ארד אל-יהוד
אָרְד אֶל-יָהוּד (פירוש בערבית: אדמת היהודים) הייתה השכונה היהודית הראשונה שבנו יהודי חיפה מחוץ לחומות העיר שבנה דאהר אל-עומר שנקראה "העיר החדשה". היום ארד אל יהוד היא חלק מתת הרובע של "העיר התחתית מזרח", הכולל גם ואדי סאליב מצפון-מזרח ואת בר-יהודה מדרום מערב. השכונה שוכנת בתחום הרחובות: יהודה הלוי (שהיה במחצית הראשונה של המאה ה-20 רחובה הראשי של השכונה),[1] אבן גבירול, ביל"ו והירמוך.[2] שמה הרשמי של השכונה היה "הדר הכרמל", השם ארד אל-יהוד הוא הכינוי שניתן לשכונה על ידי ערביי חיפה, שם זה הפך לשמה.[3]
היסטוריה
.jpg)
בשנת 1891[4] רכשה חברת "הדר הכרמל" שטח אדמה ממוחמד טאהא, ערבי מוסלמי שהיה אחד מעשירי חיפה. השטח שנרכש כלל 60 דונם שהשתרעו מוואדי רושמיה לכיוון מערב. אגודת הדר הכרמל נוסדה על ידי יהודים שמוצאם היה מסוריה ומלבנון ומיעוטם ילידי מרוקו, שהתגוררו בתוך החומות של "העיר החדשה" בבתים שהיו בבעלות ערבית. האגודה הוקמה כחלק ממגמה כללית של יהודי ארץ ישראל ליציאה מבין החומות שהתקיימה באותה תקופה גם בירושלים וביפו, כדוגמת שכונת נווה צדק. כל מתיישב רכש חלקת אדמה של דונם, עליה הוא בנה מבנה.
בעת בניית השכונה לא היה רצף התיישבותי בינה לבין השער המזרחי של חיפה, למעט מבנים מועטים באזור ואדי סאליב שנבנו על ידי ערבים. האזור ממזרח לשער נקרא "ארד אל-בלן". השכונה כללה שני רחובות אורכיים כשביניהם עוברים רחובות קצרים המחברים אותם. הבתים היו חד קומתיים מוקפים גינות בהם שתלו המתיישבים עצי פרי וירקות. השכונה כללה גם מבנה בית כנסת ותלמוד תורה (בתחילה לילדי עדות המזרח, ולאחר מכן גם תלמוד תורה אשכנזי) ומבנה בית מרחץ שנבנה על גדת ואדי רושמיה.[5] בנוסף נרכשה חלקת אדמה שתשמש לבית עלמין.[6] במשך השנים נבנו ברחוב יהודה הלוי, בסמוך לשפך ואדי רושמיה, מספר בתי כנסת נוספים, בהם בית הכנסת של הכורדים, בית הכנסת של החלבים שנקרא "הרשב"י" - בבית כנסת זה התפללו בני המשפחות הספרדיות הוותיקות, בית הכנסת של יהודי איסטנבול ובית הכנסת של יהודי סלוניקי. מול בית הכנסת של החאלבים שכן תלמוד תורה שנקרא "הכותב" ובו למדו ילדים בגילאים 6-4, ולידו שכנה "ישיבת משה חיון", שנקראה על שם יהודי עשיר תושב השכונה שעלה ממרוקו.[7]
בגלל בידודה סבלה השכונה כבר בימיה הראשונים מתקיפות של גנבים ושודדים שפגעו במתיישבים בבתיהם, לעיתים עם נשק חם. בעקבות התקיפות פנו המתיישבים אל הברונית הירש בבקשת לקבל עזרה שתאפשר להם לשכור שומרים.[8]
בשנת 1910 הייתה השכונה עדיין מבודדת ומנותקת משאר השכונות של חיפה. בינה ובין שכונת ואדי סאליב במערבה היה שטח גדול בלתי בנוי.[9] במפת בֶּדֶקֶר משנת 1918 השכונה מופיעה כ-"New Jewish Colony".
בשנת 1907 הוקמה שכונת הרצליה במעלה ההר אשר הייתה השכונה היהודית הראשונה באזור זה. שכונת ארד אל-יהוד נותרה שכונה יהודית מבודדת באזור שהתמלא בבנייה שאוכלסה על ידי ערבים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התגברה הבנייה באזור ארד אל בלן עד כדי מילוי השטח הפנוי בין העיר ובין ארד אל-יהוד על ידי אוכלוסייה ערבית.[10]
המגמה של בנייה יהודית במעלה ההר באזור הדר, הביאה לניוונה של השכונה. נעשו ניסיונות של התארגנות פנימית לצורך שיפור מצבה, תוך קריאה לעזרה וסיוע מיהודים תושבי שכונות אחרות בנושאי טיפול בביוב, סלילת כבישים, מים, מוסדות חינוך ודת, וסיוע בקבלת אשראי.
קול קורא שפורסם כנראה בשנות העשרים מבקש את עזרת היהודים ואומר:
אחים יקרים!
