אשר כנפו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אשר כנפו (נולד ב-1935) הוא סופר, איש חינוך ועורך ישראלי. בעבר כיהן בין היתר כיושב ראש ההנהלה של התזמורת האנדלוסית הישראלית באשדוד. כנפו עסק בחינוך ובעבודה תרבותית וחברתית, עבור החברה הישראלית בכלל, וקהילת יוצאי מרוקו בארץ בפרט. נשוי לחנה ולהם ששה ילדים. חוקרת אלצהיימר שירה כנפו וחוקר הפסיכולוגיה אריאל כנפו הם ילדיו, הראל כנפו הוא אחיינו.
ביוגרפיה
כנפו נולד, גדל והתחנך באסואירה (בעבר מוגדור) שבמרוקו, למשפחת רבנים ידועה ומצאצאיו של רבי יוסף כנפו. בנעוריו עלה לישראל בשנת 1951 עם חברת נוער שהתחנכה בקיבוץ כפר דרום (כיום מושב בני דרום). ב-1961, יצא לשליחות באיטליה ובצרפת. למד ספרות באוניברסיטת סורבון בפריז. ב-1974 יצא לשליחות חינוכית בפנמה. מ-1980 כיהן כמפקח וראש תחום חינוך חברתי במחוז הדרום של משרד החינוך.
כנפו הוא בעל תואר ראשון ושני מטעם אוניברסיטת תל אביב. בשנת 1977 ייסד את "זיו המערב", האגודה לשימור מורשת יהדות צפון אפריקה, שפעילותה הביאה להקמתה של התזמורת האנדלוסית בשנת 1994. בתקופת כהונתו של כנפו כיושב ראש התזמורת האנדלוסית קיבלה התזמורת את פרס ישראל.
בתחום החינוך תמיד עסק גם בצד הערכי, ובכך הקדים את עיסוקו המאוחר יותר בהנחלת תרבות יהדות מרוקו. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 שימש בשליחות חינוכית ציונית באיטליה, צרפת ופנמה. בצרפת, במחנה ארנאס, הקים את בית הספר הראשון לילדי העולים מצפון אפריקה, כפי שתיעד בספרו "הכינור ואני" (2017). בפנמה היה מנהל הלימודים העבריים בבית הספר היהודי, תפקיד שבו עסק בטיפוח קשרים תרבותיים וקהילתיים בין קהילת יהודי פנמה לישראל. לאחר שובו לארץ סופית בשנות ה-70 המאוחרות, הצטרף כמפקח חינוך חברתי, ולאחר מכן ראש תחום חינוך חברתי, במחוז הדרום של משרד החינוך. לאחרונה (2016) זכה ב"פרס החינוך" על תרומתו.
בשנת 1977 ייסד את "זיו המערב", האגודה לשימור מורשת יהדות צפון אפריקה, שפעלה להפיץ את המוזיקה המסורתית – האנדלוסית – של יהודי מרוקו. פעילותה הייתה בין הגורמים שהביאו להתחדשות העניין של יהודי מרוקו במורשתם המוזיקלית, בעליה בפופולריות של שירת הבקשות המסורתית, ובהמשך גם להקמת התזמורת האנדלוסית בשנת 1994. אשר כנפו היה פעיל בתזמורת ואף עמד בראשה במשך שנים. פעילות זאת זיכתה אותו לאחרונה (2016) באות ההוקרה "לבי במזרח".
אחרי פטירת דודו, המשורר - איש קיבוץ רמת הכובש - יצחק ד. קנפו קיבל לידיו את העיזבון הספרותי שלו והוציא מתוכו שני ספרים: ספר פרוזה על העיר מוגדור Le Memorial de Mogador וספר שירים שהכיל את כל שיריו של יצחק קנפו L'Humour est Enfant de Poeme. אשר כנפו הוסיף בשני הספרים הקדמות והערות מאירות עיניים.
