בד דמשק
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עיצוב, מכלולזציה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עיצוב, מכלולזציה. |
בד דמשק (בערבית: دمشق) הוא בד עם הדפס או עיצוב שנארג הפוך על הבד בתהליך האריגה.
תהליך האריגה
אריגת בד דמשק היא אחת מחמש טכניקות האריגה הבסיסיות של מרכזי האריגה הביזנטיים והמזרח תיכוניים של ימי הביניים הקדומים.
במאה ה-2 פותחו בסין נולים לאריגה של משי נול משיכה[1][2]. נול המשיכה הותאם לאריגה של בד דמשק עם דפוסים או עיצובים שלעיתים היו מסובכים ביותר לאריגה. ייתכן שהסינים ייצרו בד דמשק כבר בשושלת טאנג במאה ה-6. הסינים השתמשו בעיקר בחוט משי.
בד דמשק ארוג מחוטי משי, צמר, פשתן, כותנה או סיבים סינתטיים. בדי דמשק שזורים בחוט שתי אחד ובחוט ערב אחד, בדרך כלל ההדפס או העיצוב מתקבל למעלה בצד של חוט השתי, בגוון מבריק דמוי סטין (satin) ואילו בצד השני של הבד, אריגת ערב או אריגה סאטן.
בתחילת המאה ה-19 הומצא הנול של ז'אקאר ונודע כמכונה הראשונה שפעלה בעזרת כרטיסי ניקוב. כיום רוב ייצור בדי דמשק הוא ממוחשב ומיוצר באירלנד ואיטליה.
היסטוריה
השם דמשק מקורו מהעיר דמשק בסוריה, חלק מדרך המשי, שהיה מרכז מסחר וייצור חשוב באותה תקופה. בדמשק ייצרו את הבד החל מימי הביניים. בדי הדמשק התמעטו לאחר המאה ה-9 מלבד בספרד האסלאמית, והתחדשו באירופה במלוא הדרם החל מהמאה ה-13 בבתי מלוכה ואצולה.[3]
המילה "Damask" הופיעה לראשונה בשפה מערב אירופאית באמצע המאה ה-14 בצרפתית. במאה ה-13 נארגו בדי דמשק על נולים באיטליה, בעיר לוקה ובצפון צרפת בערים אמיין וקאין. הדוגמה הנפוצה שנארגה על הבד הייתה של מעוינים (Lozenge). סגנון זה נקרא “Venetian weave”.
מהמאה ה-14 עד ה–16, רוב בדי הדמשק נארגו בצבע אחד – לבן, עם הדפסי סטין מבריק. בדי דמשק דו-צבעוניים היו בעלי חוטי שתי וערב בצבעים מנוגדים כשלפעמים הוספו חוטי זהב וחוטים מתכתיים אחרים.
בתחילת המאה ה-16 המקור העיקרי של בדי דמשק היה מאזור פלנדריה היום, האזור הפלמי של בלגיה. במאה ה-16 האזור היה חלק מארצות השפלה הספרדיות, ומאוחר יותר הרפובליקה ההולנדית. רוב הייצור התקיים בעיר קורטרייק. החוטים היו חוטי פשתן אשר גודלו בשפע במדינות קרות בצפון אירופה. מלכים נהגו לתעד ניצחונות בקרבות באמצעות ציורים על גבי הבדים וכן סמלים ודמויות של בתי המלוכה השונים באירופה. בסוף המאה ה-16, עקב מלחמות דת באזור ושינויים תכופים בשליטת האזור, יצור הדמשק נדד לשוודיה, אירלנד, סקוטלנד והולנד. הצרפתים והאנגלים שהיו הלקוחות הגדולים ביותר, המשיכו לרכוש את בד הדמשק מייצור של קורטרייק שנחשב לאיכותי.[4]
עיצובי מפות השולחן הושפעו מאוד מתיעוד מסורת עריכת שולחנות של אצולה ומציירים פלמים. ציירי הארלם היו אמנים שציירו עבור בד דמשק[3]. לכל דוגמת בד או פריט ניתן שם, ושמו נקבע על פי העיצוב או הדפוס הארוג בו.
