ'ה, כיום בבנגלדש. הוא היה אורח של המהרג'ה מקפורת'לה בממלכתו ליד פנג'אב, שם יצא לציד נמרים. הטיול שלו המשיך עם עצירות בציילון ובהודו-סין הצרפתית. הוא בילה שמונה ימים בסיאם כאורחו של המלך צ'וללונגקורן.[11] לאחר מכן, הוא ביקר ביפן, ובדרכו לארצות הברית, עצר בהונולולו.
ב-1 באוגוסט 1902, הנסיך הגדול בוריס הגיע לסן פרנסיסקו שם סייר בעיר; השתתף באופרה והלך לקרב אגרוף.[12] ביקורו בארצות הברית משך תשומת לב רבה מצד עיתונים אמריקאים. עיתונאי בקליפורניה תיאר אותו כ"צעיר יפה תואר, נעים מאוד שדיבר אנגלית טובה".[13] בהיותו בשיקגו דווח שהוא שתה שמפניה מכפכף הסאטן של שורת המקהלה מ"הקוסם מארץ עוץ" והעניק טיפ לנערות שואו בשטרות של 20 דולר.[14] הוא טען שהסיפורים האלה מומצאים.[12] לאחר מכן הוא בילה שבועיים בניופורט, רוד איילנד, שם התארח על ידי החברה האמריקאית של העידן המוזהב.[15] בניופורט הוזמן בוריס ולדימירוביץ' לארוחות ערב ומסיבות, הוא שיחק טניס ואף למד לשחק גולף. הוא המשיך בנסיעתו בהפלגה לעיר ניו יורק ביאכטה של קורנליוס ואנדרבילט. הנסיך הגדול התרשם לטובה מקו הרקיע של העיר ומהשימוש המודרני בחשמל[16] בוריס ביקר את הנשיא תאודור רוזוולט באחוזתו Sagamore Hill, בחוף הצפוני של לונג איילנד. מכיוון שהמוניטין הרע שלו קדם לו, הגברת הראשונה אדית רוזוולט, שראתה את נוכחותו כ"שערורייה וגם עלבון" נעדרה באופן בולט.[17] אחרי שישה שבועות קדחתניים באמריקה, הנסיך הגדול בוריס הפליג חזרה לאירופה.[17]
בוריס, עליז וחזק יותר ויותר, היה מפורסם בהתנהגותו הפרועה והבלתי צפויה, אך לבסוף החלו ההגזמות הללו לאבד את כוחם.
באוקטובר 1903 התגייס לפמליית הצאר. ב-26 בפברואר עזב את רוסיה למזרח הרחוק כדי להשתתף במלחמת רוסיה–יפן.[18] הוא שירת תחת פיקודו של המושל הרוסי במזרח הרחוק במפקדתו של המפקד העליון של הצבא, גנרל א.נ. קורופטקין, שהשתתף בלחימה[19]
בבוקר 31 במרץ 1904, בעודו דוהר ממרומי גבעת דאצ'ה על שפת פורט ארתור, הוא היה עד לטביעת אוניית המערכה הרוסית "פטרופבלובסק" שבה מתו יותר מ-600 איש; אחיו הנסיך הגדול קיריל היה בין הניצולים המעטים.[20] בדצמבר 1904, על גבורתו בקרב, הוענקה לו חרב זהב עם הכתובת For Courage והוא הועלה לדרגת קפטן מטה.[19]
בשנת 1905, בניס, הנסיך הגדול בוריס הציע נישואין לויקטוריה יוג'יני, נסיכת בטנברג.[10] הם נפגשו שנתיים לפני כן באי וייט. היא הייתה בת שבע עשרה והיססה, והחליטה לדחות את החלטתה עד שתעשה את הופעת הבכורה שלה בחברה. עד אז היא שכחה מבוריס ובעונה הבאה פגשה את בעלה לעתיד אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד.[10]
1911 הייתה שנה עמוסה עבור הנסיך הגדול. הוא מונה לקולונל ובאפריל ייצג את רוסיה ביריד העולמי של טורינו ובתערוכת האמנויות היפות ברומא במהלך חגיגות 50 שנה לאיחוד איטליה.[19] ב-22 ביוני 1911, הוא ייצג את בן דודו הצאר ניקולאי השני בהכתרת מלך בריטניה ג'ורג' החמישי במנזר וסטמינסטר.[19] בנובמבר אותה שנה, הוא היה שליח רוסיה בהכתרתו של וג'ירווד מלך סיאם.[21] בדרכו חזרה לאירופה, ביקר במצרים וביוון.[11] בין השנים 1910–1914 הוא שירת כקולונל של רגימנט הקוזקים משמרות צארביץ' אטמנסקי. ב-1914 הוא הועלה לדרגת גנרל-מאיור.[22]
