ארכאוסייסמולוגיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארכאוסייסמולוגיה הוא ענף בחקר רעידות אדמה היסטוריות וארכאיות, המנסה להגיע לממצאים מדידים אודות רעידות אלה, על בסיס עדויות מאתרים ארכאולוגיים. זהו ענף צעיר מאוד במדע, וכנס מדעי שנערך בשנת 1991 באתונה שביוון, נחשב כאירוע ההתנעה של תחום זה[1], הגם שמחקרים ארכאוסייסמיים התקיימו גם עשור ויותר לפניו[2][3]. המחקר בתחום זה עשוי לשפר את ההבנה ויכולת ההערכה של סיכונים סייסמיים אזוריים.

הרעיון המרכזי

רעידות אדמה שהתרחשו בעבר, לרבות בעבר הרחוק, צופנות בחובן ערך רב לצורך הערכת סיכונים מרעידות אדמה באזורים בהם התרחשו. נתונים כמותיים על רעידות אדמה יש רק מתחילת המאה ה-20, עת נכנס לשימוש הסייסמוגרף. מאידך, רעידות אדמה התרחשו מאז ומעולם ובזמני חזרה שונים מאוד בין אזור אחד למשנהו, ואף באותו אזור עצמו, וכן בגדלים ועוצמות שונים. כך שהידע הכמותי שנאסף מצטמצם למאה ועשרים שנים בלבד, מתוך מאות ואף אלפי שנים בהן התמודדה האנושות עם רעידות אדמה. על כן, התפתח במהלך המאה ה-20 תחום מחקר העוסק בשיחזור רעידות אדמה היסטוריות מהעידן הטרום-מכשירני באמצעות מתודולוגיה של ניתוח תעודות היסטוריות ראשוניות. המידע שהתקבל ממחקרים אלה היה חלקי, וככל שמדובר היה ברעידות אדמה ארכאיות, כך היו המסקנות שניתן היה להסיק ממחקרן מצומצמות. על כן, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 התפתחו ניסיונות להשלים את הידע באמצעות חקר אתרים ארכאולוגיים, שידוע, או שנחשדו ככאלה, שנפגעו בזמן רעידת אדמה[3].

קיימת דעה, שעל הגדרת התחום לציין שמדובר באיתור נתונים על רעידות אדמה שנעלמו מהרקורד ההיסטורי[4]. לפחות אודות 2,500 השנים האחרונות, באזור ארץ ישראל, אין הדבר נכון. זאת עקב העובדה שארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט ריכזו את תשומת הלב של שלוש הדתות המונותאיסטיות, במיוחד לאחר מותו של אותו האיש. לא סביר שרעידת אדמה הרסנית שהתרחשה באזור זה, ואשר פגעה בצורה בולטת באתרים אז, נעלמה מהרקורד ההיסטורי.

ראשית המחקר

ארמון קנוסוס בכרתים, שהיווה אחד משני מרכזי ההתעניינות בחפירות של אוואנס מתחילת המאה.

הבעיה הראשונה והעיקרית שניצבה בפני החוקרים היא, להגדיר מדדים שיסייעו להגיע למסקנה שהרס או פגיעה מסוג מסוים, צריכים להיות מיוחסים לרעידת אדמה. המבקרים את התחום[2] טענו שארכאולוגים ממהרים לייחס הרס לא מוסבר שהם מוצאים באתר ארכאולוגי, לרעידת אדמה. או אז הם פונים לקטלוג רעידות אדמה מהאזור, ובוחרים רעידת אדמה מתקופת האתר, שלדעתם פגעה בו קשות. כך למשל מחקרו מתחילת המאה ה-20 של ארתור אוונס אודות התרבות המינואית בכרתים[5], אשר הציע רעידת אדמה קטסטרופלית במיוחד שהביאה להכחדתה של תרבות זו. יש הרואים במחקר זה את לידתה של הארכאוסייסמולוגיה, גם אם החוקר והמחבר של סדרת הכרכים שסקרה את מחקרו, לא התכוון אלא לקיים מחקר ארכאולוגי מובהק. ביקורת עקיפה ניתן לראות גם במאמרו של ניקולאס אמברייזיס (אנ')[6] שטען שרעידת אדמה, גדולה ככל שהייתה, מעולם לא הביאה להכחדתה של תרבות כלשהי.

