רבי אשר מיכאל (ארתור) כהן
הרב ד"ר אשר מיכאל (ארתור) כהן (ז' באדר א' ה'תרכ"ב – ה' בניסן ה'תרפ"ו; 7 בפברואר 1862 – 19 במרץ 1926) היה רבה של העיר בזל בשווייץ כארבעים שנה.
ביוגרפיה
אשר מיכאל ארתור כהן (Arthur Cohn) נולד בשנת תרכ"ב (1862) בפרוסיה המערבית למשפחה שאבותיה שימשו ברבנות: אביו הרב ד"ר חיים כהן שימש ברבנות בפלטוב (Flatow), סבו הרב משה כהן (כונה: החריף) שימש ברבנות בגאלוב,[1] הקים בה ישיבה ועמד בקשרים עם רבי עקיבא איגר.[2] אמו צרלינה היא בתו של מרכוס כהן, סוחר אמיד ונדבן. הוא למד בבית המדרש לרבנים בברלין אצל רבו המובהק הרב עזריאל הילדסהיימר, ואצל הרב דוד צבי הופמן והרב שלמה במברגר, נסמך להוראה והשלים עבודת דוקטורט. נישא לביילה (תרכ"ט–תשי"ב).[3]
בשנת תרמ"ה (1885), בגיל 23, החל לכהן כרבה הראשון של הקהילה היהודית בבזל שבשווייץ, השנייה בגודלה במדינה (אחרי קהילת ציריך).[4] הוא שימש בתפקיד כארבעים שנה, עד חורף שנת תרפ"ו (1926), כאשר חלה סמוך לפטירתו, אז החליף אותו בתפקיד הרב אפרים ארתור הלוי וייל. הקים בעיר את המוסד התורני הראשון בו למדו תורה, איחד את הקהילה ולחם במגמות רפורמה שונות.[5] כן ייסד בעיר ארגון נוער יהודי בהנהלתו.[6] היה פעיל במאבק על השחיטה הכשרה בשווייץ.[7] במבט היסטורי רחב, השפעתו הראשונית על עיצוב דמותה של היהדות האורתודוקסית במדינה הייתה מכרעת.
בקיץ תרע"ב (1912) נמנה בין מייסדי התנועה אגודת ישראל[8] ומאז היה מראשיה במדינתו.[9] הוא השתתף בוועידת היסוד של התנועה בקטוביץ והיה בה הנואם הראשון.[10] כן השתתף בכנסייה הגדולה הראשונה בשנת תרפ"ג (1923) בווינה.[11] בימי מלחמת העולם הראשונה התקרב לרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר שהה באותה עת בשווייץ, אירח אותו בביתו תקופה קצרה ומאז קיים עמו קשרי הלכה וידידות.[12] בהמשך הצטרף, במינון נמוך עקב פועלו באגודת ישראל, לתנועת דגל ירושלים שהקים הרב קוק.[13]
הרב ד"ר נפטר בעירו בזל בשווייץ בשנת תרפ"ו (1926). נולדו לו שלושה בנים, ביניהם ד"ר מרדכי מרכוס כהן, ובת אחת – פסיה (פאולה), אשר נישאה לרב ד"ר נפתלי (הרטוויג) קרליבך.[14] ילדיו סייעו לו במפעליו התורניים והחברתיים. בין נכדיו: המפיק השווייצרי ארתור כהן והרב שלמה קרליבך.