המלחמה
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הופקד בוריס ולדימירוביץ' על רגימנט המשמר של הקוזקים אטמאן. זה היה תפקיד רשמי, והוא הצליח להתרחק מהלחימה.[23] הוא פיקד על הרגימנט הזה במהלך המלחמה בין 1914 ל-1915. לאחר מכן, הוא צורף למפקדה הכללית ומונה לשליש למפקד העליון ב-17 בספטמבר 1915. הוא שירת בצבא, אולם אחריותו הצבאית הוגדרו רק בצורה מעורפלת והוא לא שינה את דרכיו במהלך המלחמה, והמשיך בחייו בהנאה ובבטלה.[8][24] השירות הצבאי היה נטל על בוריס, שחיפש כל הזדמנות שתגרום לו לחזור לסנקט פטרבורג. גם בזמן המלחמה ערך הנסיך הגדול בוריס מסיבות רבות באחוזתו המפוארת, המרוהטת בסגנון אנגלי, שהייתה בלילות מקום התכנסות ל"נוער הזהב" של סנקט פטרבורג. הנסיך הגדול התפרסם בזכות הכנסת האורחים, נטייתו העליזה, התשוקה לבידור, מטבח גורמה ויינות מצוינים.
למרות המוניטין של בוריס, אמו השאפתנית רצתה לארגן לו נישואים נפלאים. בפברואר 1916 היא ניסתה להשיא אותו עם הנסיכה הגדולה אולגה ניקולאייבנה, בתו הבכורה של הצאר ניקולאי השני. היא הייתה בת דודתו הראשונה, אולם, אולגה, מוגנת יתר על המידה על ידי הוריה, הייתה ילדה בת עשרים,[25] ואילו בוריס היה בן שלושים ושמונה,[25] ולכן הצארינה אלכסנדרה פיודורובנה דחתה אותו.[22] הסירוב עורר את איבתה של אמו של בוריס. מריה פבלובנה ומשפחתה, ה"ולדימירוביץ'", זממו להדיח את הצאר ניקולאי השני ולהשיג כוח בעצמם. לקראת סוף המלוכה, הם היו מעורבים בקנוניה להעלות את אחיו של בוריס קיריל על כס המלוכה.[26]
האנגלופוביה של בוריס הכניסה אותו לצרות במהלך המלחמה. ביוני 1916, הוא אכל ארוחת ערב במפקדה הצבאית בעודו שיכור, ובנוכחות כמה קצינים של המשלחת הצבאית הבריטית, הוא ביקר בחריפות את בריטניה הגדולה.[27] התנהגותו הייתה כל כך מעליבה שהשגריר הבריטי הביע מחאה רשמית, ובוריס נאלץ על ידי הקיסר להתנצל.[22]
עד קיץ 1916 התיידד הנסיך הגדול בוריס עם זיניידה סרגייבנה רצ'בסקאיה (1896–1963), בתו של קולונל סרגיי אלכסנדרוביץ' רצ'בסקי, שמת ב-1904 בפיקודו על הביצורים בפורט ארתור.[26] בני הזוג נפגשו בנשף לקראת סוף השנה הקודמת.[28] זיניידה, ברונטית תוססת צעירה מבוריס בעשרים שנה, השתייכה לאצולה הרוסית הזוטרה. בסוף 1916, זיניידה הייתה בהריון ממנו.[28] הדוכס הגדול בוריס רצה להתחתן איתה, אבל כיוון שהיה קרוב בתור לכס המלכות הרוסי לא אושרו עבורו נישואים מורגנטיים. כדי לצאת ממצוקתו, בוריס סידר במהירות את נישואיה של זיניידה לפיוטר אליסייב, קצין צבא ממשפחה יוקרתית שקיבל את העסקה בתמורה לתשלום חובות ההימורים שלו מהנסיך הגדול.[28] מיד לאחר החתונה נשלחה זיניידה לג'נובה, שם, בתחילת ינואר 1917, היא ילדה ילד מת.[28] בחזרתה לרוסיה, הושג עבורה גט. הנסיך הגדול בוריס החל לחיות איתה בגלוי בדאצ'ה שלו בצארסקויה סלו כשהאימפריה הרוסית החלה להתפורר.
