ארכיון אבלה
ארכיון אֶבְּלָה הוא אוסף של כ-1,800 לוחות חימר שלמים וכ-4,700 שברי לוחות חימר ואלפי שברים אחרים שנתגלו בארמון הארכיונים של עיר המדינה העתיקה אבלה, הנמצאת כיום בשטחה של סוריה. תגלית חשובה זו נתגלתה על ידי הארכאולוג האיטלקי פאולו מטיאה (Matthiae) וצוותו בין השנים 1974-5. לאחר כ-10 שנות מחקר שבוצע בעיר העתיקה על ידי אנשי מקצוע, נתגלו הלוחות על גבי מדפים שהתמוטטו, והם מתוארכים כולם לשנת 2500 לפנה"ס לערך. אך אם אכן הוזכרו בהם שמות תנ"כיים מובהקים - נכונות התיארוך מוטלת בספק. ארכיון אבלה הוא הארכיון הקדום ביותר שנמצא עד היום במזרח התיכון.
שפה
הלוחות שנמצאו הם בשתי שפות: שומרית, ושפה קדומה ובלתי ידועה הכתובה בכתב קרוב לכתב היתדות השומרי כייצוג פונטי של השפה המקומית. מטיאה סיווג שפה זו ככזו לראשונה מאחר שהיא קדמה לשפות ידועות אחרות כמו עברית ואוגריתית. שפה זו נודעה מאוחר יותר בשם "אבלאית", ע"ש מקום מציאת הלוחות. השימוש בפונטיקה טהורה בלוחות אלה מהווה התקדמות שלב בהיסטוריה של הכתב האנושי.[1]
ארכאולוגיה מקראית
ממצאי הארכיון עוררו מחלוקת בדבר הרלוונטיות שלהם לסיפורי המקרא. ג'ובאני פֶּטִּינָטוֹ (אנ'), האשורולוג שהוביל את משלחת המחקר בתחילה טען שבלוחות מוזכרים טקסי קורבן וחתונה המתוארים בספר ויקרא, פרק ט"ז, וכן שבלוחות מצוינים שמות של אתרים מקראיים (כמו סדום ועמורה) ושמות הדומים לשמות תנכיים (כמו אברהם ודוד).[2] בנוסף נטען ששמות הכתובים בלוחות כוללים את הסיומת התיאופורית "-יה" או "-יהו".
מאוחר יותר השערות אלה אותגרו על ידי חוקרים נוספים, בין השאר בעזרת הצעות פיענוח אחרות לכתב היתדות, וכיום הקונצנזוס הוא ש"לאבלה אין השלכות על נביאי תרי עשר, על הדיוק ההיסטורי בסיפורי האבות, על פולחן ה' או על סדום ועמורה."[3][4]
בנוסף, המחלוקת לובתה ממניעים פוליטיים של השלטונות הסוריים שהתערבו באופן ישיר בניסיון למנוע קישור בין החפירות לבין אמיתות המקרא.[5] פטינטו פוטר מן המשלחת הארכאולוגית בלחצם ונאסר עליו להיכנס לסוריה, במקומו הובא מומחה אחר. העיתון הסורי "תשרין" פרסם ריאיון עם ד"ר עפיף בהנסי, שטען כי הקשר לתנ"ך הוא זיוף ציוני שנכפה על פטינטו, "אבלה תמשיך לספק את ההוכחות ההפוכות". ה-biblical archaeology כתב במרץ 1979 כי "ברור לנו שבאמצעות לחצים פוליטיים אנטי-ציוניים מנסים בסוריה להשפיע על הפירוש המדעי ללוחות אבלה". ואילו המלומד הסורי ד"ר צבאח קבאני סיפר בריאיון לאותו גיליון: "העניין חשוב לנו בגלל הצהרותיהם של מר בגין ומפלגת הליכוד, מר בגין מנסה להשתמש בתנ"ך הקדוש כברישום מקרקעין, הוא תובע את הגדה המערבית ועלול לתבוע לעצמו גם את סוריה". מחברי הספר "אבלה תעלומה ארכאולוגית" קובעים כי "מאז התערבותו של ד"ר בהנסי פחתו במדה ניכרת אזכורי הקשרים עבריים או תנ"כיים במחקריהם הנדפסים של המשלחת הארכאולוגית".[6]
מצב אבלה כיום
מאז שנחסם לכניסת חוקרים מרחבי העולם, הממצאים באתר היו נתונים לביזה מתמדת, ובמהלך מלחמת האזרחים בסוריה האתר ניזוק בצורה משמעותית, ועלה חשש כבד שהארכיון הושמד כליל.[7]
קישורים חיצוניים
- האיזכור הקדום ביותר של ירושלים נתגלה בסוריה, מעריב, 12 באוקטובר 1976
- צבי אילן, הקשר העברי, דבר, 4 בפברואר 1977
- רובין סטאפורד, מלך אבלה בסוריה-אחד מאבות אברהם, מעריב, 7 ביולי 1977
- יוסף פרוינד, צפונותיה של אבלה, דבר, 25 בנובמבר 1983, המשך (ביקורת על ספרם של חיים ברמנט ומיכאל ויצמן, "אבלה:תעלומה ארכאולוגית)
הערות שוליים
- ^ ראו Stephen D. Cole, in a letter "Eblaite in Sumerian Script" in The Biblical Archaeologist 40.2, May 1977:49.
- ^ תל מרדיך הוא אבלה, מעריב, 15 באפריל 1979
- ^ Mark W. Chavalas (2003). Mesopotamia and the Bible. p. 41.
- ^ ד"ר יגאל לוין טוען שהפרשנות לממצא לא הייתה נכונה, ושכיום מקובל שאין קשר לשמות במקרא [1] דקה 41.
- ^ אדריאן גרי, סוריה מכחישה העלמת ממצאים על ישוב עברי בשטחה, מעריב, 26 באפריל 1979
- ^ חיים ברמנט (אנ') ומיכאל ויצמן, אבלה: תעלומה ארכאולוגית; עריכה: דליה טסלר; עברית: דינה עיבל, ירושלים: כתר, 1982.
- ^ חשש: אחד מהארכיונים העתיקים בעולם הושמד, ישראל היום 19.11.18. לדו"ח מפורט על הנזק ראה כאן.
32435099ארכיון אבלה