הרב כהן והקונגרס הציוני הראשון
הרב ד"ר כהן מאוזכר בדברי הימים של הציונות המדינית בעיקר בשל הסכמתו ועידודו לקיום לקיום הקונגרס הציוני העולמי הראשון בעירו בזל בשנת 1897. הרצל חיפש מקום לעריכת הקונגרס הראשון, לאחר שקהילת מינכן דחתה אותו בשל התנגדות רבני המחאה. בתיווכו של ד"ר דוד פרבשטיין[15] ניאות הרב כהן לעריכת האירוע בעירו,[16] ואף נאם בו אודות היחסים בין התנועה הציונית והמסורת היהודית. במענה לנאומו הצהיר הרצל קצרות כי אין בכוונתה של התנועה "לפגוע באמונה הדתית של כל זרם שהוא בתוך היהדות".[17]
לקראת הקונגרס ביקר הרצל בבית הרב כהן,[18] ובהמשך, לבקשת הרב, אף עלה לתורה בברכה בשבת בבית הכנסת הגדול בעיר.[19] לאחר הקונגרס כתב הרב:
הקונגרס התנהל בצורה מכובדת למדי. בראש עמד ד"ר תיאודור הרצל, אדם בעל שיעור קומה מרשימה, בעל נימוסים, אצילות נפש ויושר לבב, אשר כל אלה הכשירו אותו יותר מכל אדם אחר לעמוד בראש התנועה [...] לצדו של הרצל אחז מקס נורדאו בתפקיד סגן הנשיא. נורדאו, שהוא בן של רב הונגרי, הוא הנואם האפקטיבי ביותר שאי פעם שמעתי. ואיני מתייחס רק להברקות השכל שאיתן הוא סקר את העובדות, או לרגישות הפסיכולוגית שבה ניתח את נפש היחיד והכלל, אלא גם את הלבשתו את מחשבותיו באומנות הבעה מופלאה, המסבירה את התפרצויות ההתלהבות של קהל שומעיו – ואפילו של מתנגדיו.
— מאמר המערכת של העיתון דער איזראעליט, 6 בספטמבר 1897
לאחר הקונגרס כתב הרצל לרב כהן: "ללא ויתורים בלתי ראויים, מצאנו אחד את השני. זה אולי אחד ההישגים היפים ביותר של אותם ימים, השייכים להיסטוריה היהודית". לאורך השנים הבאות שימש הרב כהן כציר מטעם עירו לקונגרס הציוני.[20] עם זאת, לאחר שבקונגרס הציוני העשירי לא נתקבלה דרישת חברי תנועת המזרחי שההסתדרות הציונית תעסוק רק בענייני מדיניות ולא בתחומי תרבות, עזב הרב כהן ועמו ד"ר יעקב פויכטונגר, חיים ישראל אייז ואחרים, את ההסתדרות. שנה לאחר מכן היו השלושה מהפעילים המרכזיים באירופה להקמת אגודת ישראל.[21]
לקריאה נוספת
- שנתיים לאחר פטירתו הוציא לאור הרב ד"ר חיים (היינריך) כהן,[22] בנו הבכור, את הספר "Von Israels Lehre und Leben" (הוצאת רימון, בזל תרפ"ח) בו לוקטו שלושים ושש מדרשותיו בגרמנית.[23] ארבעים וארבע שנים לאחר מכן הוציא לאור ד"ר צבי אהרן (הרמן) כהן, בן זקוניו, גרסה חלקית באנגלית של הספר בשם "Of Israel's teachings and destiny" (הוצאה עצמית, ניו יורק תשל"ב). בשנת תשע"ג הוציא לאור נינו מרדכי כהן חוברת קצרה תחת הכותרת "הרב מבזל" ובה תרגום עברי למספר מאמרים, תמונות ומסמכים.
קישורים חיצוניים
- ארכיון רבי אשר מיכאל כהן אב"ד בזל, באתר קדם (בית מכירות פומביות)
- מנחם רהט, כך הציל הרב החרדי את הקונגרס הציוני, באתר ערוץ 7, 17 באוגוסט 2017
- Rabbiner Dr. Arthur Cohn, באתר JÜDISCHES RECHT
הערות שוליים
- ^ ראו: ברוך פליקס מונק, תולדות משפחת מונק, ירושלים תשמ"ה, עמ' 41.