כאשר ניקולאי השני התפטר, בוריס היה בגטצ'ינה עם הנסיך הגדול מיכאל אלכסנדרוביץ', שסירב לעלות על כס המלכות.[26] זה סימן את נפילת המלוכה הרוסית ובוריס היה אחד מבני משפחת רומנוב הבודדים שנסעו למוהילב לחלוק כבוד אחרון לצאר ניקולאי השני.[29]
המהפכה
בתקופת הממשלה הזמנית התגורר בוריס ולדימירוביץ' בצארסקויה סלו. במרץ 1917 הוא נשלח למעצר בית בגלל התכתבות מתפשרת עם אמו.[30] ביולי מעצרו בוטל.[31] בסוף אוגוסט הוא עדיין היה בדאצ'ה שלו בצארסקויה סלו.[31] הוא הצליח להיכנס לארמון ולדימיר כשהוא מחופש, בעזרת האנגלי אלברט סטופפורד ומטפל, הוציא בוריס את הכסף והתכשיטים מהכספת הסודית בחדר השינה של אמו. סטופפורד לקח את התכשיטים למקום מבטחים בחו"ל, והפקיד אותם בבנק לונדוני.[32][33]
לפני שהבולשביקים תפסו את השלטון, בוריס ברח מהבירה הקיסרית לשעבר לקווקז עם פילגשו זיניידה רצ'בסקאיה. בספטמבר 1917, הוא הצטרף לאמו ואחיו הצעיר הנסיך הגדול אנדריי ולדימירוביץ' בקיסלובודסק, עיירת ספא ונופש בקווקז.[32] הוא התגורר בווילה עם אחיו, אך פילגשותיהן הושמו בבתים נפרדים, כי הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה לא הכירה בקיומן.[34] בשנה שלאחר מכן הם חיו בשקט הרחק מסכנה,[33] אך באוגוסט 1918 נעצרו בוריס ואחיו אנדריי בלילה לאחר חיפוש שיטתי בווילה שלהם. הם נלקחו לפיאטיגורסק עם אסירים אחרים ועוכבו במלון הממלכתי, אולם הם נמלטו בקושי.[35] המפקד הבולשביקי שנשלח להוציאם להורג היה בעבר אמן בפריז לפני המלחמה, שבוריס עזר לו בקניית כמה מציוריו. הבולשביק זיהה אותו, תוך סיכון חייו, החזיר אותם למחרת לווילה שלהם. מכיוון שהם כבר לא היו בטוחים וכנראה ייעצרו שוב, החליטו שני הנסיכים הגדולים לברוח.[36]
ב-26 באוגוסט 1918, חמושים בניירות כוזבים המעידים שהם בשליחות עבור הסובייטים,[37] נמלטו בוריס ואנדריי לכיוון קברדה, שם חי השבט הצ'רקסי הראשי, הקברדים, במדרון הצפוני של ההר. במשך זמן מה נדדו מכפר לכפר.[37] קיסלובודסק נכבשה על ידי הצבא הלבן והבולשביקים נמלטו בסוף ספטמבר, מה שאפשר לשני האחים לחזור לעיר ב-6 באוקטובר. אולם יומיים לאחר מכן, תחת איום ההתקדמות האדומה, נאלצו הקבוצה הקטנה של הרומנובים ופמלייתם לברוח. מתוך חשש מתמיד לחייהם, המליץ להם הגנרל הלבן המקומי לנסוע לאנאפה שבדרום.[34] הוא סידר רכבת וליווי של אנשיו, והם עזבו את פיאטיגורסק ב-19 באוקטובר, עם מלווים משלהם ועם פליטים מקומיים אחרים.[34] ב-Touapse חיכתה מכמורת, הם עגנו באנאפה, עיר חוף על הים השחור ב-22 באוקטובר.[34] משם יהיה קל יותר לברוח לחו"ל בסירה. עם זאת, הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה הייתה נחושה להישאר ברוסיה בתקווה שהתנועה הלבנה תנצח ואחיו של בוריס הנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ' יוצב כצאר. עד מרץ 1919 החליט בוריס לעזוב עם פילגשו. בניגוד לרצונה של אמו, הוא עזב את רוסיה מאנאפה בסירה דרך הים השחור.[32][37][38]
גלות
לאחר שהיה בטוח בגלות בקונסטנטינופול, בוריס ניסה לקבל אישור לנסוע לבריטניה אך סורב לעלות על ספינת מלחמה בריטית.[26] האנגלופוביה שלו חזרה לרדוף אותו והוא לא אהב את משפחת המלוכה הבריטית. בוריס וזיניידה נסעו לצרפת אך גורשו לאחר מספר שבועות. הם רצו להתיישב בספרד, שכן הנסיך הגדול בוריס היה ידידו של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, אך לא קיבלו תשובה והתיישבו בסן רמו, במקום זאת. הם נישאו בג'נובה, איטליה, ב-12 ביולי 1919.[26] בסופו של דבר בוריס ואשתו התיישבו זמנית בניס, צרפת.[39] בשנת 1922, הם עברו לבית מגורים גדול ברחוב 18 Rue de Marignan, ליד השאנז אליזה, עם אשתו, חמותו ומזכירתו הפרטית.[39]