זה שנים רבות אשר שכונתנו (ארד אל יהוד) נמצאת במצב ירוד מאד. התנאים שבהם נמצאת השכונה הם כה עלובים עד שאי אפשר לתארם. כידוע קוראים בזמן האחרון מקרים שרכוש יהודי עובר מידי יהודים לערבים, שבעלי בתים שקועים בחובות ואין באפשרותם להשיב הלוואות אפותיקאיות או אשראי אחר בתנאים אנושיים, והם משלמים רבית קצוצה לנושכי נשך. יש מספר גדול של תושבי השכונה הזקוקים לעזרה ועצה ואין מי שיעמוד לימינם בעת צרה. לדעתנו הגיע השעה להתנער ולהחלץ מהבוץ שאנו שקועים בו כיום וזה זמן כה רב......— קול קורא[11]
בשנת 1925 החלה להיבנות שכונה חדשה במורדות ההר שמעל השכונה בצדה הדרום-מזרחי. שכונה זו, "נחלת יהודה", נבנתה עצמאית בידי רוכשי המגרשים והייתה בעלת צביון יהודי מובהק. תושבי ארד אל-יהוד רכשו מגרשים ברחובות התחתונים של השכונה: מרחביה, יודפת והשומר, ועברו לגור בה. שכונה זו יצרה רצף של שטח בנוי בין ארד אל-יהוד לשכונות יהודיות נוספות.[12]
בתקופת המאורעות
.JPG)
בתקופת מאורעות 1929 ו-1939-1936 סבלו תושבי השכונה מהטרדות והתקפות של התושבים הערבים באזור. דוגמה לכך היו התקפות שאירעו בשבוע האחרון של חודש אוגוסט 1929 על משפחות שגרו בשכונה ועל עוברים ושבים בארד אל-יהוד וברחוב נצרת הסמוך (כיום דרך בר יהודה), כששוטרים ערבים שהיו עדים להתקפות לא מנעו אותן. להתקפות אלו קדמו התקפות על שכונות יהודיות אחרות. בהתקפות אלו נפצעו שני שוטרים יהודים. מחשש לחיי התושבים היהודים בשכונה שגרו בין הערבים, הם פונו לשכונת הדר.[13] גם תושביה היהודים של חארת אל-יהוד (השכונה היהודית שבין החומות) עזבו את שכונתם ועברו להדר. בנוסף, הועלתה גם דרישה להקים בשכונה תחנת משטרה שתאויש על ידי שוטרים יהודים ואנגלים בלבד.[14] כבר בשנת 1932, כתוצאה מבנייה והרחבה של שכונת הדר הכרמל, נוצר רצף של בנייה בינה ובין ארד אל-יהוד.[15]
מאורעות 1939-1936 החלו בחיפה ב-22 באפריל 1936 ברציחתה של אסתר שטרית תושבת ארד אל-יהוד. מוקד המאורעות היה ברחוב נצרת הסמוך לשכונה, והן פגעו בכל השכונות המעורבות. תחילת המאורעות הביאה לבריחת תושבי שכונות אלה להדר הכרמל, שקלטה כ-3,000 פליטים. פליטים אלה השתכנו במבני ציבור, מחנות אוהלים, בתים בבנייה ועוד. נוצרה מגמה של הפרדת האוכלוסייה היהודית והערבית, מגמה זו השפיעה בעיקר על השכונות המעורבות ובהן ארד אל-יהוד, שחלק מתושביה היהודים עזבו אותה.[16]
נעשו ניסיונות שונים על ידי הקהילה היהודית לשפר את מצבה של האוכלוסייה היהודית בשכונה. בחורף 1937 הוקם בשכונה מועדון שהוגדר כמועדון לילדות מעדות המזרח שתפקידו היה לסייע לילדות לאחר שעות הלימודים או לילדות שנעדרו מבית הספר. המועדון הוקם במימון מועצת פועלי חיפה ומועצת הפועלות.[17] בשנת 1939 נפתח בגבול השכונה ברחוב ברזילי בית ספר של הנוער העובד שתפקידו היה לסייע לנערים ולנערות עובדים מהשכונה והסביבה בלימוד יסודות הקריאה והכתיבה.[18]
בשנת 1938, בתקופת מאורעות 1939-1936, נעזבה השכונה על ידי חלק מתושביה היהודים כתוצאה מהצתות, שוד ותקיפות. כדי להגן על המקום נמסרה השכונה לאחריות תחנת משטרת הדר הכרמל שתפקידה היה לשמור על הרכוש שנותר בה.[19] כדי לחזק את השכונה הוקמה תחנת משטרה על גבול השכונה ברחוב השומר, והוחלט להעביר אל השכונה את בתי המלאכה היהודיים מרחוב נצרת.[20] למרות פעולות אלה נכנסו תושבים ערבים לבתי היהודים שנעזבו, ובכך הקשו עליהם לחזור בשנת 1939 לבתיהם.[21]
לאחר המאורעות
.JPG)
בשנת 1939 הכריזה העירייה על מספר שכונות בעיר כ"אזורי שיקום". בין השכונות שנכללו בתוכנית היו ארד אל-יהוד ושכונות נוספות כמו העיר התחתית, ואדי סאליב, ואדי ניסנאס, חיפה אל עתיקה ועוד. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל בגלל הקפאת הבנייה עליה הכריזה ממשלת המנדט בשל מחסור חמור בחומרי גלם בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסוף שנת 1939, במסגרת הפעילות להחזרת יהודים לשכונה, עברו כמאה סטודנטים מהטכניון להתגורר בה, ובכך סייעו לשקם את השכונה.[22]