- ^ חילופי אגרותיהם נדפסו בספר השו"ת של ר' עקיבא איגר. ראו: מכתב אל הגאון רבי עקיבא אייגר – מאת תלמידו רבי משה כהן אב"ד גאלוב – תקפ"ה, באתר בית המכירות הפומביות קדם.
- ^ הרבנית מבזל ביילה כהן נ"ע, הצופה, 20 במרץ 1952, עמ' 2.
- ^ מכתבים משווייץ, המגיד, 22 בדצמבר 1898.
- ^ דברי סופרים: בזל, המודיע, 2 ביולי 1910, עמ' 6.
- ^ הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו (בתוך: מנובהרדוק דרך מונטרה לירושלים, חיים שלם (עורך), ירושלים תשע"ו, עמ' נו).
- ^ מנובהרדוק דרך מונטרה לירושלים, חיים שלם (עורך), ירושלים תשע"ו, עמ' שא.
- ^ התיסדות אגדת ישראל, הצבי, 14 במאי 1912, עמ' 3.
- ^ לדוגמה: אגודת ישראל, דואר היום, 31 באוקטובר 1921, עמ' 2.
- ^ ועידת החרדים בקאטוביץ, המצפה, 21 במאי 1912.
- ^ הכנסייה הגדולה - אגודת ישראל, באתר YouTube (דקה 1:51).
- ^ השוו: תנחומיך ישעשעו נפשי, הרב זאב נוימן (עורך), ירושלים תשע"ט, עמ' 74.
- ^ אגרות הראיה, כרך ה: שנת תרפ"ב, מכון הרצי"ה תשע"ט, עמ' צא-צב; הרב צבי יהודה הכהן קוק, מימים עברו: פרק זכרונות, הצופה, 20 במרץ 1953, עמ' 4 ועמ' 5 (חלק א, חלק ב).
- ^ מסורת משפחתית מציינת כי קודם לכן נערכו מגעים לשידוכה עם הרב צבי יהודה הכהן קוק (נתן אופיר, הרב שלמה קרליבך, ראשון לציון 2017, עמ' 20).
- ^ ראו: יואל רפל, בזל והציונות, באתר מסע אחר.
- ^ מרדכי מרכוס כהן, 'הרצל בימי הקונגרס הראשון: קטע מפרקי זכרונותיו של איש בזל', דבר, 30 ביולי 1948, עמ' 6 ועמ' 8.
- ^ הנאום בפרוטוקול של הקונגרס הציוני הראשון, המהדורה העברית (ירושלים תש"י), עמ' 71–80.
- ^ תיאור המפגש בספרו של הרב אליהו עקיבא רבינוביץ, שנכח בו (ציון במשפט, וורשה תרס"ב, עמ' 77-80).
- ^ "מתוך כבוד לדת הלכתי בשבת שלפני הקונגרס אל בית-הכנסת. ראש הקהילה [=הרב כהן] קרא לי לעלות לתורה [...] המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים" (תאודור הרצל, עניין היהודים: ספרי יומן, כרך ראשון, מוסד ביאליק והספרייה הציונית 1997, עמ' 487).
- ^ מחוץ לארצנו, הצופה (וורשה), 4 באוגוסט 1903, עמ' 2.
- ^ הרב פ. הכהן לוין, 'מתולדות אגודת ישראל', בתוך מבית יעקב: קובץ עיונים, פתח תקווה תשל"ד, עמ' 50.
- ^ כתשעים גלויות ששלח תלמיד הישיבה הבחור היינריך כהן להוריו, באתר בית המכירות Bidspirit.
- ^ על הספר ראו: אליעזר מאיר ליפשיץ, כתבים, כרך ג, מוסד הרב קוק תשי"ז, עמ' רטז-ריז (פורסם לראשונה בהתור [ט, יט], י"ט אדר א' תרפ"ט, עמ' 16, מדור "ספרים חדשים").
אשר מיכאל (ארתור) כהן38947556Q708955