בוריס ואחיו התאחדו בגלות בספטמבר 1920, בקונטרקסוויל בדרום צרפת, בשל מותה של אמם הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה.[40] בוריס ירש את תכשיטי הברקת של אמו, הפריטים היקרים ביותר באוסף התכשיטים של הנסיכה הגדולה.[41] הוא מכר את רובם. האזמרגדים כללו שרשרת מפורסמת שבשלב מסוים נקנתה על ידי קרטייה, ובתמורה נמכרה מחדש לברברה האטון. לאחר מכן הם איפסו את האבנים ויצרו יצירה מפורסמת עוד יותר, שניתן לענוד אותה כשרשרת או כנזר. בכסף מהאזמרגדים, ומחשבון בבנק אמריקאי שפתח לפני המהפכה, [42] קנה בוריס טירה, "סאנס סוסי", במאדון ליד פריז, וחי בנוחות עם אשתו. לבני הזוג לא היו ילדים, אך הם גידלו את אחייניתה של זיניידה, נטשה.[43]
בחורף 1925 הפליגו הוא ואשתו, שטענה לעניין בייצור שמלות, לניו יורק.[44] הוא אמר שהוא רק רוצה לבקר כמה חברים וליהנות. כשנשאל על ידי כתב האם הנרי פורד היה תומך פיננסי במאמץ להחזיר את המלוכה ברוסיה, בוריס לא ידע מיהו הנרי פורד.[45] אחיו, הנסיך הגדול קיריל, רצה להחזיר את המלוכה הרוסית ובשנת 1924 הכריז על עצמו כצאר גולה, אך בוריס לא התעניין במידה רבה בפוליטיקה.[45]
אחרית חייו
במהלך שנות הגלות הארוכות היה קשור עמוקות באשתו, הצעירה ממנו בעשרים שנה,[44] והתערב עם משפחתה ועם מעגל חבריה. מבין הרומנובים, בני הזוג היו קרובים רק עם הנסיך הגדול אנדריי ולדימירוביץ' ואשתו המורגנטית מתילדה קז'שינסקה. קרובי משפחתו של בוריס הביטו בזיניידה בזלזול נרחב.[44]
בגלות, בוריס פקד את בנו הבלתי חוקי, בוריס לקרואה, שגודל בצרפת על ידי משפחת אמו. אמו של לקרואה, ז'אן, שכבר נפטרה, נקברה בבית הקברות פר לשז. בוריס ביקר לעיתים קרובות את בנו, שהפך למעצב מפורסם תחת השם ז'אן בוריס לקרואה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בוריס וזיניידה שהו בווילה שלהם בביאריץ כאשר החיילים הגרמנים כבשו את פריז ביוני 1940.[39] במהלך בריחתם מבירת צרפת הנסיך הגדול אנדריי ולדימירוביץ' ואשתו מתילדה באו לגור עם בוריס. ב-26 ביוני הגיעו הגרמנים לביאריץ, ולאחר שלושה חודשים החליטו שני הזוגות לחזור לפריז. בסוף 1942, בתקופת הכיבוש הגרמני, הם מכרו את אחוזתם במאדון, ועברו לבית ברחוב Rue de la Faisanderie בפריז.[39]
ב-1943, הדוכס הגדול בוריס חלה במחלה קשה, ומת במיטתו ב-9 בנובמבר 1943, בפריז, בגיל 65. ההספד שלו צוין רק בקצרה על ידי העיתונים ורדיו וישי.[46]
אף על פי כן, היה קהל רב בהלוויה, שנערכה בקתדרלת סנט אלכסנדר נייבסקי הרוסית-אורתודוקסית בפריז, שם הונחה גופתו בקריפטה. מאוחר יותר הוא נקבר מחדש ליד אמו בקפלה הרוסית האורתודוקסית בקונטרקסוויל, ווז'.[39]
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 109.
- ^ 2.0 2.1 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 20.
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 53.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 63
