אנוואר נוסייבה
 | |||
| לידה |
1913 ירושלים | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1986 (בגיל 73 בערך) ירושלים | ||
| מדינה |
 ירדן | ||
| מקום קבורה | ירושלים | ||
| |||
| |||
| |||
| |||
אנוואר נוסייבה (בערבית: انور نسيبة; ירושלים, 1913 - 22 בנובמבר 1986) היה מדינאי בתנועה הלאומית הפלסטינית אשר קידם את רעיון האחדות באומה הערבית על יסוד הטענה כי המאחד בין הערבים גדול מהבדלי ההשקפות הקיימים ביניהם. נוסייבה האמין בהשתתפות פעילה במערכת השלטונית הקיימת, זאת כדי לקדם את רעיונות הלאומיות הפלסטינית. מתוך אמונה זו נטל חלק פעיל בשלטון הירדני בין השנים 1951 עד 1967. לאחר מלחמת ששת הימים הוא עודד את בנו, סרי נוסייבה, ליצור קשרים עם ישראלים.
תולדות חייו
נוסייבה נולד בירושלים למשפחה ידועה ובעלת נכסים. אילן היוחסין של משפחתו בירושלים מתחיל עם הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה. הוא למד משפטים באוניברסיטת קיימברידג'. הוא עבד כעורך דין בירושלים והתמנה לשופט במערכת המשפט של המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1948, בעת מלחמת העצמאות הוא נורה ונפצע באש מהדסה הר הצופים, בדרכו מנווה יעקב, בעת שהוביל כנופיה חמושה של ערביי חיפה שהגיעו לירושלים כדי לכבוש את כנסיית הקבר ומסגד עומר[1]. בעת הטיפול בפציעתו נכרתה רגלו.
לאחר שנעדר מירושלים לתקופה קצרה, ושימש מזכיר ממשלת כל פלסטין, הוא שב אליה לאחר שסופחה לירדן. בשנת 1951 נבחר לפרלמנט הירדני. החל משנות ה-50 הוא מילא תפקידים שונים בממשלת ירדן. בספטמבר 1952 מונה לשר הבינוי והשיכון ובאוקטובר אותה שנה מונה אף לשר ההגנה, תפקידים בהם שימש עד חודש מאי 1953. במאי 1954 מונה בשנית לשר ההגנה ואף לשר החינוך[2]. הוא שימש כשר ההגנה הירדני עד 28 במאי 1955.
בשנת 1963 הוא מונה על ידי המלך חוסיין לשגריר ירדן בבריטניה. בתקופת כהונתו בלונדון הוא יצר קשרים קרובים עם בני משפחת המלוכה הבריטית. בשנת 1965 מונה למושל ירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים הפסיק לשרת במערכת השלטון הירדנית והיה לאחד הפלסטינים הראשונים שיצרו קשרים עם גורמי שלטון בישראל[3]. הוא שימש יועץ משפטי של אונר"א. בשנות השבעים התפרסמו בעיתונות הישראלית פגישותיו עם לוי אשכול, גולדה מאיר[4], משה דיין[5], שלמה הלל, עזר ויצמן ושרים נוספים בממשלות ישראל.
החל משנת 1978 ועד סמוך למותו, הוא שימש יושב ראש מועצת המנהלים של חברת החשמל המזרח ירושלמית. הוא שימש אף נאמן ומחזיק במפתחות כנסיית הקבר בעיר העתיקה, זכות שבה משפחתו החזיקה לאורך מאות בשנים.
נוסייבה נפטר בירושלים בגיל 74 ונקבר בשטח מסגד אל-אקצא בהלוויית המונים. נוסייבה הותיר ארבעה בנים ושתי בנות. בנו סרי משמש נשיא אוניברסיטת אל-קודס, ובנו זאכי היה יועצו האישי של נשיא איחוד האמירויות הערביות זאיד בן סולטאן.
קישורים חיצוניים
- ע. זראי, נוסייבה: האיבה מלאכותית, דבר, 7 ביוני 1968
- אלי אייל, את מי מייצג אנואר נוסייבה, מעריב, 18 בפברואר 1972
- אבינועם בר-יוסף, נוסייבה - הפלשתיני הגאה שניהל דו-שיח עם ישראל, מעריב, 23 בנובמבר 1986
- יהודה ליטני, האיש שחי ומת כג'נטלמן, כותרת ראשית, 26 בנובמבר 1986
הערות שוליים
- ^ Sari Nusseibeh and Anthony David, Once Upon A Country: A Palestinian Life. Halban Publishers, 2013. מסת"ב 1905559348
- ^ הורכבה ממשלה חדשה בירדן, זמנים, 4 במאי 1954
ממשלה חדשה בירדן, דבר, 25 באוקטובר 1954 - ^ Anwar Nusseibeh, 74; Palestinian Moderate. New York Times, 23 November, 1986
- ^ אבינועם בר-יוסף, נוסייבה מאשר: נפגשתי עם ג. מאיר לחילופי דעות בלבד - לא כמתווך, מעריב, 10 בפברואר 1972
- ^ עשר שנות שלטון ישראלי ביהודה ושומרון: 1967-1977. רפי ישראלי (עורך). הוצאת מאגנס, 1980. מסת"ב 9652333765
26758879אנוואר נוסייבה