אשכבה (תפילה)

תפילת אשכבה
	וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. יש מתחילים מכאן: טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וממשיכים אל מלא רחמים מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמִים. וְכַפָּרַת אֲשָׁמִים. וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע. וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה. מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא. לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֵא מְנַת וּמְחִיצַת וִישִׁיבַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמְּרוּחָם (יש מתחילים מכאן: קל מָלֵא רַחֲמִים הוּא יִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַנִּפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם) (פלוני בן פלונית) רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטָר מִן עַלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהָא מָארֵיהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם אֲדֹנָי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִין יַעֲמִידֵהוּ. וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ. אֲדֹנָי הוּא נַחֲלָתוֹ. וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם. כְּדִכְתִיב: יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן".

אשכבה (גם 'השכבה') היא תפילה הנאמרת על ידי יהודים מבני עדות המזרח ביום השנה לפטירה, לעילוי נשמת הנפטר.

ישנם שני נוסחים עיקרים, נוסח אחד ארוך, ונוסח נוסף קצר יותר. יש שכתבו שהנוסח הארוך נאמר על נפטר תלמיד חכם. ישנם שינויים מועטים בין הנוסחים הנפוצים בסידורי התפילה השונים.

מקור התפילה ונוסחיה השונים אינו ידוע בוודאות. אך הם מוזכרים כבר בסידורים החל משנת 1500 לערך.^[^{דרוש מקור]}

אטימולוגיה

מקור המילה 'השכבה' מופיע כמה פעמים במקרא בעניין פטירה, כך למשל בדברי יעקב שביקש שאחר פטירתו יקחהו לקבורה בארץ ישראל: ”וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי” (ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק ל')^[1], וכן בספר ישעיה ”יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ” (ספר ישעיה, פרק נ"ז, פסוק ב').

בארמית, הביטוי מוזכר כ'אשכבה'. כך בתלמוד מוזכר יום פטירת רבי יהודה הנשיא כ'יומי דאשכבתיה דרבי' (=יום פטירת רבי).

סדר הטקס

תפילת האשכבה נאמרת בדרך כלל על ידי השליח ציבור או הרב, לאחר לווית הנפטר או הנפטרת, או במהלך ימי השבעה, והעלייה לקבר.

כמו כן נאמרת התפילה ביום האזכרה, בימים בהם קוראים בתורה, כגון בשבת ובמועדים או בימי שני וחמישי, לאחר עלייה לתורה של קרובי הנפטר. בחלק מהקהילות היא נאמרת לאחר קריאת ההפטרה או מיד לאחר הכנסת ספר התורה חזרה לארון הקודש. יש אומרים את התפילה גם במהלך סעודת מצווה ביום השנה.

מנהג יהודי כורדיסטן לומר את התפילה כל יום במשך השנה לפטירה, ביום ובערב. וכן נוהגים לאומרה לאחר ברכת המזון.

תוכן התפילה

בדומה לתפילת 'קל מלא רחמים' הנהוגה בקרב בני אשכנז, אף תפילה זו עניינה בקשה על נשמת הנפטר, שימצא מנוח לנפשו בגן עדן, ושתהא כפרה על פשעים ועוונות שאולי חטא בעודו בחיים, ויזכה להגיע לחיי העולם הבא.

רבי חיים ויטל בספרו שער המצוות, כתב בשם האר"י כי ראוי להימנע מהנוסח ”מְנוּחָה נְכוֹנָה. בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וכו'”, מאחר שהדבר יכול לגרום רעה למת:

ענין ההשכבות שאומרים על נפשות הנפטרים כמנהג שלוחי צבור קהילות ספרד מנוחה נכונה כו' הי' מורי זלה"ה מלעיג עליהם מאד והיה אומר שלא היו מעלין אבל לפעמים היו מורידין אם אין נפש המת ההוא ראוי לכך.

— ספר שער המצוות, סוף פרשת ויחי.

בשו"ת רב פעלים, כתב שכוונת האר"י להימנע מאמירות אלו הוא מחמת שיכול לבוא לידי קטרוג על המת. וכך כתב בספרו ”וכוונתו הוא בשביל שמגדילים בבקשה זו את נפש המת על מקומות המעלות עליונים ונכונים ואם אין נפש המת ההוא ראוי לכך גורמים לו ירידה ממעלתו כי הוא ניזוק ומפסיד בזה מצד קטרוג המקטרגים יען כי אז המקטרגים פותחים פיהם לקטרג עליו ולהזכיר עוונותיו וחסרונותיו” (שו"ת רב פעלים חלק ד, אורח חיים, סימן לה).

למרות דברי האר"י, כתב הרב פעלים שהמנהג לא השתנה^[2]: ”שכל אחד מחזיק את נפש קרובו שראויה לרחמנותא זו אשר יבקשו עליה בנוסח ההשכבה ואין משנין הנוסח בזה מקטון ועד גדול כעם ככהן”.

כאמור, ישנם כמה נוסחאות לטקס. נהוג לומר את הנוסח הארוך לתלמיד חכם, ואילו הנוסח הקצר לשאר האנשים. כמו כן ישנו נוסח אחד לאנשים ונוסח שונה לנשים.

הנוסח לנשים כולל פתיחה מפסוקים המדברים בשבח האישה, כדוגמת הפסוקים במשלי ”אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:”