ככל הידוע, עד המחצית השנייה של המאה ה-20, לא התקיימו מחקרים ספציפיים שמטרתם הייתה כהגדרה לעיל. אמברייזיס קרא לביצוע מחקרים בתחום זה בשנת 1973[3] בכתב עת ארכאולוגי, במטרה להסב תשומת ליבם של היסטוריונים וארכאולוגים לפוטנציאל הטמון בממצאים מחפירותיהם. אך הראשונים שהתייחסו לניסיונות ספורדיים לייחס רעידות אדמה לאסונות שמוזכרים במקרא, ולהרס בלתי מוסבר באתרים ארכאולוגיים היו יעקב קארץ' ואורי כפרי מהמכון הגיאולוגי לישראל במאמר המוקדש לכך[2]. במאמר זה, הם הציעו לראשונה 15 משתנים שיש לבחון[7], לפני שמייחסים להרס או נזק באתר ארכאולוגי תוצאה של רעידת אדמה כלשהי[8]. בקונגרס הארכאולוגי התשעה עשר בישראל, הופנתה תשומת ליבם של הארכאולוגים שהשתתפו בכנס למשתנים שמאפיינים הרס באתרים ארכאולוגיים כתוצאה מרעידת אדמה, במטרה שבמידה ונתקלים בכך בעבודתם בשדה, יוכלו לפתח את הכיוון הזה יחד עם חוקרים ממדעי כדור הארץ[9]. ס. סטירוס, מהמכון הגאולוגי והמינרולוגי היווני שבאתונה, גם הוא מראשוני החוקרים בתחום, פיתח בשנת 1996 את מרחב המשתנים שיש לבחון, כדי לזהות האם ממצאים מאתרים ארכאולוגיים יכולים להיות מזוהים עם תוצאות של רעידת אדמה כלשהי[10].

התפתחות המחקר

מראה כללי של השבר הסורי אפריקאי במזרח אגן הים התיכון, הקרוב מאוד לרוב מוקדי ההתיישבות בארץ ישראל

המזרח התיכון עשיר בתעודות היסטוריות המתייחסות אליו, ובאתרים ארכאולוגיים שרבים מהם מהווים מושא התעודות הללו. בנוסף, המערכת הטקטונית הידועה בשם הפופולרי "השבר הסורי אפריקאי" (בעולם המדעי מוכר השם ״העתק ים המלח״ או ״בקע ים המלח״, Dead Sea Fault), משתרעת לאורך הירדן והערבה, ועל כן קרובה לרבים מהאתרים הארכאולוגיים באזור. טבעי אם כן, שאזור זה יהווה כר פורה ליישום מחקרים ארכאוסיימיים, ולנטיית ארכאולוגים לייחס נזק והרס בלתי מוסברים, לאחת מרעידות האדמה שהתרחשו לאורך השבר הסורי אפריקאי. כך יוחסו הרס ונזקים שנחשפו לרעידות אדמה שמקורן בשבר הסורי אפריקאי באתרים הארכאולוגיים: קומראן,עיראק אל-אמיר, פטרה, שכם, חשבון, ח'רבת שמע, יריחו ועוד[11].

ארמון החליף הישאם מצפון ליריחו.

בעקבות הפעילות הנזכרת לעיל, הופנתה תשומת ליבם של החלוצים והמבקרים בתחום זה בישראל, אל ח'רבת אל-מפג'ר מצפון ליריחו. האתר נחפר בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 על ידי הארכאולוג דימיטרי בראמכי[12]. במרכז החפירות עמד ארמון החליף הישאם שחדריו חרגו מגאומטריה מלבנית לגאומטרית מעוין קלה. בארמכי ייחס זאת לרשלנות הבונים, אך מאוחר יותר, הגאולוגים רכס והוקסטר חקרו מעוותים אלה, והגיעו למסקנה שמדובר במעוות שצריך להיות מיוחס לרעש אדמה[13]. רעידת האדמה הרלוונטית לעניין זה, משיקולים של תיארוך הארמון היא הרעידה הגדולה מאד שהתרחשה במאה ה-8 לספירה, בשנת 749. בשנת 1981 יצאו קארץ' וכפרי כנגד הגישה שרעידת אדמה גרמה למעוותים ולהרס, תוך הצגת נימוקים. מעבר לביקורת המועילה שלהם, שהביאה לצורך בהתמודדות עם נימוקיהם ולשיפור המיומנויות הפרשניות של הממצאים, הרי שביקורת זו העצימה את תשומת הלב לצורך בדיסציפלינה מסוג זה.

