אל-עמארנה
 | |
| הארמון הצפוני באל-עמארנה | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
מצרים  |
| מיקום | מצרים העליונה |
אל-עמארנה, מערבית: ألعمارنة, הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים העליונה באמצע הדרך בין תבאי (נא אמון ) לממפיס (מף) באזור הנקרא היום נפת מיניה (אנ') 402 ק"מ צפונית לעיר לוקסור. האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרחו בקשת צוקים הנחצה על ידי ואדי הזורם במישור לכוון הנילוס.
שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אליל השמש המצרי). היא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האליל היחיד.
בימינו לעיתים העיר נקראת תל אל-עמארנה. השם נובע משמו של השבט בני עמארן שחי באזור ויסד בו מספר יישובים, ביניהם הכפר אל-טיל שיחד עם שם השבט יצרו את השם תל אל עמארנה. [1]
האתר מכיל את שרידי עיר הבירה של מצרים העתיקה בימי השושלת השמונה-עשרה המאוחרת, שנבנתה בהוראת פרעה אחנתון (פרעה אמנחותפ הרביעי) ובנייתה הסתיימה בערך ב-1353 לפנה"ס. העיר הייתה מיושבת כעשרים שנה בלבד, מכיוון שלאחר מותו של אחנתון, ננטשה העיר ב 1332 לפנה"ס והבירה הוחזרה לנא אמון על ידי תות ענח' אמון. חשיבות האתר נובעת בין היתר בגלל היותו אחת ממעט הערים המצריות הגדולות שנשתמרו מתקופת השושלות ובגלל אורך החיים הקצר שלה, יש בה ממצאים בני שכבת זמן אחת דבר המאפשר לחוקרים להבין ביתר דיוק את קורותיה ואורח החיים בה.
רקע היסטורי
העיר אַחֶתְאַתון נוסדה בהוראת פרעה אמנחותפ הרביעי, צאצא ישיר לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית, תיה (1379- 1362 לפנה"ס). בזמן עלייתו לשלטון של פרעה אמנחותפ הרביעי המצב הפוליטי הפנימי במצרים היה מורכב: גורם נוסף בעל סמכויות וכוח מלבד זה של המלך, הלא הם כוהני האליל אמון, היה מעורב בשלטון.
התחזקות כוהני הדת
מצב זה החל להתפתח בתקופת חתשפסות (1482-1503 לפנה"ס), המלכה שכיהנה גם ככוהנת גדולה, אשתו של אמון, במקדש כרנכ. היא מתוארת כצאצאית ישירה של האליל אמון במקדש המוות שלה בדיר-אל-בחרי. יש חוקרים הסבורים שהכוהנים זכו לתמיכה חזקה מצידה בתמורה לתמיכתם בשלטונה, השנוי במחלוקת, בגלל היותה עוצרת ואישה.[2]
בתקופתו של תחותמס השלישי שהפך את מצרים לאימפריה עשירה, התחזק גם מעמדם של כוהני האליל אמון, ובראשם הכוהן הראשי רב העצמה, שמעמדו היה מעל מפקדי הצבא, שרי המדינה ולעיתים גם מעל המלך. הממסד הכוהני צבר עצמה כלכלית ושלט על אוצרות, אדמות ,צוותי חרטומים, כוהנים, אריסים, סמכויות משפט וגביית מיסים. תקופה זו היוותה את השיא בכוחם של כהני האליל אמון. יורשי תחותמס השלישי זכרו לכוהני אמון על תמיכתם בחתשפסות.
במצרים התחתית עבדו לאליל רע כאליל הראשי, אליל השמש. כתוצאה מאיחוד הממלכה, נוצרה ישות דתית אחת אמון-רע. יחד עם זאת הכוהנים הגדולים שבהליופוליס השתייכו לכת של האליל רע בעוד שהכוהנים הגדולים בלוקסור השתייכו לאליל לאמון. כוחם ועשרם של כהני אמון המשיך להיות חזק גם בתקופת המלכים הבאים, אמנחותפ השני (1425-1450 לפנה"ס), ו תחותמס הרביעי (1417-1425 לפנה"ס) .
