אנה זגרס
אנה זגרס (בגרמנית: Anna Seghers; 19 בנובמבר 1900, מיינץ - 1 ביוני 1983, ברלין), שם העט של נטי ריילינג, לימים נטי רדוואני הייתה סופרת גרמניה, יהודיה, שיצירתה עסקה במוראות מלחמת העולם השנייה.
חייה
זגרס, ילידת מיינץ, הייתה בתם היחידה של סוחר האמנות איזידור ריילינג ואשתו הדוויג לבית פולד, יהודים אורתודוקסים. התחנכה במסגרות פרטיות במיינץ, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה התנדבה בשירות העזר המלחמתי. בשנת 1920 השלימה את לימודיה בגימנסיה, ופנתה ללמוד היסטוריה כללית, היסטוריה של האמנות ולימודים סיניים באוניברסיטת קלן ובאוניברסיטת היידלברג. בשנת 1924 העניקה לה אוניברסיטת היידלברג תואר דוקטור על מחקרה על "היהודי והיהדות ביצירתו של רמברנדט".
בשנת 1925 נישאה זגרס לסוציולוג ההונגרי לאסלו רדוואני (László Radványi). בני הזוג עברו לברלין, שם נולד בנם פטר בשנת 1926. בשנה שלאחר מכן פרסמה את סיפורה Grubestch תחת שם העט "זגרס" (ללא ציון שם פרטי), והביקורת הניחה כי המחבר הוא גבר. את שם העט זגרס שאלה מאמן התחריט והציור ההולנדי הנערץ עליה הרקולס זגרס.
בשנת 1928 נולדה הבת רות, וזגרס פרסמה את ספרה הראשון "מרד הדייגים של סט. ברברה" תחת שם העט אנה זגרס. על ספר ביכורים זה הוענק לה כבר באותה השנה פרס קלייסט. זגרס הצטרפה למפלגה הקומוניסטית של גרמניה וכעבור שנה הייתה בין המייסדות של ארגון הסופרים הפרולטריים-מהפכניים. בשנת 1930 נסעה לראשונה לברית המועצות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נעצרה לתקופה קצרה בידי הגסטאפו. ספריה נאסרו בגרמניה והועלו באש. מעט לאחר מכן עלה בידה להימלט לשווייץ, ומשם המשיכה לפריז.
בגלותה הכפוייה בפריז השתתפה בכתבי עת של גולים גרמנים, והייתה בין עורכי כתב העת Neue Deutsche Blätter. בשנת 1935 הייתה בין מקימי ארגון ההגנה של סופרים גרמנים בפריז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פריז בידי הגרמנים נעצר בעלה בדרום צרפת. זגרס וילדיה הצליחו לחמוק מן העיר הכבושה אל דרום צרפת, שבו שלט פטן. במרסיי השתדלה למען שחרור בעלה ובדקה אפשרויות ליציאה מצרפת. תקופה זו בחייה סיפקה את הרקע לרומאן "טרנזיט" שראה אור בשנת 1944.
במרץ 1941 הצליחו זגרס ומשפחתה לעקור ממרסיי למקסיקו סיטי דרך מרטיניק, ניו יורק ווראקרוס. בעלה, שאימץ בינתיים את השם הגרמני יוהאן-לורנץ שמידט, מצא עבודה באוניברסיטאות בעיר. זגרס הקימה את "מועדון היינריך היינה" האנטי-פשיסטי ועמדה בראשו. היא הייתה בין מייסדי הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית וערכה את בטאונו. בשנת 1942 ראה אור הרומן הנודע ביותר שלה, "הצלב השביעי". ביוני 1943 נפצעה קשה בתאונת דרכים, שחייבה את אשפוזה הממושך. בשנת 1944 הסריט פרד זינמן את ספרה "הצלב השביעי" והצלחת הסרט הקנתה לה פרסום עולמי. בשנת 1947 עזבה זגרס את מקסיקו ושבה לברלין, שם חיה תחילה במערב העיר והייתה חברה במפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. בשנה זו הוענק לה פרס ביכנר. בשנת 1950 עברה למזרח ברלין, והייתה בין המקימות של האקדמיה הגרמנית לאמנויות. בשנת 1951 הוענק לה הפרס הלאומי של מזרח גרמניה ופרס סטלין לשלום, היא יצאה למסע לרפובליקה העממית של סין. בין 1952 ל-1978 הייתה נשיאת ארגון הסופרים של מזרח גרמניה. בשנת 1955 עברה להתגורר עם בעלה בשכונת אדלרסהוף, ברחוב שנושא כיום את שמה.
במהלך כהונתה הממושכת כנשיאת ארגון הסופרים של מזרח גרמניה, נמנעה זגרס מלמתוח ביקורת פומבית נגד צעדים שונים כמו הדחתם של סופרים מן הארגון ממניעים פוליטיים, העמדתו לדין של מנהל ההוצאה לאור של ספריה, ולטר ינקה, באשמת "קנונייה אנטי-מהפכנית", שלילת אזרחותו של וולף בירמן, ועוד. נסיונותיה להתערב בדיסקרטיות אצל ולטר אולבריכט נכשלו. בשנת 1976 הוענקה לה אזרחות כבוד של מזרח ברלין, ובשנת 1978 התפטרה מנשיאות ארגון הסופרים והייתה לנשיאת הכבוד שלו. בעלה נפטר באותה השנה. עיר הולדתה מיינץ (במערב גרמניה) העניקה לה אזרחות כבוד בשנת 1981. ב-1 ביוני 1983 נפטרה, ולאחר שארונה הוצב באקדמיה הגרמנית לאמנויות, נטמנה בבית הקברות דורותיאנשטאדט בברלין, שבו קבורים סופרים ואמנים רבים. בדירתה ברחוב הקרוי כיום על שמה בברלין פועל מוזיאון המוקדש לחייה וליצירתה. בברלין קרויים על שמה גם בית ספר תיכון וספרייה.
יצירתה
את יצירתה המוקדמה של זגרס ניתן לשייך לזרם התכליתיות החדשה (Neue Sachlichkeit). בין הסופרים שגלו מגרמניה נודעה לה חשיבות מיוחדת, וספריה "טרנזיט" ו"הצלב השביעי" הם בין הרומאנים החשובים ביותר של ספרות הגולים הגרמנית. ספריה משנות החמישים והשישים, שראו אור במזרח גרמניה, מחויבים לריאליזם הסוציאליסטי וקל להבחין בהם בנאמנותה למפלגת האחדות הסוציאליסטית הגרמנית (SED), בהערצתה לסטלין ובמבנה הסכמטי-דידקטי שלהם. יצירתה המאוחרת יותר, לאחר שנות השישים, שבה ומתאפיינת באיכות ספרותית אותנטית. גם בגיל מאוחר שמרה זגרס על רעננות ביצירתה, ופנתה לחומרים מתקופת הרנסאנס, ממזרח אסיה, מהתרבות הקריבית ועוד. סיפוריה מתאפיינים ברגישות גבוהה, בידיעותיה הנרחבות וביכולות הסיפור והעיצוב הבולטות שלה.
מבחר מספריה
- מרד הדייגים של סט. ברברה (1928)
- האחווה (1932)
- הצלב השביעי (1942), תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תשמ"ו
- טיול הנערות המתות (1943), תרגם ש' בן אברם, הקיבוץ המאוחד, תש"י ותשל"ט
- טרנזיט (1944), תרגם דן תמיר, הוצאת פן וידיעות ספרים, 2013
- המתים נותרים צעירים (1949)
קישורים חיצוניים
23058615אנה זגרס