ארמון גלריוס בגמיזגראד (רומוליאנה)

ארמון גלריוס בגמיזגראד (רומוליאנה)

**אתר מורשת עולמית**
	מראה בארמון
	מראה בארמון
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2007, לפי קריטריונים 3, 4
מדינה	סרביה
	שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ; (למפת סרביה רגילה) בלגרד נובי; סאד; ניש קראגויבאץ סובוטיצה זרניאנין פנצ'בו צ'אצ'אק נובי; פאזאר; קראלייבו קוסובו רומניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; אלבניה מונטנגרו בוסניה; והרצג.; קרואט. הונגריה הים; האדריאטי; גמיזגראד

ארמון גלריוס בגמיזגראד הוא אתר ארכאולוגי המכונה גם "פליקס רומוליאנה" (Felix Romuliana; Феликс Ромулијане), השוכן בסמוך לעיירה גמזיגראד (סרבית Гамзиград) במזרח סרביה. בשל גודלו סברו החוקרים בתחילה כי המתחם שימש כמחנה צבאי רומי, אולם ממצאים במקום החל בשנות החמישים של המאה ה-20 גילו כי הוא שימש כארמון שהוקם בסוף המאה ה-3 ובתחילת המאה ה-4 על ידי הקיסר גלריוס, אחד מהטטרכים. בשנת 2007 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

בתקופת גלריוס

גלריוס היה בנו המאומץ וחתנו של דיוקלטיאנוס, והוא השתתף יחד עמו בטטררכיה, שיטת שלטון ברומא העתיקה אשר חייבה את השליטים לפרוש לאחר עשרים שנות שלטון פעיל. בדומה לדיוקלטיאנוס, אשר התכונן לקראת פרישתו ובנה את ארמון דיוקלטיאנוס בספליט, כיום בקרואטיה, ערך גם גלריוס תוכניות לבניית ארמון מבוצר בו יעביר את ימיו לאחר סיום תפקידו הציבורי. לאחר שגלריוס הביס את המלך הסאסאני נרסה בשנת 297, הוא התפנה לבניית הארמון, ולשם כך בחר באתר קרוב למקום הולדתו בדאקיה. הוא כינה את האתר על שם אימו רומולה ובמקום נמצאה כתובת אבן הנושאת את השם "פליקס רומולה". את עבודות הבנייה ביצעו אנשי הלגיון החמישי אותו הנהיג גלריוס במלחמתו נגד הפרסים.

עם מותו של קונסטנטיוס כלורוס בשנת 306 היה גלריוס לאיש החזק באימפריה הרומית, ותוכניות האתר שהיה בשלבי הקמה שונו כדי להלום את מעמדו הרם. בין היתר הוקם בדרומו של המתחם מקדש גדול ליופיטר והושם דגש רב על עיטוריו ופארו של המבנה. עוד בנה גלריוס מאוזוליאום בצורת תל לעצמו ולאימו על גבעה ממזרח לאתר.

לאחר מות גלריוס

לאחר מותו של גלריוס בשנת 311 המשיך הארמון והתקיים, אך הוא איבד את אופיו המלכותי, וחלק מאגפיו הותאמו לשימושים חדשים. אולם הכס הוסב לבזיליקה נוצרית באמצע המאה ה-5, וחלק ממגדלי השמירה הפכו לבתי מלאכה. האתר היה לכפר אך במחצית המאה ה-5 נגרם למקום נזק והוא נשרף, ככל הנראה מידי ההונים. במחצית השנייה של המאה ה-5 ובמהלך המאה ה-6 רומוליאנה נבנתה מחדש, אך לא שבה לזוהרה הקודם. בתקופת הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון נערכו באתר עבודות בנייה מקיפות וחומרי בנייה מהמבנים הישנים שימשו לבניית מבנים חדשים. בין היתר הוקמה במקום בזיליקה חדשה אשר העיבה על הקיימת בגודלה ובזכות הפסיפסים שבה. האתר נזנח בתחילת המאה ה-7 בשל פלישות האווארים והסלאבים, אך בחלקו המזרחי קם יישוב קטן בימי הביניים.