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Hall, The English Dacha at Tsarkoe Selo, p. 26.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 64.
- ^ Hall, The English Dacha at Tsarkoe Selo, p. 64.
- ^ 8.0 8.1 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 126.
- ^ 9.0 9.1 Ferrand, Descendances naturelles des souverains et grands-ducs de Russie, de 1762 à 1910 , p. 408.
- ^ 10.0 10.1 10.2 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 21.
- ^ 11.0 11.1 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 66.
- ^ 12.0 12.1 King, Grand Duke Boris Vladimirovich in the United States, p. 16.
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםKing15 - ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםPerry & Pleshakov 70 - ^ King, Grand Duke Boris Vladimirovich in the United States, pp. 16-18.
- ^ King, Grand Duke Boris Vladimirovich in the United States, p. 19.
- ^ 17.0 17.1 King, Grand Duke Boris Vladimirovich in the United States, p. 20.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 94.
- ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 67.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 84.
- ^ Beéche, The Other Grand Dukes, p. 22.
- ^ 22.0 22.1 22.2 Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 236.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 123.
- ^ Zeepvat, The Camera and the Tsars, p. 204.
- ^ 25.0 25.1 Zeepvat, Romanov Autumn, p. 168.
- ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 237.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 125.
- ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 Platonov, Igor. " The Cinderella from Dvinsk: Zinaida Rashevskaya". nasha.lv. נבדק ב-2013-07-12.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 159.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 186.
- ^ 31.0 31.1 Hall, The English Dacha at Tsarkoe Selo, p. 27.
- ^ 32.0 32.1 32.2 Hall, Imperial Dancer, p. 201.
- ^ 33.0 33.1 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 174.
- ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 Zeepvat, Romanov Autumn, p. 171.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 206.
- ^ Beéche, The Other Grand Dukes, p. 23.
- ^ 37.0 37.1 37.2 Hall, Imperial Dancer, p. 207.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 230.
- ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 39.4 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 24.
- ^ Zeepvat, Romanov Autumn, p. 172.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 264.
- ^ Clarke, William (2009). Hidden Treasures of the Romanovs: Saving the Royal Jewels: Saving the Romanov Jewels. NMSE - Publishing Ltd. ISBN 978-1905267255.
- ^ Miller, The Romanov Connection, p. 9.
- ^ 44.0 44.1 44.2 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 265.
- ^ 45.0 45.1 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 266.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 315.