בשנת 1940, במסגרת תוכנית העירייה לשמור על הדר הכרמל כאזור מגורים, התכוונה העירייה להעביר את בתי המלאכה מהדר לשכונה. אבל בלחץ המוסדות היהודיים הותר להשאיר את בתי המלאכה ברחובות סירקין והחלוץ, וגם תוכנית זאת לא התבצעה.[23]
במשך השנים, ובהשפעת ההתקפות על השכונה, נטשו אותה בהדרגה תושבי השכונה היהודיים שעברו לגור במעלה ההר באזור רחוב השומר ובשכונת "יחיאלה", והבתים נמכרו לערבים. במלחמת העצמאות ירו משכונה זו אל השכונות היהודיות במעלה ההר.[24]
לאחר קום המדינה נחשבה השכונה "שכונת עוני" ונכללה בתוכנית הפיתוח של עיריית חיפה.[25] השכונה הלכה והידרדרה, ובמשך השנים נהרס חלק ניכר מבתיה הישנים. בעשור הראשון של המאה ה-21 נבנתה "דרך אבן גבירול" העוברת ברחוב אבן גבירול ומקשרת את הכניסה המזרחית לחיפה להדר הכרמל ולאזור מתחם העירייה. פרויקט זה נפתח בהדרגה החל משנת 2005. תחילתה של הדרך בוואדי רושמיה, היא עוברת מתחת לגשר רושמיה, וממשיכה ברחוב אבן גבירול דרך רחוב הרב מרכוס עד הדר. עלות הפרויקט כ-150 מיליון ש"ח.[26] נכון לתחילת שנת 2011, בתי רחוב יהודה הלוי בצדם הדרום-מערבי הרוסים ברובם, ובצדם הצפון-מזרחי חלקם במצב תחזוקה גרוע וחלקם נטושים.
לקריאה נוספת
- ניסים לוי, "ארד אל-יהוד", פרק בספר נסומה מרחוב הפיג'מות, 2009, עמ' 24-14
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ניסים לוי, "ארד אל-יהוד", פרק בספר נסומה מרחוב הפיג'מות, 2009, עמ' 14
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, 1969, עמ' 144
- ^ יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 206
- ^ על פי ספרו של שמעון שטרן התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 , עמוד 7, השכונה נוסדה בשנת 1890
- ^ יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 207-206
- ^ חיים אהרונוביץ, הדר הכרמל הוצאת ועד הדר הכרמל, 1958, עמ' 4
- ^ ניסים לוי, נסומה מרחוב הפיג'מות, 2009, עמ' 20-19
- ^ חיים אהרונוביץ, הדר הכרמל, הוצאת ועד הדר הכרמל, 1958, עמ' 4
- ^ מפה המבוססת על מפת בדקר משנת 1910, שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 . עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974, עמ' 12
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 , עמ' 44
- ^ חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948, הוצאת יד בן צבי, 1989, עמ' 241
- ^ ניסים לוי, נסומה מרחוב הפיג'מות, 2009, עמ' 46
- ^ המאורעות בחיפה, דבר, 3 בספטמבר 1929, המאורעות בחיפה - המשך, דבר, 4 בספטמבר 1929 שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 . עבודת דוקטורט שהוגשה לסנט האוניברסיטה העברית, 1974, עמ' 33
- ^ חיפה - דרישות הקהילה מהמושל, דבר, 11 באוקטובר 1929
- ^ הבניין העברי בחיפה, דבר, 31 באוגוסט 1932
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 . עמ' 101-98
- ^ בעבודה - פעולתנו הסוציאלית, דבר, 21 בפברואר 1937
- ^ בית הספר לנוער העובד בחיפה, דבר, 27 ביוני 1939
- ^ רשמים מחיפה, דבר, 29 ביולי 1938
- ^ בחיפה העברית, דבר, 24 באוגוסט 1938
- ^ תביעות הישוב העברי בחיפה לשלטונות, דבר, 29 בספטמבר 1939
- ^ הטכניון העברי על סף השנה החדשה, דבר, 21 בנובמבר 1939 חיפה, דבר, 9 בינואר 1940
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עמ' 107
- ^ יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 207-206
- ^ חיפה לקראת העתיד, דבר, 9 במרץ 1951
- ^ עורכי תחבורה בעיר חיפה באתר משרד התחבורה
ארד אל-יהוד25742554