אמנחותפ השלישי
אמנחותפ השלישי ניסה לצמצם את השפעתם הגוברת והולכת של כוהני האליל אמון, על ידי תמיכה בכוהני האליל רע והרחבת שליטתם הדתית. הוא הגדיר את הישות המלכותית כישות אלוקית, המאוחדת עם האליל רע. מצד שני הוא גם מתאר את תהליך הבאתו לעולם כצאצא של האליל אמון. בתקופתו נוצרה תזוזה של כוח לכיוון כוהני הליופוליס, כוהני האליל רע.
תקופתו הייתה תקופת התפשטות אזורית. הוא שלט בכל כנען, כפי שמסתמן במכתבי אל-עמרנה. יורשו המיועד היה תחותמס. אולם הוא נפטר הטרם הגיעו למלוכה.
פרעה אמנחותפ הרביעי
על פי ממצאים ארכיאולוגיים בנקרופוליס של אל-אססיף (אנ') ב 2013, מצאו חוקרים בקברו של הווזיר אמנחותפ-הוי (אנ') תבליטים המתארים את אמנחותפ השלישי בחגיגות ה-30 למלכותו, כבנו של רע ובמקביל באותם חגיגות מופיע גם אמנחותפ הרביעי כמלך. מכאן [3] ומכמה ממצאים פחות מובהקים[4], מסיקים את המסקנה, שהייתה חפיפה שלטונית בין שני המלכים החל משנת ה-30 למלכותו של אמנחותפ השלישי.
מגפת הדבר
חוקרים חושבים שפרצה מגפת דבר כדוגמת מגפת המוות השחור, בסוף ימי מלכותו של אמנחותפ השלישי.
מחקר וארכיאולוגיה
כבר במאה ה-18 (1714) כומר ישועי בשם קלוד סיקאר (אנ') , מצביע על אסטלת גבול שמצא בטונה אל-ג'בל שבקרבת מקום שתפקידה היה לסמן את הגבולות של אל-עמארנה רבתי. בתחילת המאה ה-18 הגיעו לאזור מבקרים שהבחינו במערות קבורה בצוקים שמצפון לוואדי. ב-1798-1799 משלחת נפוליאון למצרים, ממפה את העיר והתוצאה כלולה בפרסום רב הכרכים, תיאור מצרים (אנ') (Description de l'Egypte).
החוקר הבריטי ג'ון גארדנר ווילקינסון ביקר בעמארנה פעמיים ב 1820. הוא כינה את המקום בשם אלבסטרון (על שם האלבסטר ממנו נמצאו ממצאים רבים ושבסביבת המקום היתה מחצבה למציאת המינרל) בעקבות תיאורים של מחברים רומאיים, פליניוס הזקן ותלמי. עם זאת הוא ציין מקום אלטרנטיבי אפשרי לקיום העיר בקום-אל-אהמר, נקרופוליס במצרים העילית.[5]
ב-1843, 1845 הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שעמד בראש משלחת פרוסית למצרים גילה במערות הקבורה ציורי קיר וכתובות אותם הוא פרסם בספרו "Denkmäler aus Aegypten und Aethiopien". [6]
בשנת 1887 חפרה פלחית מצרית מאחד הכפרים ששכנו במישור באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה לוחות חומר לא שרופים ועליהם כתב יתדות. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות ובהמשך גם למוזיאונים. הלוחות זוהו כשריד של ארכיון משרד החוץ המצרי במאה ה 14 לפסה"נ, הכוללים את התכתובת הדיפלומטית של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי (אחנתון) עם מלכי המעצמות הגדולות של המזרח הקדום ועם מלכי כנען הכפופים למצרים, ומכתביהם של אלו אל מלכי מצרים. הם מכונים מכתבי אל-עמארנה. מכתבי אל-עמארנה נכתבו אכדית, שפת התקשורת הבינלאומית של המזרח הקדום באותה תקופה יש להם חשיבות רבה בהבנת תמונת המזרח הקדום, ובייחוד שיחזור הדמות הגאו-פוליטית והדמוגרפית של כנען קודם הפיכתה לארץ-ישראל.
ערך מורחב – מכתבי אל-עמארנה
בשנים 1891–1892 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. אלסנדרו ברסנטי (אנ') פינה את קבר המלך, בשירות העתיקות המצרי (ישנם חוקרים המציינים שפינוי זה נעשה ללא שמירת המקום והחפצים ושנגרם נזק לממצאים). גם הווארד קארטר, ביקר במקום בשנים אלו ופרסם את תיעוד וציורים שהפיק אודותיו.