לאחר שפרש לגמלאות ממשרד החינוך, החליט אשר כנפו להועיד את עצמו לתיעוד וחקר התרבות העממית של יהודי מרוקו, כחוקר עצמאי. הוא ערך וכתב מספר ספרים העוסקים במורשת קהילה זו. ביניהם חשוב לציין את ספר המחקר והעיון "יכין: על משנתו החינוכית ערכית של רבי יוסף כנאפו" (2006). בספר זה 18 חוקרים דנו באספקטים שונים במחשבתו של הרב שהחדיר את עקרונות התנועה החסידית למרוקו. ספר אחר, "חתונה במוגדור" (2004) עסק במנהגי החתונה היהודיים במרוקו, תוך תיעוד של עשרות כתובות מאוירות מפוארות שהותירה אחריה קהילה זו. הפואמה "חתונה במוגדור" שאשר כנפו כתב על מנהגי החתונה הועלתה גם כמופע מוזיקלי שבו צפו אלפי אנשים, יוצאי מרוקו ואחרים, לאורך השנים, ונחשפו לתרבות המפוארת של קהילה זו.
בשנת 2000 יצא רומן מפרי עטו בהוצאת בימת קדם לספרות, רומן המבוסס על אירוע היסטורי - התינוק מאופראן' רומן המספר את סיפורה של קהילה יהודית באופראן שמעדיפה למות ולא להמיר את דתה לאסלאם. הספר זכה להצלחה גדולה והודפס בארבע מהדורות. על פי "התינוק מאופראן" הופקו שני מחזות. משרד החינוך הפיק ממנו חוברת עבודה בנושאי מנהיגות ודילמות מוסריות. ב-2012 הספר תורגם לצרפתית על ידי בית הוצאה גדול בצרפת וב-2015 תורגם לערבית מוגרבית באוניברסיטת אגדיר שבמרוקו והיה לספר העברי היחיד מישראל שתורגם ופורסם במרוקו.
שנה לאחר מכן הוציא בהוצאת "אות ברית קודש" את ספרו "יכין" על משנתו החינוכית ערכית של רבי יוסף כנאפו. בספר זה השתתפו 18 חוקרים כדי להעלות על נס את דמותו של אחד מגדולי רבניה של מרוקו, לרגל מלאות 100 שנה להסתלקותו מהעולם. ספר זה תורגם לצרפתית ולערבית מוגרבית.
בעשור הראשון של שנות ה-2000 פרסם אשר כנפו שלושה ספרים, שאינם ספרי עיון במובן הרגיל של המילה, אך חושפים את הקורא לתרבות, למורשת ולתולדות של יהודי מרוקו בתקופות שונות. לכתיבת כל ספר כזה קדם מחקר היסטורי ותרבותי, ובו ראיין הסופר רבים מבני העדה ונעזר בזיכרונותיהם. כל אחד מהספרים בדרכו פותח פתח להבנה של עולם שנעלם – תרבות יהודי מרוקו. "חזן בבית המרחץ" (2010) מביא את אמנות הסיפור העממי המרוקאי, "תה עם נענע" (2014) מתאר את ההומור של יהודי מרוקו ו"הפיטן, השתקן ומספר הסיפורים" (2006) את המתח שבין אהבת מרוקו לציונות המוקדמת בקהילה זו.
ב-2004, שוב בהוצאת "בימת קדם לספרות" יצא לאור האלבום של כתובות "חתונה במוגדור" בשיתוף עם דוד בן-שושן מקנדה. בספר מאמרים רבים, 83 כתובות מאוירות מרבי דוד אלקיים, יצחק קנפו ואחרים, ופואמה גדולה מאת אשר כנפו "חתונה במוגדור" שהועלתה על הבמה עם התזמורת האנדלוסית הישראלית. ביולי 2006 יצא לאור רומן חדש של אשר כנפו: "הפייטן, השתקן ומספר הסיפורים", עם איורים של הצייר ואיש התיאטרון, אמן הצלליות, אלברט אלמוזנינו בהוצאת בימת קדם.
