ארנסט וייל
| מקום פעילות | אלזס, צרפת |
|---|---|
| תחומי עיסוק | הלכה |
| רבותיו | רב עזריאל הילדסהיימר |
| חיבוריו | קיצור שולחן ערוך בצרפתית |
הרב ד"ר ארנסט נתן וייל (בצרפתית: Ernest Weill; 25 באוקטובר 1865 - 2 באפריל 1947) היה הרב הראשי של הקונסיסטוריה או-רן.
ביוגרפיה
וייל גדל והתחנך בעיירת מולדתו ברגישהיים שבחבל אלזס, למד בבית המדרש לרבנים בברלין של הרב עזריאל הילדסהיימר והיה בעל דוקטורט.
הוא קיבל את מינויו הראשון כרב קהילה בפגרשהיים (Fegersheim) בשנת 1891, תפקיד אותו מילא במשך שש שנים. לאחר מכן הוא מונה לרב הקהילה של בוקסוילר. בזמן כהונתו כרב הראשי הוא יזם את הוצאתו לאור של שבועון יהודי בשם Das jüdische Blatt[1] (העיתון היהודי) וערך אותו. עם שובם של "המחוזות האבודים" (אלזס-לורן) לצרפת במלחמת העולם הראשונה, הוא נבחר בשנת 1919 לכהן כרב הראשי של קולמר והאו-רן על ידי הקונסיסטוריה של או-רן. הרב וייל קיבל את אות אביר לגיון הכבוד ביולי 1929. בשנת 1932 הוא הקים את ישיבת חכמי צרפת, ישיבה גבוהה בניודורף שליד שטרסבורג, תחילה בראשות הרב שמחה וסרמן, ומשנת 1938 בראשות הרב חיים יצחק חייקין.
בשנת 1945 הוא עבר לאקס לה בן והקים שם מחדש, יחד עם הרב חייקין, את ישיבת חכמי צרפת שנסגרה בשנות המלחמה. הוא נפטר בשנת 1947, בגיל 82 שנה, בתאונה. הוא סירב להיקבר בקולמר ובמקום זאת קבור בשטרסבורג, לצד אשתו, בבית הקברות של בית הכנסת האורתודוקסי לא-קונסיסטוריאלי "קהילת עץ חיים".
במהלך חייו הרב וייל פרסם מספר עבודות בתחומי היהדות, בהן תרגום של פרקי אבות לצרפתית בשנת 1928 וקיצור לשולחן ערוך בתחילת שנות ה-30.
לארנסט וייל שני בנים, אלי[2] ויוסף[3], שניהם רופאים מפורסמים. יוסף נודע עבור פועלו כאיש מחתרת בזמן מלחמת העולם השנייה, פעיל בארגון להצלת הילדים וראש הקונסיסטוריה או רן אחרי מלחמת העולם השנייה. בנוסף היו לו שתי בנות, שרה רוטשילד ולוסי סמואל.
לימודיו
הרב וייל למד במכינה לרבנים בקולמר בניהול הרב ד"ר זכריה וולף והיה מבין שלושת יהודי אלזס הראשונים שלמדו בבית המדרש לרבנים בברלין של הרב עזריאל הילדסהיימר, לצד ארמנד בלוך (Armand Bloch) ויוסף זיוי (Joseph Zivi). בשנת 1891 הוסמך לרבנות על ידי הרב הילדסהיימר, ובאותה שנה קיבל דוקטורט מאוניברסיטת שטרסבורג מידי המזרחן תיאודור נלדקה. התזה של וייל, "פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת ברכות", כוללת את הפירוש המקורי (בערבית), תרגומו לעברית והערות בגרמנית.