במאה ה-18 וה-19, התרחב הייצור לצרפת וצפון אירלנד. באירלנד תעשיית הדמשק התרחבה עם הקמת בתי אריגה על ידי ויליאם קולסון (William Coulson') אשר פועלים עד היום.
חשיפה ומכירה לקהל הרחב של מפות שולחן מבד דמשק ברשתות גדולות, התאפשרה עקב ירידה מחירי עלות הייצור בצפון אירלנד בה שכר הפועלים היה נמוך ביותר.
במאה ה-18, בין השנים 1785–1792 פיתח אדמונד קרטרייט, כומר אנגלי וממציא את הנול המונע על ידי כוח מכני ולא בכוח האדם המפעיל אותו. נול זה חולל מהפכה בתחום הטקסטיל, וממנו התפתחו מאוחר יותר הנולים האוטומטיים והממוחשבים המשמשים כיום בתעשייה, ואשר באמצעותם ניתן לארוג דוגמות בד סבוכות מאוד.
שימוש מודרני
עד תחילת המאה ה-20, בד דמשק נחשב הבד היחיד המתאים לפאר את שולחנם של בתי מלוכה ואצולה. על בדי הדמשק הוטבעו סיפורי בית המלוכה, ניצחונות במלחמות, סמלים משפחתיים, ראשי תיבות של מחותנים, אירועי משפחה מיוחדים ועוד. בתי מלוכה אירופיים מחזיקים עד היום מלאי של מפות אלו. כמו כן, בתי מלוכה מקפידים, לחדש את האוסף בייצור חדש. ניתן למצוא כמה דוגמאות של אוספים אלה במוזיאונים באירופה.
במהלך המאה ה-20, האומן ההולנדי כריס לאבו היה אחד האומנים שייצרו מספר רב מאוד של עיצובים לבד דמשק עבור מפות שולחן. האומן נשלח ומת ב-1945 במחנה הריכוז דכאו בגלל עזרתו להצלת יהודים. הוא הוכר כחסיד אומות העולם ושמו מופיע ביד ושם.
בדי דמשק שימושיים בעיקר במפות שולחן ובבדי ריפוד, לעיתים הם משמשים גם לבגדים בתעשיית האופנה, בשל הרבגוניות והגימור האיכותי, שנחשב מראה "יקר". בעזרת האור, ההדפסים המבריקים על הבד משתקפים באופן שונה על הבד וזה לפי מיקום המתבונן. כמו משחק מחבואים, ההדפסים בולטים באור יום ופרטי ההדפס נראים במיטבם והדרם כאשר אור מוקרן עליהם בזווית חדה. כשהמפה נפרסת על השולחן, העין תופסת את המשחק בין חלקים מבריקים וחלקי המט. בזכות יופיין וזוהרן של מפות הדמשק, הן הפכו לפריט יקר ערך בסידורי שולחן בבתי מלוכה, אצל משפחות אצולה, משפחות עשירות ומשפחות שמיחסות ערך לעריכת שולחן.
היום, בד דמשק נארג בנול ז'קארד ממוחשב. בדרך כלל באריגים בצבע מונוכרומטי (בצבע יחיד) בסיבי משי, פשתן או בסיבים סינתטיים, עם הדפסים של פרחים, פירות, ציורים של אמנים, וראשי תיבות של משפחות ייחוס וכו'. ניתן למצוא בתי אריגה של בד הדמשק, רק באיטליה ובאירלנד.[5]
אופן הטיפול בבד בתקופה המודרנית
בעת המודרנית, מקובל לסמן בתגים כיצד יש לטפל בבגד בעת ניקיונו. במרבית המקרים יונחה המשתמש בבגד שיוצר מבד דמשק לנקותו באמצעות שטיפה ביתית.[6]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ נול משיכה, באתר www.antiquities.org.il
- ^ drawloom | weaving | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Francoise de Bonneville, foreword by Marc Porthault, The Book of Fine Linen, Paris, France: Flammarion, 2011, עמ' 181-189,מסת"ב 978-2-08-012557-5
- ^ A DAMASK LINEN HISTORICAL NAPKIN DEPICTING THE CAPTURE OF LILLE, www.christies.com (באנגלית)
- ^ Damask, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ אלכסנדר מוריס, כיצד לטפל במצעים ובגדים של דמשק?, באתר aio.tydlo.com, 2021-01-13