ב-2008 הוציא לאור ספר זיכרונותיו של שלמה-חי כנאפו : La vie juive à Mogador הוצאת אות ברית קודש - ירושלים.
ב-2010 הוציא בהוצאת בימת קדם את ספרו "חזן בבית המרחץ". זהו קובץ סיפורים מחורזים הומוריסטיים על חיי יהודי מרוקו. הסיפורים מקושרים ביניהם בקטעי פרוזה שיוצרים יחד עם 52 הסיפורים מתווה של מחזור החיים. בספר איורים רבים של בן דודו, האמן אלברט אלמוזנינו.
ב-2014 הוציא את הספר "תה עם נענע" - ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו. בספר ציורים של חי כנפו. הוצאת "בימת קדם".
ב-2016 הוציא הוצאה מחודשת של התינוק מאופראן והוציא רומאן אוטוביוגרפי בשם הכינור ואני. "הכינור ואני", הוא שילוב ייחודי בין מֵמוּאָר, אוטוביוגרפיה, ויומן מסע, שמתאר את המסע שערך אשר מילדותו במרוקו אל מדינת ישראל הצעירה, כאשר הכינור הוא ככל הנראה אלגוריה לדבר לא מושג. התקווה, הכמיהה, האכזבה וההתחדשות של המחבר, אינם אלא ייצוגים לתחושותיו של דור שלם שעזב את מרוקו והגיע לארץ הקודש מתוך תחושת משיחיות או שליחות, וכאן נאלץ לוותר או להחליף את חלומותיו.
בשנת 2017 יצא ספר שיריו "מהן אותן מלים...".
אשר כנפו הוא עורכו של כתב העת "ברית - כתב העת הדו-לשוני של יהדות מרוקו" היוצא בהוצאת אות ברית קודש - ירושלים. זהו כתב עת דו-לשוני (עברי/צרפתי) היוצא אחת לשנה ובו יצירות פרי עטם של יוצאי מרוקו, ועבודות תיעוד ומחקר של מורשת יהודי מרוקו, תולדותיהם, ומנהגיהם - בתקופות שונות. עד עתה הופיעו ב"ברית" כ-40 גליונות, ובהם מאמרים של עשרות הוגים וחוקרים. "ברית" הפך להיות מקור מוביל לידע על התרבות, החברה והקהילה של יהדות מרוקו ויוצאי מרוקו בישראל. כתב העת איפשר ליוצאי מרוקו להתוודע למורשתם ולזהותם המשותפת. כנפו עצמו כתב מאמרים עיוניים רבים במסגרת "ברית" ובמסגרות אחרות, ומאמרים אלה היו בין הסיבות להענקת "פרס גאון" למחקר ויצירה במורשת יהודי צפון אפריקה (יד בן צבי, 2017). כתב העת "ברית" הוא ייחודי בנוף כתבי העת של יוצאי קהילות המזרח שכן הוא משלב בין מחקר היסטורי לבין ספרות יפה ורבים מהחוקרים מפרסמים מפרי עטם בכתב עת זה. רציפות ההופעה ואיכותה הם יוצאי דופן.
מזה מספר שנים אשר כנפו נוסע כאדם פרטי למרוקו מדי שנה כדי לבצע פעולות שיקום ותיעוד בבית העלמין היהודי באסאוירה. בית העלמין במצב קשה, ופעילות ההצלה שלו הן תרומה חשובה למורשת ישראל. אשר כנפו בשקדנות והתמדה צילם, העתיק ופירש את הכתובות המאלפות שעל מצבות הקברים, שמשמשות אמצעי העברה תרבותי. חלק ניכר מהמצבות נכתב בסגנון הפיוט על ידי גדולי משוררי יהדות מרוקו (כגון רבי דוד אלקאים, רבי חיים שושנה, רבי יוסף מלכא). פיוטים אלה שהם חלק גדול מיצירתם לא היו ידועים כלל עד שאשר כנפו גילה אותם לעולם. תוך הכרה בחשיבות פעילותו בבית העלמין, HIGH ATLAS FUNDATION, קרן עזרה בינלאומית למרוקו, הזמינה אותו לשהות באסאוירא במשך חודש ימים כדי להכשיר אנשים משלוש הדתות לשקם את בתי העלמין המוסלמיים והנוצריים בעיר וסביבותיה. בימים אלה אשר עוסק בכתיבת ספר המתעד את המחקר על הפיוט של מצבות אלה.