פעילותו הציבורית
הרב וייל יזם עם הרב פנחס קוהן (Pinchas Kohn) מאנסבך את הוצאתו לאור של שבועון יהודי בשם Das jüdische Blatt (העיתון היהודי) וערך אותו משנת 1910 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. העיתון שימש כבמה ליהודים דתיים ושמרניים אל מול פעילותם של גורמים יהודים ליברלים וחילונים בקרב הקהילה שהוציאו לאור עיתון מתחרה.
בנוסף, הוא היה מבין הרבנים הפעילים לאיסוף כספים עבור קרן התורה, יחד עם הרב מאיר שפירא, הרב יעקב רוזנהיים, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועוד.
בשנת 1922 הוא הקים את "האגודה למסורת יהודית" במטרה להפיץ ולשמור על ערכי המסורת היהודית. תוך שנתיים האגודה מנתה 600 חברים.
בשנת 1932 הוא הגשים את חלומו ארוך הימים וייסד את הישיבה הגבוהה הראשונה בצרפת של העידן המודרני בשכונת נוידורף בשטרסבורג. הישיבה הייתה מוסד חינוך יהודי דתי גם למי שלא התכוון להפוך לרב והיה ממוסדות החינוך הרבניים החשובים בצרפת אחרי בית המדרש לרבנים בפריז. בשנות מלחמת העולם השנייה פעילות הישיבה נפסקה, אך היא התחדשה לאחריה באקס לה בן, בראשות הרב חיים יצחק חייקין.
קיצור שולחן ערוך
גליונותיו הראשונים של הספר הופיעו בשנת 1929 בקולמר. הוא מהווה חידוש בעת ההיא. הוא הראשון מסוגו: ספר הלכה בצרפתית, המתמקד בחיי היום-יום של היהודי הפשוט בלבד, הכולל התייחסות לשאלות בנות זמנו באופן ברור ופסקני, תוך הכללת המנהגים הייחודיים לחבל אלזס. הספר כולל גם מספר פרקי מוסר ומחשבה יהודית. הספר מסתמך בעיקר על ערוך השולחן, משנה ברורה, הרש"ר הירש והרב דוד הופמן. הוא כולל גם תרגום של פרקים ממסילת ישרים ולבוש של הרב מרדכי יפה.
הרב וייל לא הספיק להשלים את עבודתו עד שנפטר בעקבות תאונה. הרב יוסף בלוך, מידידיו של הרב וייל, הוציא לאור כספר בשנת 1948 את הפרקים שנכתבו.
הרב אלכסי בלום (Alexis Blum) הוציא בשנת 1992 מהדורה מחודשת של הספר, הכוללת השלמה המתייחסת לשאלות ההלכה העיקריות שנוספו מאז המהדורה הראשונה. ההשלמה מתבססת על הפוסקים המקובלים ביותר, כגון הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב משה פיינשטיין, הספר שמירת שבת כהלכתה ועוד.
עבודות
- קיצור שולחן ערוך (בצרפתית), שטרסבורג: הוצאת חברי המסורת היהודית, 1948
- Choul'hâne Aroukh abrégé, Strasbourg: Les Amis de la Tradition juive, 1948
- רבי עקיבא (בצרפתית), תרגום הרומן ההיסטורי בגרמנית של הרב מאיר להמן
לקריאה נוספת
- Joseph Weill, Un quêteur d' absolu : ernest weill (1865-1947) grand rabbin de colmar et du haut-rhin, Paris : la Pensée universelle, 1975.
- Joseph Weill, Oberrabbiner Ernest Weill, 1865-1947 : ein Sucher nach ewiger Wahrheit : Oberrabbiner von Colmar und Oberelsass, Darmstadt : Verlag Darmstädter Blätter, 1981.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כתבה של הרב פרופ' שמעון שוורצפוקס ((צר')) אודות העיתון מופיעה בצרפתית באתר היהדות האלזסית.
- ^ הערך "Elie Weill", בוויקיפדיה הצרפתית
- ^ הערך "Joseph Weill", בוויקיפדיה הצרפתית
27151004ארנסט וייל