אמיליו אגינלדו

אמיליו אגינלדו
Emilio Aguinaldo y Famy

אמיליו אגינלדו בסביבות שנת 1898; כינויו היו מאגדאלו Magdalo, "הגנרל של המהפכה" "קפיטן מיונג", "גנרל מיונג", "קא מיונג" אל "קאודיו" "אֶרמאנו קולון"
לידה	22 במרץ 1869 קאוויטה אל וייחו, בימינו קאוויט, מחוז קאביטה, באיי הודו המזרחיים הספרדים, בימינו הפיליפינים
פטירה	6 בפברואר 1964 (בגיל 94) קזון סיטי, הפיליפינים
מדינה	הפיליפינים
מקום קבורה	"מזבח אגינלדו" בקאוויט, פיליפינים
מפלגה	"קאטיפונאן" 1901-1897 המפלגה הלאומית סוציאליסטית -1935
דת	הכנסייה הרומית-קתולית הכנסייה העצמאית של פיליפינים
בת זוג	הילריה דל רוסאריו מריה אגונסיו
יושב ראש הממשלה המהפכנית ה־1 22 במרץ 1897 – 2 בנובמבר 1897 (32 שבועות ויומיים) סגן יושב ראש הממשלה המהפכנית מריאנו טריאס (1897) → תפקיד חדש התפקיד בוטל ←
נשיא הרפובליקה בביאק נא באטו 2 בנובמבר 1897 – 15 בדצמבר 1897 (6 שבועות ויומיים) → תפקיד חדש התפקיד בוטל ←
דיקטטור, ראש הממשלה הדיקטטורית 24 במאי 1897 – 22 ביוני 1897 (4 שבועות ויומיים) → תפקיד חדש התפקיד בוטל ←
יושב ראש ממשלה מהפכנית נוספת 23 ביוני 1898 – 22 בינואר 1899 (30 שבועות ו־4 ימים) → תפקיד חדש התפקיד בוטל ←
נשיא הרפובליקה הפיליפינית הראשונה ה־1 23 בינואר 1899 – 23 במרץ, יום מעצרו, או 1 באפריל 1901 תחת -ראש ממשלה אפולינריו מביני -21 בינואר 1899- 7 במאי 1899 פדרו פאטרנו -7 במאי 1899 - 13 בנובמבר 1899 → תפקיד חדש התפקיד בוטל ←

אמיליו אגינלדו אי פאמי (בפיליפינית: Emilio Aguinaldo y Famy,‏ 22 במרץ 1869 - 6 בפברואר 1964) היה מהפכן, איש צבא מהפכני ופוליטיקאי פיליפיני, בעל שורשים סינים, נשיאה הראשון של הפיליפינים בין 20 בינואר 1899- 1 באפריל 1901. אגינלדו הנהיג את המאבק הצבאי של עמו נגד ספרד בשלהי המהפכה הפיליפינית בשנים 1897-1896 ובימי מלחמת ארצות הברית–ספרד בשנת 1898, ובהמשך את המאבק של פיליפינים במלחמתה נגד ארצות הברית בשנים 1901-1899. נשבה על ידי האמריקאים בשנת 1901. בשנת 1935 כמועמד בבחירות לנשיאות פיליפינים האוטונומיים נכשל מול מנואל קזון. אחרי הפלישה היפנית לארצו בשנת 1941, שיתף פעולה עם הכובש וקרא ברדיו לכניעת הכוחות הפיליפינים והאמריקאים בבטאן. אחרי שיבת האמריקאים לפיליפינים נעצר באשמת שיתוף פעולה עם האויב אך שוחרר מאוחר יותר במסגרת חנינה כללית.

ילדותו וצעירותו

אגינלדו נולד בשנת 1869 בפיליפינים, אז מושבה של ספרד, בקוויטה אל וייחו במחוז קביטה שבאי לוזון, כילדם השביעי מבין שמונה של דון קרלוס אגינלדו אי חאמיר ושל טרינידד פאמי אי ואלרו, בני מעמד מבוסס בעלי שורשים סיניים ובני הדת הרומית-קתולית. האב כיהן כראש העיר (governadorcillo). בילדותו התחנך אגינלדו, שכונה אז "מיניונג", אצל דודה רבתא ואחר כך בבית הספר העממי ביישוב. בשנת 1880 נרשם ללימודי תיכון במכללת "סן חואן דה לֶטראן" (יוחנן הקדוש מלטראנו) במנילה, אולם בשנה השלישית נאלץ להפסיקם בגלל בעיות משפחתיות שהצטברו עקב מות אביו בשנת 1883. הוא חזר לבית אמו האלמנה על מנת לעזור לה ולנהל את חוות המשפחה.