בשל מומחיותו בנושא תרבות יהודי מרוקו, במשך השנים שימש כנפו כיועץ רשמי ולא רשמי לתלמידי מחקר ולמספר רב של פעילויות תרבותיות שנועדו לשמר, לתעד ולחקור את מורשת קהילה זו. כך, למשל, השתתף בהקמת הארכיב של יהדות מרוקו וערך את המוזיאון הווירטואלי של המרכז העולמי של יהדות צפון אפריקה בירושלים. בין השאר, חיבר ערכים רבים העוסקים במעגל החיים של הקהילה היהודית הזו: לידה, ברית מילה, בר מצווה, חיזור, אירוסין, ליל החינה, חופה, ליל השמרים, ליל ניקיון הדגים, חגים, אבל, מקוננות, מוות, ועוד. בנוסף, שימש במשך שנים כסופר אורח בבתי ספר ברחבי הארץ, ומרצה על יהדות מרוקו במוסדות ציבוריים שונים. כל אלה על מנת לקדם את מפעל חייו – שימור והפצה של התרבות והמורשת של החברה והקהילה של יהודי מרוקו.
פרסים:
- בשנת 2016 זכה באות הוקרה "לבי במזרח" מטעם "קואליציית לבי במזרח" (כ-25 ארגונים)
- בשנת 2016 זכה בפרס החינוך למורה יוצר מטעם ארגון המורים.
- בספטמבר 2017 זכה בפרס גאון על שם רנה וניסים גאון.
- בשנת 2017 זכה באות יקיר הרשות - עולים ומגשימים מטעם משרד החינוך.
מספריו
- התינוק מאופראן, הוצאת בימת קדם, 2000, תל אביב, 200 עמ'. הוצאה מחודשת בשנת 2016
- יכי"ן - קובץ מאמרים על משנתו החינוכית ערכית של הרב יוסף כנאפו, הוצאת אות ברית קודש, 2001, בעריכתו,
- חתונה במוגדור - הכתובה המאוירת ממוגדור-מרוקו, הוצאת בימת קדם, מהדורה תלת לשונית, בעברית, אנגלית וצרפתית, בעריכת אשר כנפו ודוד בן ששון.
- הפייטן, השתקן ומספר הסיפורים, הוצאת בימת קדם, 2006, תל אביב, 256 עמ'.
- חזן בבית המרחץ, הוצאת בימת קדם, 2010, תל אביב.
- תה עם נענע. ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו. עם 72 ציורים מקוריים של חי כנפו. הוצאת בימת קדם, 2014, תל אביב. 264 עמודי צבע.
- הכינור ואני רומן סמי אוטוביוגרפי הוצאת בימת קדם, 2016, תל אביב
- מהן אותן מלים... שירים וחרוזים בהוצאת אות ברית קודש 2017
קישורים חיצוניים
- אשר כנפו(הקישור אינו פעיל), באתר הוצאת בימת קדם
- אתר אות ברית קודש
- אשר קשר, אשר כנפו - ההוכחה החיה להומור המרוקאי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 29 ביולי 2010
- "קול ענוג", שיר שנכתב בידי אשר כנפו לזכר ג'ו עמר, לחן וביצוע פליקס אבן חיים
אשר כנפו, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- רשימת הפרסומים של אשר כנפו, בקטלוג הספרייה הלאומית
29042598אשר כנפו