אתון (אליל)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתון בכתב חרטומים

אָתוֹן היה אליל מצרי בתקופת מצרים העתיקה, הוא הפך לאלילות של דת שנוסדה על ידי המלך אמנחותפ הרביעי, משושלת ה- 18 בתקופת הממלכה החדשה, שמלך במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. אמנחותפ הרביעי שינה את שמו לאחנתון. הפולחן לאתון כאליל הממלכה המצרית וכאליל יחיד נמשך כ-20 שנה, ופסק לאחר מותו של אחנתון.

האליל אתון לפני המהפכה של אחנתון

עדויות לעבודת האליל אתון נמצאו לראשונה בטקסט (תמליל) מתקופת השושלת ה-12 (ממלכה תיכונה) המתוארך למאה ה-20 לפנה"ס. ללא המהפכה של אחנתון, לא היה אתון מותיר את רישומו בהיסטוריה המצרית. אמנחותפ השלישי ייסד וקידם פולחן נפרד לאתון, אך לא הזניח את האחרים. הוא קרא לספינה המלכותית בשם "הרוח של אתון".

המהפכה של אמנחותפ הרביעי

עוד בתקופת אביו אמנחותפ השלישי נעשה ניסיון לצמצם את השפעתם הגדלה והולכת של כוהני אמון. אמנחותפ השלישי תמך בכוהני אתון והרחיב את שליטתם הדתית. הוא כרת בריתות עם מלך בבל ומלך מיתני, אשתו של אמנחותפ השלישי הייתה ממוצא ארץ ישראלי או סורי, שמה היה תִּיִי. בחצר המלך הורגשה השפעת הדת הכנענית ופולחן השמש. כל אלה, כולל השפעה של אמו, הביאו לכך שהוא ביקש להכניס תיקונים בדת המצרית. בשנה הרביעית למלכותו שינה את שמו מאמנחותפ לאחנתון (הדר אתון), ובשנה השישית למלכותו, ובמטרה להשתחרר מכבלי השלטון והמסורת של כוהני אמון, עזב את עיר הבירה נא אמון וייסד עיר בירה חדשה בשם אַחֶתְאַתון שפירושו: "אופק אתון". הוא בנה עיר חדשה לגמרי שתחומיה סומנו באסטלות זיכרון, רחובותיה נבנו בקווים ישרים שתי וערב. אחנתון הקים מקדש מרכזי לאתון, ארמון מלוכה ובתים לפמלית המלך. בשנה התשיעית התחיל לרדוף את שאר פולחני, מקדשי אמון נסגרו ושמו של אמון וסמליו נמחקו בכל מקום שנתגלו.

כחלק מההערצה, חיבר אחנאתון המנון לאליל אתון.

אחרי מותו של אחנאתון

חתנו המלך תות ענח' אמון ביטל את כל תיקוניו הדתיים, פולחן אמון הוחזר והבירה חזרה לנא-אמון. העיר אחתאתון ננטשה.

באסטרונומיה

כוכב הלכת המינורי 2062 אתון (2062 Aten) שהתגלה בינואר 1976 על ידי אלינור הלין, נקרא על שמו של האליל אתון, והוא אסטרואיד מייצג של משפחת אסטרואידי אטן.[1]

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ (2062) Aten In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_2063. ISBN 978-3-540-29925-7.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0