ראסל[11] הביא בשנת 1980 ממצאים מפטרה ומהחפירות הסמוכות להר הבית בירושלים. הוא ייחס את ממצאי ההרס והנזק באתרים אלה לרעידת האדמה הגדולה שהתרחשה באזור בשנת 363 לספירה.[14] העובדה שזוהה הרס מרעידת האדמה הזו בשני אתרים המרוחקים כל כך זה מזה, מעידה על גודל חריג של רעידת האדמה הזו, והיא אכן מוכרת כאחת הרעידות העוצמתיות ביותר שהתרחשו באזור באלפיים השנים האחרונות, שנייה רק לזו שהתרחשה בשנת 749. כל אלה הביאו להתעניינות גוברת והולכת בתחום אשר סוכמו על ידי נור ורון באמצע שנות ה-90,[15] ועל ידי החוקר שמואל מרקו, במאמר משנת 2008 שסוקר את המחקר באזור, לרבות אספקטים מתודולוגיים[16].

קריסת עמודים בצורה מקבילה, כמו זו שבתמונה מאתר סוסיתא שברמת הגולן, מהווה עדות מובהקת לקריסה כתוצאה מרעידת אדמה. הקריסה מיוחסת לרעידת האדמה הגדולה בשנת 749 לספירה בארץ ישראל.

למעשה, כל האגן המזרחי של הים התיכון נהנה מתנאים הדומים לאלה של המזרח התיכון והמתוארים לעיל, בכל הקשור לפוטנציאל המחקר הארכאוסייסמולוגי בו. בולטות בתחום זה הן יוון ואיטליה, העשירות בתרבות ארכאית ובפעילות סייסמית בולטת. לפי ג'ונס וסטירוס[17], האתר הראשון שנחפר שם, עם הסתכלות ארכאוסייסמית מסוימת היה בפורום של הנמל העתיק באוסטיה הסמוכה לרומא. שם נמצאו עמודים שקרסו באופן המקביל זה לזה, עובדה שהיום מהווה עדות מובהקת להרס מרעידת אדמה, שכן אחרת כל קריסה שהיא אמורה להביא לכיוון אקראי של שכיבת העמודים הקורסים[18]. באתונה, האתר הראשון שנחקר עם אוריינטציה ארכאוסייסמית הוא מקדש הפייסטוס; בשנת 1956, חוקר יווני בשם גאלאנופולוס פירש הסטה ממקומם של עמודי המקדש כתוצאה של רעידת אדמה; מאוחר יותר, בשנים 1991-2, הצליחו שני חוקרים יוונים לבנות מודל כמותי שמסביר את ההסטה הזו מבחינה כמותית וסייסמית[19]. גם בקוריון שבקפריסין השכנה התברר בשנת 1981 שהעיר נהרסה ברעידת אדמה, והחפירות שם חשפו שלדי בני אדם שנהרגו תוך כדי פעילותם, ואפילו תבשילים שהכנתם הופסקה בגין רעידת האדמה[20].

בנוסף, נערכו עוד מחקרים רבים. חלק מכתבי העת המובילים בתחום מדעי כדור הארץ הקדישו גיליונות מיוחדים לריכוז מאמרים בתחום זה[21][22]. בנוסף, בעקבות ההתפתחויות שתוארו לעיל, לא מתקיימים כבר מקרים שארכאולוגים לבדם מנסים להתמודד עם פרשנויות של הרס ונזק באתרים וייחוסם לרעידת אדמה זו או אחרת, מבלי שישתפו במחקר ובממצאים חוקרים מהתחומים השונים של מדעי כדור הארץ[17].


ראו גם

  • Niemi T.M. (2017) Archaeoseismology. In: Gilbert A.S. (eds) Encyclopedia of Geoarchaeology. Encyclopedia of Earth Sciences Series. Springer, Dordrecht
  • Cordova C., 2018. Geoarchaeology - The Human-Environment Approch. Bloomsbury, London, 320p
  • Nur, A., Burgess, D., 2008. Apocalypse.: Earthquakes, Archaeoloigy and Warth of God. Princeton University Press, N.J., 309p
  • רומן ידין, 1991., ברעם וברעש ובקול גדול - חיזוי רעידות אדמה בעזרת המחקר הארכאולוגי. ארץ היעל, ה', 2, עמ' 43 - 52.
  • אבני, רון., אורן, אליעזר., 1992. עדויות לרעידות אדמה היסטוריות באתרים ארכאולוגיים - דוח שדה פנימי. נספח ב' - רשימת הרס באתרים ארכאולוגיים בעולם החשוד ממקור סייסמי. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 38 עמ'.


קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ What is Archaeosesmology? What does Archaeosesmology mean? Archaeosesmology meaning, The Audiopedia
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Karch, I., Kafri, U. 1978. Evaluation of Supposed Archaeoseismic Damage in Israel. Journal of Archaeological Science. 5, pp. 237-253
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Ambraseys, N. N., 1973. Earth Sciences in Archaeology and History. Antiquity, 47 pp. 229-230
  4. ^ ראו למשל הגדרת הערך בוויקיפדיה האנגלית.
  5. ^ Evance, A., 1921-1936 (several volumes). The Palace of Minos: a comparative account of the successive stages of the early Cretan civilization as illustrated by the discoveries at Knossos. London: MacMillan and Co.
  6. ^ פרופסור לסייסמולוגיה הנדסית מהקולג' המלכותי של לונדון, שהיה אחד מחלוצי המחקר לשיחזור רעידות אדמה היסטוריות והפורה שבהם.
  7. ^ בעמוד 251 בו, ראו בקישורים החיצוניים לעיל.
  8. ^ שנה קודם לכן, פרסמו בכתב העת היוקרתי "Nature" מאמר כללי וקצר בנושא: Karch,I., Kafri, U., Meshel, Z., 1977. Archaeological Evidence for Subrecent Seismic Activity Along the Dead Sea–Jordan Rift. Nature 269, pp. 134-235
  9. ^ אבני, רון., 1993. עדויות לרעידות אדמה באתרים ארכאולוגיים. הקונגרס הארכאולוגי התשעה עשר בישראל, ניסן תשנ"ג, עמ' 40.
  10. ^ Stiros, S. C., Identification of Earthquakes from Archaeological Data: Methodology, Criteria and Limitation. In (Stiros & Jones Eds.) Archaeoseismology. Fitch Laboratory Occasional Paper 7, Oxford, pp. 129-152
  11. ^ 11.0 11.1 Russel, K., W. 1980. The Earthquake of May 19, A.D. 363. Bulletine of the American Schools of Oriental Research. 238, pp. 47-64
  12. ^ :Baramki, D.C. 1936-1944. Excavations at Khirbet Mafjar I-IV. Qs. Dept. Antiq. Palest. 5, 6, 8, 10. ארבעה מאמרים ועוד אחד מטעם מח' העתיקות בעמאן.
  13. ^ Reches, Z., Hoexter. D.F., 1980. Holocene Seismic and Tectonic Activity in the Dead Sea Area. In: Z. Reches and Z. Ben A vraham. Young faulting in the Jordan Rift. Research report. Ministry of Energy and Infrastructure, Earth Sciences Administration, Jerusalem
  14. ^ רעידה זו התרחשה בעיצומן של העבודות על הקמת בית המקדש השלישי שיזם הקיסר יוליאנוס (המכונה במקורות היהודיים "הקדוש" ואילו במקורות הנוצריים "הכופר"). הרעידה התרחשה לפנות בוקר, בעת החשיכה, והלפידים שהאירו לפועלים את האתר גרמו לשריפה גדולה באתר, שבעקבותיה הופסקו העבודות.
  15. ^ Nur, A., Ron, H., 1996. And the Walls Came Tambling Down: Earthquake History in the Holy Land. In: Stiros & Jones (Eds.) Archaeoseismology. Fitch Lab. Occasonal Paper, 7 pp. 205-209
  16. ^ Marco, S., 2008. Recognition of Earthquake-Related Damage in Archaeological Sites: Exaples from the Dead Sea Fault Zone. Tectonophysics, 453, pp.148-156
  17. ^ 17.0 17.1 Jones, R. E., Stiros, S. C., 2000. The Advent of Archaroseismology in the Meditranean. In McGuir, W. G. et al (Eds.) The Archaeolgy of Geological Catastrophs. Geological Society, London, 171, pp. 25-32
  18. ^ דוגמה מובהקת מאזורנו היא אתר סוסיתא, שקריסת העמודים המקבילים ששוכבים שם, מיוחסת לרעידת האדמה הגדולה של שנת 749 לספירה. כך גם עמודים שקרסו באותה צורה בבית שאן העתיקה באותה רעידת אדמה.
  19. ^ Sinopoli, A., 1991. Dynamic Analyisis of a Stone Column Excited by a Sine Wave Motion. Applied Mechanics Review. 44, pp.S246-S256
  20. ^ Soren, D., 1981. The Last Days of Kurion. In: Baiers& Soren (Eds.) Studies in Cypriot Archaeology. Institute of Archaeology UCLA Monograph, XVIII pp. 117-123
  21. ^ Quaternary International, 2001. Volume 242 Issue 1 pp.1-258
  22. ^ Journal of Seismology, 2005. Vol. 10 Issue 4. Archaeoseismology at the Beginning of the 21st century. pp. 393-537
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31191641ארכאוסייסמולוגיה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארכאוסייסמולוגיה&oldid=1885849"