אסון טביעת הנערות בחוף שרתון
| הרוגים | תשע נערות מסמינר בית יעקב בבאר יעקב |
|---|---|
אסון טביעת הנערות בחוף שרתון אירע ב-22 באפריל 1963 בקטע החוף שלמרגלות מלון שרתון הישן[1], ששכן מצפון לגן העצמאות בתל אביב[2], וידוע כיום בשם "חוף מציצים". כיתת בנות מסמינר בית יעקב בבאר יעקב שהגיעה לבלות בחוף, נקלעה למצוקה בשל מערבולות בים בסמוך לחוף, ותשע מהן מצאו את מותן בטביעה באסון.
האירוע
הבנות יצאו ליום בילוי עם שתי מדריכות מטעם המוסד שבו למדו, בילו את שעות הבוקר בפארק הלאומי ברמת גן, ובשעות הצהריים נסעו לתל אביב לרחוץ בים. הן נכנסו לים בקטע חוף שהיה אסור לרחצה, למרגלות מלון שרתון הישן, ונקלעו למצוקה; רובן לא ידעו לשחות. עוברי אורח הצליחו למשות את כל הבנות למעט אחת, והשתתפו במאמצי ההחייאה. מותן של שמונה בנות נקבע בשעות שלאחר האירוע, ו-14 בנות ניצלו מטביעה ופונו לבית החולים איכילוב. בת אחת הוכרזה כנעדרת,[3] וגופתה נפלטה למחרת לחוף הים סמוך למתחם תחנת הכוח רדינג שבצפון תל אביב.[4]
מיד לאחר האסון דווח שהיציאה לטיול הייתה בעקבות היעדרותה מהלימודים של מורתן שהייתה בהריון, אך למחרת הוברר שהטיול נערך בשל הצתה במבנה הסמינר שבוצעה בידי אלמוני יום קודם לכן[5].
בעיתון "מעריב" נדחק האירוע לעמודים האחרונים בשל פטירת נשיא המדינה השני יצחק בן-צבי, שאירעה באותו יום סמוך לסגירת גיליונות היומונים לאחר חצות[6]. מרכז אגודת ישראל מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון, וראש עיריית תל אביב-יפו מרדכי נמיר הורה למבקר העירייה לבדוק את הטענות שלפיהן לא היו שלטי אזהרה בקטע החוף שבו טבעו הנערות[7].
המדריכות שנכנסו עם הבנות לים נעצרו בידי המשטרה מיד לאחר האירוע, ושוחררו בערבותו של מנהל הסמינר, רבה של באר יעקב, הרב משה מנחם יעקבזון, בראשית חודש מאי[8].
הלוויות ההרוגות למחרת האסון, 23 באפריל 1963, נערכו הלוויותיהן של שמונה התלמידות שטבעו בחוף שרתון בתל אביב. הבנות הובאו לקבורה כל אחת במקום מגוריה. ואלה שמותיהן: מזל טייב בת 15 מבאר יעקב, מרים אוזן, בת 15 מעכו, צדקה הרמז בת 14 מגן יבנה, ג'ינה מימון בת 17 מצפת, מרים קעיד בת 14 מגן יבנה, רחל עדני-שלום בת 15 מגן יבנה, שושנה בן חיים בת 14 מחצור הגלילית, פנינה ממן בת 17 מצפת.
ביום 25 באפריל 1963 הובאה לקבורה בבית העלמין בגן יבנה, מזל ניסים, ההרוגה התשיעית באסון, שגופתה נפלטה לחוף. היא נקברה בסמוך לשלושת חברותיה מגן יבנה שנספו אף הן באסון זה.
בעקבות האסון הורה ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי על הקמת בריכת שחייה לימודית, כדי להקנות ידע בשחייה לתלמידי מערכת החינוך העירונית[9].
קישורים חיצוניים
- משה ויניצקי וצבי אלגת, "כל החוף היה גופות", מעריב, 23 באפריל 1963
- שמונה תלמידות סמינר דתי טבעו בים תל-אביב, דבר, 23 באפריל 1963
- עובדי שרתון נזעקו לחוף; מראה מזעזע בבית־החולים; הטיול בת"א בגלל היעדר מורה, דבר, 23 באפריל 1963
- מראה מזעזע בבית־החולים, דבר, 23 באפריל 1963
- א. פלג, רק שתי בנות ידעו לשחות..., מעריב, 24 באפריל 1963
- הקרבן ה-9 של אסון הטביעה לקבורה בגן-יבנה, דבר, 25 באפריל 1963
- מ. ד., דבר היום: אסון הטביעה, דבר, 25 באפריל 1963
הערות שוליים
- ^ לימים, פאלאס. ראו עליו: אלי מאיוס, הבניין שנהרס, בכתב העת יקינתון של יוצאי מרכז אירופה
- ^ אין להחליף עם מלון שרתון תל אביב הנוכחי
- ^ סופר "מעריב", מחפשים גופת הנעדרת באסון הטביעה בתל־אביב, מעריב, 23 באפריל 1963
- ^ גופת נערה נתגלתה ליד "רידינג" בתל־אביב, מעריב, 24 באפריל 1963
- ^ דליקה במוסד "בית יעקב" גרם לטיול שנסתיים באסון, מעריב, 24 באפריל 1963
- ^ בעיתונים אחרים דווח על פטירת הנשיא רק למחרת.
- ^ חוקרים עניין שלטי אזהרה בחוף "שרתון" בת"א, מעריב, 30 באפריל 1963
- ^ א. פלג, למדריכה סימונה כהן מבאר יעקב תעודת הצטיינות בשחיה ועזרה ראשונה, מעריב, 2 במאי 1963
- ^ ישעיהו אביעם, 25 אלף ילמדו השנה ברמת־גן, מעריב, 27 באוגוסט 1964
36068469אסון טביעת הנערות בחוף שרתון