אני מאמין (ניגון חסידי)

המלחין והחזן עזריאל דוד פסטג

אני מאמין הוא ניגון חסידי שחובר למילות התפילה אני מאמין. הניגון זכה לפרסומו העיקרי לאחר שהושר בשנת תש"ה (1945) אצל האדמו"ר ממודזיץ', רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, שישב בארצות הברית, והפך מאז למעין שיר הנצחה לשואה בעולם החסידי. מאז הוא בוצע על ידי מבצעים רבים, חסידים ושאינם חסידים.

גלגולו של הניגון

הניגון מיוחס לעזריאל דוד פסטג, חסיד מודזיץ' וחזן ומלחין בולט בוורשה שלפני מלחמת העולם השנייה, שנרצח בשואה.

על פי המסופר על ידי החזן בן-ציון שנקר, חסיד מודזיץ', כך התגלגל הניגון: כאשר נשלחו פסטג ובני משפחתו בשנת תש"ב (1942) אל מחנה ההשמדה טרבלינקה, דחוסים אל תוך קרונות משא ללא אוויר ומים, החל פסטג לשיר בשארית כוחותיו את "אני מאמין" בלחן זה. בעוד יושבי הקרון מצטרפים אליו ומדקה לדקה התגברה השירה, הכריז פסטג כי מי שינצל מהתופת ויעביר את הניגון לרבי ממודז'יץ השוהה באמריקה, יזכה בחצי מחלקו בעולם הבא. אחד היהודים שהצליח להינצל ולברוח לשווייץ רשם את תווי הניגון וסיפורו, ושלחם לרבי ממודז'יץ בניו יורק, ככל הנראה מבלי לציין את שם החזן.

במהלך סעודת ברית מילה שנערכה בחודש ניסן תש"ה (1945) הראה הרבי את המכתב לרבי יצחק הוטנר ולרבי יעקב חיים מסטולין, ובן ציון שנקר החל לשיר את הניגון מתוך הכתב בליווי הקהל הרב שנכח במקום. לאוזני המשתתפים במעמד כבר הגיעו באותה עת הידיעות על אודות האסון שפקד את אחיהם באירופה, ובן ציון שנקר העיד כי "עין אחת לא נותרה יבשה לשמע הניגון וסיפור הצלתו". הרב הוטנר, ששהה רבות במחיצתו של פסטג לפני המלחמה בוורשה, זיהה את התבנית המוזיקלית ואת המחבר האלמוני של הניגון. הרבי ממודז'יץ, שזיהה והכיר אף הוא את ניגוניו של פסטג מימי שהותו באוטבוצק, התבטא לפי המסופר כי "עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח-צדקנו [...] כאשר ר' עזריאל דוד שר את ה'אני מאמין' בוודאי נעו אמות הסיפים בעולמות העליונים".

לפי חוקר המוזיקה החסידית האמריקאי ולוול פסטרנק, חובר הלחן כבר בגטו ורשה.

אין לבלבל את הלחן המיוחס לפסטג עם לחן קצבי ומאוחר יותר, של מונה רוזנבלום ומרדכי בן-דוד, פופולרי גם הוא, שבוצע מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי זמרים רבים, בהם מרדכי בן-דוד, דודו פישר, איתן מסורי וצמד רעים.

נוסחים ספרותיים

על סיפור הלחנת הניגון והצלתו התפרסמו מספר נוסחים ספרותיים, כאשר בחלקם שולבו מוטיבים אגדיים על כך שהניגון הולחן על ידי פסטג תוך כדי הנסיעה ברכבת, וכי הניצול שהעביר את הסיפור קפץ מהרכבת כיוון שהסכים ל"עסקת" העולם הבא שהציע פסטג. בהקדמה שצורפה לתווי הניגון במאסף "רשומות" כבר בשנת תש"ו (1946) נכתב גם כי את הניגון "שרו אלפים ורבבות בורשה ולובלין, בלודז' וביאליסטוק, ובשורה זו יצאה נשמתם."

חוקרים אחדים פקפקו באמינות הסיפור בעניין הרכבת אם כי גם הם אינם מערערים על ערכו כאגדה מכוננת, בייחוד בחסידות מודז'יץ, שבה ניתן דגש מיוחד לנגינה ככלי עיקרי בעבודת ה'.

מילים

מילות הניגון הן הנוסח האנונימי לעיקר הי"ב של הרמב"ם:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא

שירת הניגון

עקב סיפורו של הניגון הוא הפך למזוהה מאוד עם השואה בכלל ועם השילוח ברכבות בפרט, והוא מושר על ידי רבים במשלחות לפולין ובטקסי יום השואה.

בחסידות מודז'יץ הנהיג האדמו"ר רבי שמואל אליהו טאוב להקדיש את ההקפה השישית בהקפות שניות במוצאי שמחת תורה לעילוי נשמת קדושי השואה. במהלך ההקפה שרים את הניגון כשאורות בית המדרש מכובים. לאחר הניגון תוקעים בשופר ושרים "לשנה הבאה בירושלים".

האדמו"ר מתולדות אהרן הנהיג לשיר את הניגון לפני ההדלקה בל"ג בעומר במירון, ולאחר האסון בשנת תשפ"א במירון, החלו מספר קהילות אף הן לשוררה לפני ההדלקה, ביניהם חסידות ויז'ניץ בהוראת האדמו"ר.

קישורים חיצוניים

• הרכבת המתנגנת (לתולדות הניגון של 'אני מאמין'), באתר המכון לתיעוד ושימור ניגוני מודזיץ'
• שרה פרידלנדר בן ארזה, הניגון בחסידות מודז'יץ, באתר "הזמנה לפיוט"

ביצועי הניגון

• הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ') ואחרים, שירת הניגון מתוך התוועדות י"ט בכסלו ה'תשכ"ח
• אברהם פריד, יונתן רזאל, חנן בן ארי ונאור כרמי, ביצוע הניגון, מתוך חזרות למופע צמאה תש"פ
• חיליק פרנק, ביצוע הניגון מתוך האלבום "אחכה לו - שירים שעלו מאפר השואה" (2014)
• ביצוע הניגון על ידי מקהלת מלכות, יואלי דיקמן & אברימי רוט.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31253794אני מאמין (ניגון חסידי)