הכוחות המזוינים של צ'צ'ניה
הכוחות המזוינים של הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה(רוסית: Вооружённые формирования Чеченской Республики Ичкерия צ'צ'נית: Ǩoman Eskar) הוקמו ב-8 בנובמבר 1991 כצבאה של צ'צ'ניה והפסיקו להתקיים בעקבות מלחמת צ'צ'ניה השנייה.
היסטוריה
בעקבות מאורעות ספטמבר - נובמבר 1991, צ'צ'ניה הפכה למדינה עצמאית דה פקטו. ב-1 בנובמבר אותה שנה, הנשיא ג'וחר דודייב הכריז רשמית על עצמאות צ'צ'ניה . שבוע לאחר מכן הוקם משרד הצבא הצ'צ'ני שאליו הוכפף הצבא הצ'צ'ני שבדצמבר 1991 היה גוף צבאי הכפוף לנשיא צ'צ'ניה. מפקד הצבא היה ראש המטה הראשי (הוא לא נקרא המטה הכללי כפי שניתן לטעות). ראש המטה הראשי הראשון של הכוחות המזוינים הצ'צ'ניים היה ויסחאן שחאבּוֹב, לסגנו מונה אסלן מסחדוב, לימים מחליפו. ראש מחלקת המבצעים הראשון של הצבא הצ'צ'ני היה עלי מצאייב. בראשיתו הצבא הצ'צ'ני הורכב מקצינים צ'צ'נים ששירתו בצבא הסובייטי ורכשו ניסיון קרבי במהלך מלחמת אפגניסטן.
הכוחות המזוינים וארגוני אכיפת החוק הצ'צ'ניים
הכוחות המזוינים של צ'צ'ניה כפופים לנשיא צ'צ'ניה, שהוא המפקד העליון.
ארגוני אכיפת החוק וזרועות ביטחון המדינה הנם כדלהלן:
- משרד הפנים - האגף הצ'צ'ני של אם.וה.דה
- שירות הביטחון הלאומי של צ'צ'ניה (המקבילה הצ'צ'נית לפס"ב)
- המשרד לביטחון המדינה (הוקם ב-1997)
- משרד השריעת לביטחון המדינה
- הפרקליטות הראשית - משרד התובע הכללי של צ'צ'ניה
- המרכז ללוחמה בטרור של נשיא צ'צ'ניה
מבנה הכוחות המזוינים
לפני פרוץ מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, הכוחות המזוינים כללו שתי בריגדות, שמונה גדודים נפרדים ושלושה בטליונים. המשמר הנשיאותי הורכב מאלפיים איש, כאשר ביחידות משרד הפנים והמחלקה לביטחון המדינה של אישקריה שירתו עוד 3,500 חיילים.
הכוחות המזוינים הצ'צ'נים כוללים את:
- המשמר הלאומי (צ'צ'נית: Ǩoman Gvardi)
- משמר הגבול (צ'צ'נית: Dozan Eskar)
- חיל האוויר הצ'צ'ני
- חיל היבשה הצ'צ'ני
הארגונים החמושים הלא חוקיים
בשנות ה-90, חלק מהלוחמים הצ'צ'נים (שאמיל בסאייב, סולים ימאדייב ועוד) לא הכירו בקיומם של הכוחות המזוינים הצ'צ'נים והקימו אלטרנטיבות משלהם לארגון הלוחם. וכך, בנוסף לכוחות המזוינים הצ'צ'ניים הכפופים לנשיא צ'צ'ניה היו קיימים ארגונים כמו:
כל הארגונים הנ"ל הוכרזו כארגוני טרור על ידי הוועדה הלאומית למלחמה בטרור של שירות הביטחון הפדרלי ובית המשפט העליון של רוסיה.
נשק וחימוש
הציוד האווירי
ב-1992 יחידות הצבא הרוסי ששכנו בצ'צ'ניה נלקחו שלל בידי הצ'צ'נים ויחד עם ציודם הפכו לחלק מהצבא הצ'צ'ני. בסיס חיל האוויר "קאלינובסקאיה" נלקח שלל על ידי הצ'צ'נים ובו גם:
- 39 מטוסי אימון צ'כיים מדגם אלבטרוס (Aero L-39 Albatros)
- 80 מטוסי אימון מסוג דולפין (Aero L-29 Delfin)
- 3 מפציצי מיג-17 מיושנים
- 2 מטוסי אימון דו-מושבי סובייטי מדגם מיג-15.
- 6 מטוסי תובלה קלים מדגם אנטונוב 2
- 2 מסוקי תקיפה מיל מי-8
מבסיס חיל האוויר "חנקאלה" נלקחו שלל:
- 72 מטוסי אימון צ'כיים מדגם אלבטרוס
- 69 מטוסי אימון מדגם דולפין
מרבית השלל כלל מטוסים מיושנים מאד או מטוסי תובלה ואף אחד מכלי הטיס הגנובים לא יכל לשמש כמפציץ אסטרטגי חשוב. על פי חישוב זה חיל האוויר הצ'צ'ני הכיל 265 כלי טיס מבלי להחשיב מסוקים ומטוסי תובלה. להערכת המודיעין הרוסי בנובמבר 1994, רק 40% מהטכניקה הצ'צ'נית יכלה לעמוד בתקנים ולהוות אתגר מסוים לרוסים, אולם מרבית כלי הטיס שהוזכרו לעיל הושמדו כבר בימים הראשונים לפרוץ המערכה הצ'צ'נית.
מערך הנ"מ
מערך הנ"מ הצ'צ'ני כלל 23 יחידות טילים כנגד מטוסים מסוגים שונים, 10 יחידות נ"מ "סטרלה 10" ו-7 יחידות נ"מ מדגם "איגלה". על פי דיווחים שונים, לוחמי המוג'אהדין ששהו בצ'צ'ניה החזיקו בכמות לא מבוטלת של טילי כתף נגד מטוסים מדגם FIM-92 סטינגר, מתוצרת אמריקנית.
ארטילריה
עם התפרקות ברית המועצות נותרו בשטחי צ'צ'ניה כמות גדולה של טילי גראד, שהצ'צ'נים עשו בהם שימוש רב במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה.
כלי ירייה
בשירות חיילי הכוחות המזוינים הצ'צ'נים משרתים כלי הנשק הבאים:
- AK-47 - רובה קלשניקוב אוטומטי מודל 1947
- АК-74 - רובה קלשניקוב אוטומטי מודל 1976
- רובה צלפים דרגונוב
- RPG-7, RPG-2 - מטולי רקטות נגד טנקים
מפקדי הצבא הצ'צ'ני - ראשי המטה הראשי של הכוחות המזוינים של צ'צ'ניה
- ג'וחר דודייב - הגיע לדרגת גנרל בחיל האוויר הסובייטי
- אסלן מסחדוב - הגיע לדרגת קולונל בצבא הסובייטי
- רוסלאן גלאייב
- שאמיל בסאייב
- סלמאן ראדוייב
25463469הכוחות המזוינים של צ'צ'ניה