אשף מסטיף

אשף מסטיף
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	אשפיים
סוג:	אשף מסטיף
מינים
	16
שם מדעי
	Mops

אשף מסטיף (שם מדעי: Mops) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת האשפיים ובו כ-16 מינים שחיים באזור הטרופי ביבשות אפריקה ואסיה. הסוג הוקם בשנת 1842 על ידי חוקר הטבע הצרפתי רנה פריבייר לסון, והוא קרוב מבחינה חיצונית וגנטית לסוגים אשף מסטיף זוטר ואשף מצנפת. השם המדעי (״מופס״) פירושו במלאית ״עטלף״.

תיאור

אשף המסטיף מתאפיין בגוף מוצק וחסון, כנפיים ארוכות וצרות, וראש קצר, רחב ומסיבי. החרטום רחב והלוע מוארך ומחודד במקצת. האוזניים קצרות, רחבות ומעוגלות, והן מתקפלות מעט פנימה ומתחברות באזור המצח בצורת V; בחלק התחתון של האפרכסת, יש דש עור גדול ועגול שמתחבר כמעט לשפה. הלסתות חזקות, השיניים ארוכות וחדות והשפתיים גדולות, עבות ומכוסות זיפים; לאורך השפה העליונה, יש קפלי עור בולטים בדומה לכלבי המסטיף שהעניקו לסוג את שמו. העיניים קטנות ובולטות והאף גדול ועגול עם נחיריים נפוחים. הזנב ארוך וגמיש, ורובו חופשי ואינו מוקף בקרום התעופה האחורי.

אורך הראש והגוף של אשפי המסטיף 75–152 מ״מ, אורך הזרוע 27–67 מ״מ ואורך הזנב 19–58 מ״מ; משקלם נע בין 11 ל-69 גרם.

הפרווה של אשף המסטיף קצרה יחסית, ועבה או דלילה בהתאם למין. צבעה הכללי חדגוני בדרך כלל ונע בין חום אפרורי לחום קפה כהה, אפור כהה או בהיר, אפור-שחרחר, שחור, ערמוני חום אדמדם או חום-בורדו. הגחון, החזה והגרון בצבע אפרפר חיוור, שנהב או לבנבן. הכנפיים, האוזניים והפנים דלילים בשיער, וצבעם נע בין שחור מבריק לשחור פחם, חום כהה או חום בורדו.

תפוצה וביולוגיה

אשפי המסטיף חיים באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום-מזרח אסיה, בחצי האי ערב ובמדגסקר. ביבשת אפריקה, הטווח שלהם משתרע על מרכז ומערב היבשת, מסנגל עד לאתיופיה, ומסודאן עד דרום אפריקה. באסיה, הם מצויים בעיקר בחצי האי המלאי, בסומטרה, בורניאו, סולאווסי, פלאוואן ומינדנאו. בהתחשב בטווח התפוצה הנרחב, בית הגידול מגוון למדי; עם זאת, הוא מעדיף בתי גידול לחים דוגמת יערות גשם טרופיים, יערות עננים, יערות גדותיים, יער מנגרובים, ביצות וסוואנות טרופיות.

אשפי המסטיף פעילים בלילה, ומבלים את שעות היום בבדידות, בזוגות, בקבוצות קטנות או במושבות של עד 400 פרטים שמפיקות ריח חריף חזק וכמות גדולה מאוד של גואנו. אתרי הלינה שלהם כוללים מערות, מכרות, נקיקים, חללי עצים, כפות דקל ומבנים נטושים, עם העדפה לאזורים עם לחות גבוהה וטמפרטורה חמה במיוחד של 35–42 מעלות. לאחר השקיעה, הם יוצאים בהמוניהם לחפש מזון בשטחים פתוחים ומעל חופת יער ומקורות מים, בטיסה מהירה וגבוהה עם יכולת תמרון נמוכה. הם ניזונים בעיקר מחרקים, והלסת החזקה שלהם מותאמת בעיקר לפיצוח שריון חיפושיות. פריטי טרף נוספים כוללים פשפשאים, פרפראים, שפיראים ואחידי כנף. האשף מאתר את טרפו באמצעות איכון-הד, בתדר של 18–50 קילוהרץ המתאים לציד בשטחים פתוחים. יש שתי עונות רבייה בשנה. משך ההיריון של האשפית כחודשיים, ולאחר מכן הנקבה ממליטה גור יחיד שנגמל בגיל 30–50 יום.