אקינקס
האקינקס (באנגלית acinaces; ביוונית ἀκινάκης) או אקינקה (כנראה בפרסית עתיקה akīnakah) הוא סוג של חרב קצרה או פגיון אשר שימש בעיקר באלף הראשון לפני הספירה באזור אגן הים התיכון, במיוחד על ידי המדיים, הסקיתים והפרסים, ולאחר מכן על ידי היוונים.
האקינקס הומצא על ידי הסקיתים, אבל הוא נעשה מפורסם על ידי הפרסים, ומהם התפשט בכל רחבי העולם העתיק. את השפעתו ניתן לראות גם בעיצובים של כלי נשק סיניים כגון חרב הג'ינגלו. הרומאים האמינו שמקור הנשק הוא ממדי.
בדרך כלל האקינקס הוא באורך של 35–45 סנטימטרים והוא בעל להב פיפיות. גולת הניצב בדרך כלל חצויה או מסוג "אנטנה". הנדן של האקינקיס בדרך כלל היה מעוטר ונחגר בראוותנות..
מאחר שהאקינקיס נראה כנשק תקיפה, ומאחר שהוא היה בדרך כלל שחוק יותר בצידו הימני, סביר להניח שהוא נועד לדקירות פתע מלמעלה למטה.
זיהוי
הדבר היחיד שטקסטים עתיקים אומרים על האקינקיס הוא שהאקינקיס הוא סוג של "חרב פרסית". משום כך מחברים בלטינית לאורך ההיסטוריה נהגו לזהותו עם כלי נשק פרסיים רבים שהכירו. בטקסטים לטיניים מימי הביניים מזהים את האקינקיס עם הסימיטר ודומיו. פאולוס הקטור מייר מזהה את האקינקיס עם הדוסאק, ובעבודותיהם של הישועים המתארות את יפן המילה אקינקיס משמשת לתיאור הקטאנה.
עם זאת, הסימיטר הפרסי הוא נשק חדש יחסית שלא היה קיים בעת העתיקה ולכן אין לזהותו עם האקינקיס. הפרסים בממלכה האח'מנית עשו שימוש בכמה סוגים של חרבות. אומנות פרסית עתיקה מציגה בדרך כלל את שומרי הראש של המלך ואת האצילים החשובים כשהם חוגרים פגיונות אלכסוניים מצועצעים. לעומתם באומנות יוונית מציגים אותם כשהם לובשים קופיס. בגלל הבלבול הזה נדרשה עבודת בילוש כדי להבין מה הוא האקינקיס.
אחת הראיות היא שטקסטים יווניים ורומיים מזכירים לפעמים את האקינקיס שניתן על ידי המלך כאות חיבה. דבר זה מצביע על כך שהאקינקיס הוא פגיון.
את השימוש הפולחני באקינקיס אנו מוצאים במתנתו של המלך הפרסי חשיארש שנתן אקינקיס כמנחה לים. האקינקיס מוזכר באופן פולחני גם על ידי הרודוטוס (היסטוריה, VII, 54), בטקס החרטה הידוע בשם הלקאת הדרדנלים.
ראיה חזקה נמצאת בקטע בספר קדמוניות היהודים של יוסף בן מתיתיהו שבו הנשק ששימש את הסיקריקים מתואר כך:
גלריה
-
פרש פרסי מלווה שיירת גמלים. הוא לובש מכנסיים מעוצבות שאליהן מחובר פגיון אקינקיס בצד ימין. תבליט פלמירה.
-
פגיון אקינקיס מזהב.