בשנים 1903-1908 נורמן דה גאריס דיוויס (אנ') פרסם ששה כרכים אודות הקברים הפרטיים באל-עמארנה.
בשנים 1907-1914 קבוצה גרמנית (DOG - German Oriental Society) חפרה בחלקים שונים בעיר. ב 1912 מצאה את פסל הראש של המלכה נפרטיטי, הנמצא כיום במוזיאון החדש (ברלין).
משלחות בריטיות חפרו בשנים 1921–1922 ובשנים 1926–1937
החל מ 1977 מתבצעות חפירות על ידי Barry J. Kemp עבור החברה לחקר מצרים. [7]
-
אסטלת גבול -
מכתב משליט גזר, יאפהו, אל פרעה אמנחותפ השלישי או הרביעי
_to_the_Egyptian_pharaoh_Amenhotep_III_or_son_Akhenaten.jpg)
הממצאים הארכאולוגיים
המבנים שנחשפו באתר כוללים מקדשים לאליל "אתון", ארמונות מבנים ממלכתיים ומבני פקידים שניהלו את האדמיניסטרציה של הממלכה וכן מפעל ליצור זכוכית. בדרום העיר נמצא כפר שבו גרו הפועלים והאומנים שבנו את העיר. בצוקים שמסביב למישור בו שכנה העיר נמצאו מערות קבורה שנועדו לפקידים. מערות אלה נמצאו גם ברכס הדרומי של הצוקים. אתר הקבורה של המלך נמצא בוואדי המרכזי במזרח. קבר זה נשדד עוד בימי קדם. אחד המבנים שנמצאו הוא הארכיון. כבר בשנת 1891 זיהתה משלחתו של פיטרי מבנה שקראה לו "לשכת הסופרים". בבור האשפה של המבנה נמצאו שברי לוחות. המשלחת הגרמנית מצאה לוחות נוספים על מפתן הכניסה לבנין. על הצוקים שממזרח וממערב לנילוס נחקקו כתובות שתארו את סיבת החלטתו של אחנאתון להקים את עיר הבירה החדשה. כתובות אלה שימשו כסימני הגבול של העיר המתוכננת.[8]
אחרית דבר
בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלות הבנייה של סתי הראשון. נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את האתר ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר המצרית הקדומה.
. בשנת 1887 נמצאו באתר מאות לוחות חומר בכתב היתדות האכדי. לוחות החומר, הקרויים מכתבי אל-עמארנה, כוללים מכתבים ותעודות רשמיות. התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנאתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.
קישורים חיצוניים
- אל-עמארנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תעודות אל-עמארנה באתר מט"ח
- עמארנה – דפי מידע באתר אוניברסיטת קיימברידג', שאנשי הסגל שלה מעורבים בחפירות במקום. כולל מפה אינטראקטיבית של העיר.
הערות שוליים
- ^ Nicholas Reeves, Akhenaten Egypt's false propher, London: Thames and Hudson, 2001, עמ' 13, מסת"ב 0500051062
- ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, London: Thames & Hudson, 2001, עמ' 33-37, מסת"ב 0-500-05106-2
- ^ Francisco Martin Valentin& Teresa Bedman, Proof of an AmenhotepIII/Amenhotep IV "Long Corigency" Found in the Chapel of Vizier Amenhotep-Huy, Amarna Letters 5, KMT Communications, 2015, עמ' 66-80
- ^ Dennis C. Forbes, Circumstantial Evidence for an Amenhotep III/Amenhotep IV Coregency, Amarna Letters, KMT Communications, 2015, עמ' 80-95
- ^ John Gardner Wilkinson, Modern Egypt and Thebes: Being a Description of Egypt; Including the Information Required for Travellers in that County, כרך 2, J. Murray, 1843, עמ' 44,71
- ^ Denkmaeler aus Aegypten und Aethiopien, smithsonian libraries
- ^ חפירות ומחקרים באל עמארנה, באתר www.ucl.ac.uk
- ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, עמ' 2
אל-עמארנה32725827Q5736