הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית
הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית (בגרמנית: Nationalkomitee Freies Deutschland) היה ארגון התנגדות לנאציזם שהורכב מגולים גרמנים קומוניסטים בברית המועצות וחיילים גרמנים שנפלו בשבי הסובייטי.
היסטוריה
עלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה הביאה להוצאת המפלגה הקומוניסטית של גרמניה אל מחוץ לחוק, רבים מחבריה נמלטו מגרמניה וקיבלו מקלט בברית המועצות.
עם פלישתה של גרמניה לברית המועצות במבצע ברברוסה, שבויים גרמנים התחילו ליפול לידיה של ברית המועצות, הניסיונות הראשונים להקים ארגון אנטי נאצי שיהיה מורכב משבויי מלחמה גרמנים נתקלו בהצלחה מועטה, רוב שבויי המלחמה נשארו נאמנים לגרמניה והאמינו בעליונותו הצבאית של הורמאכט ובניצחון גרמני במלחמה.
עם המפלה הגרמנית בקרב סטלינגרד מספר השבויים הגרמנים הגיעה למאות אלפים, המפלה הצבאית ערערה את ביטחונם של השבויים הגרמנים ביכולת של גרמניה לנצח במלחמה והם נהיו יותר פתוחים לרעיון של חברות בארגון אנטי-נאצי.
ב־12 ביולי 1943 הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית הוקם במוסקבה בראשותו כיהן כנשיאו הסופר והגולה הגרמני אריך ווינרט, הנהגת הוועד הורכבה מ-38 חברים ש-28 מהם היו שבויי מלחמה גרמנים והשאר גולים קומוניסטים. השלטון הסובייטי ניסה להציג את הוועדה כממשלה גרמנית גולה, קו התעמולה שאותו נקט הוועד היה הצגת עתיד אידיאלי של שיתוף פעולה בין ברית המועצות לבין גרמניה של אחרי המלחמה שתהייה עצמאית, חופשית ותחת שלטון הפועלים.
ליגת הקצינים הגרמנים
אחרי כמה ניסיונות גיוס של קצינים בכירים שנכשלו, הוצע על ידי אוברסטלויטנט (סא"ל) אלפרד ברטה להקים ארגון אחות לוועד שיורכב כולו מקציני ורמאכט ויהיה עצמאי וככה יתגבר על ההססנות של קצינים בכירים להצטרף למאבק האנטי-נאצי, מכיוון שבארגון החדש הם לא יצטרכו לשתף פעולה עם קומוניסטים או להתחכך עם חיילים פשוטים.
חודשיים אחרי הקמת הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית, אחד מחברי הוועד הבכירים, גנרל חיל התותחנים ולטר פון זיידליץ-קורצבאך הקים את ליגת הקצינים הגרמנים (גרמנית: Bund Deutscher Offiziere) ארגון שמטרתו הייתה לאגד את הקצינים שבויי המלחמה בהתנגדות לנאציזם ולהפיץ תעמולה שמכוונת לצבא הגרמני.
לליגת הקצינים הגרמנים הצטרפו מספר חברים בולטים בוורמאכט שהחזיקו בדרגת גנרל, החבר הבכיר ביותר בליגה היה פלדמרשל פרידריך פאולוס.
אידאולוגיה
למרות החברות של הקומוניסטים הגרמנים בוועד והעובדה שהוא לא יכול להיות מוקם בלי אישור הסובייטים, הנטייה האידאולוגית של הוועד הייתה שמרנית-ימנית.
הוא קראה לנסיגה גרמנית לגבולות של שנת 1937, פתיחה במשא ומתן לשלום, הדחה והענשה של המנהיגות הנאצית וביסוס דמוקרטיה בורגנית בגרמניה, הם גם קראו לשמירת כוחו של הורמאכט.
הם סברו שעל החיילים והאזרחים הגרמנים להיות נאמנים לאינטרסים האמיתיים של העם גרמני (קרי אנטי-נאציזם) ולא למנהיגים של העם הגרמני שלטענת מובילים את גרמניה לאסון.
עם התקדמות המלחמה נהיה ברור יותר ויותר שהפיכה אנטי-נאצית לא תתרחש בגרמניה ושכיבושה הוא בלתי נמנע, הקו האידאולוגי התחיל לנטות יותר ויותר שמאלה עד שהפך להיות סטליניסטי כמו בתעמולתה של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה.
פעילות
הפעילות של הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית וליגת הקצינים הגרמנים התמקדו בתעמולה, הם פירסמו עיתון שבועי, עלונים והחזיקו תחנת רדיו ששידרה תעמולה אנטי-נאצית, התעמולה נשלחה לחיילים בחזית ושבויי המלחמה הגרמנים במחנות הסובייטים.
הצעתו של ולטר פון זיידליץ קורצבאך להקים יחידות לוחמות בצבא האדום מגרמנים שהיו שבויי מלחמה, נדחתה על ידי הסובייטים.
אולם היו חברים שהיו מסופחים ליחידות הלוחמות של הצבא האדום בחזית ותפקידם היה להפיץ תעמולה ליחידות הגרמניות שעמדו מולם, תפקיד חשוב ביותר שלהם היה להשיג מידע ספציפי על היחידה וככה להתאים את התעמולה שלהם.
כמו כן היו חברים שהוצנחו מעבר לקווי האויב והיו אמורים ליצור קשר עם יחידות פרטיזנים מקומיות, תפקידם היה להפיץ תעמולה אנטי-נאצית בקרב יחידות הורמאכט באזור, אך עם הזמן הם שימשו להעברת מודיעין צבאי לקבוצות הפרטיזנים.
עם התקדמות הצבא האדום לתוך גרמניה, חברי הוועד מונו לתפקידים בממשל המקומי באזורי הכיבוש הסובייטים שבהם אנשי הממשל המקומי ברחו מפחד הצבא האדום המתקדם או סולקו מתפקידם בשל היותם נאצים.
אחרי המלחמה
אחרי תבוסתה של גרמניה הנאצית, חברי הוועד וארגון הקצינים חזרו לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה, רובם בחרו להישאר בו, חלק כתוצאה מאידיאלים פוליטיים וחלק כתוצאה מהידיעה שהם יחשבו בוגדים בקרב חבריהם לנשק לשעבר אם הם יחזרו למערב.
לחברי הוועד לשעבר היה תפקיד מרכזי בהקמת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית והם שירתו במגוון תפקידים בכל רובדי המדינה וחברי ליגת הקצינים הגרמנים לקחו חלק מרכזי בהקמת צבא העם הלאומי.