בגיל 17 נבחר אגינלדו לראש (קבסה דה ברנגאי cabeza de barangay) שכונת בינאקאיאן, רובע שנחשב למתקדם ביישוב הולדתו, קאוויטה אל וייחו. הוא כיהן בתפקיד זה למשך שמונה שנים. במשך תקופה זו התעניין במיוחד בתובלה הימית ונסע תכופות על אוניות, עד לאיי סולו הדרומיים. בשנת 1893 נכנס לתוקפו "החוק המאורי" שנגע לארגון מחדש של ההנהלות העירוניות המקומיות והחליף את תפקיד ה-"gobernadorcillo" בזה של "קפטן מוניציפילי" שנהנה מאוטונומיה רבה. ב-1 בינואר 1895 אגינלדו נבחר ל"קפטן מוניציפלי" הראשון של מחוז קוויטה.

חייו הפרטיים

ב-1 בינואר 1896 אגינלדו התחתן עם הילריה דל רוסאריו (1921-1877). לזוג נולדו חמישה ילדים:כרמן אגינלדו מלנסיו, אמיליו אגינלדו הבן, מריה אגינלדו פובלטה, כריסטינה אגינלדו סונטאי ומיגל אגינלדו. הילריה מתה מצרעת ב-6 במרץ 1921 בגיל 45 בלבד. כעבור תשע שנים, ב-14 ביולי 1930 נשא אגינלדו לאשה את מריה אגונסיו (15 בפברואר 1879 - 1963) בכנסיית ב באראסואין. היא הלכה לעולמה ב-29 במאי 1963, בגיל 82, שנה לפני אגינלדו עצמו.

הקריירה המהפכנית והפוליטית

המהפכה הפיליפינית

בשנת 1894 הצטרף אגינלדו ל"קאטיפונאן", ארגון חשאי בראשותו של אנדרס בוניפסיו שנאבק בגירוש השלטון הספרדי והגשמת העצמאות של הפיליפינים בכוח הזרוע. אגינלדו אימץ את השם הקונספירטיבי מאגדאלו, לכבוד מרים המגדלית. גם השלוחה המקומית של קאטיפונאן בפיקוד בן דודו, בלדומרו אגינלדו, נקראה מאגדאלו. באותה תקופה תנועת הבונים החופשיים שיחקה תפקיד חשוב במאבק הפוליטי של תושבי פיליפינים. ב-1 בינואר 1895 אגינלדו עצמו הצטרף ללשכת הבונים החופשיים פילאר מס. 203 באימוס, קאביטה. מאוחר יותר הוא הכריז כי "המהפכה המוצלחת משנת 1896 קיבלה השראה מהבונים החופשיים, הונהגה על ידי הבונים החופשיים ובוצעה על ידי הבונים החופשיים. ואני מעז לומר שהרפובליקה הפיליפינית הראשונה שנשיאה היה עבדכם הנאמן, היה הישג שאנחנו חבים במידה רבה לבונים החופשיים ולתנועתם".

המהפכה הפיליפינית בהנהגת חברי קאטיפונאן פרצה בשבוע האחרון של אוגוסט 1896 בסן חואן דל מונטה (בימינו חלק מהמטרופולין מנילה). עם זאת אגינלדו ומורדים נוספים מקאביטה סירבו בהתחלה להצטרף למתקפה בטענה שאין להם נשק. בנסיבות אלה נחל אנדרס בוניפסיו תבוסה ונסוג למלחמת גרילה. אגינלדו, שהיה, להבדיל מבוניפסיו, פחות כריזמטי אך נהנה מכישורים צבאיים מצוינים, הצליח יחד עם מרעיו מקאביטה, לגרש את הספרדים מרוב האזור שלהם, בקרבות פנים אל פנים. בידי הספרדים נשאר רק חצי האי קוויט בלבד.

ב-17 בפברואר 1897 בקרב על גשר זפוטה (Zapote) בקביטה, בראש קבוצת קאטיפונרוס ניצח אגינלדו כוח ספרדי בפיקודו של הגנרל קמילו דה פולאווייחה. מחוז קביטה היה לעריסת המהפכה.

האספה בטחרוס והוצאתו להורג של בוניפסיו

הסכסוך בין שני הפלגים של הארגון קאטיפונאן, "מאגדאלו" ו"מאגדיוואנג" הוביל להתערבותו של בוניפסיו במחוז קביטה. המורדים בקביטה הציעו להקים ממשלה מהפכנית שתחליף את קאטיפונאן. אז בוניפסיו, שבעיניו ה"קאטפונאן" עצמו היווה כבר סוג של ממשל, הסכים לכך וכינס אספה גדולה בטחורס בקביטה, ב-22 במרץ 1897. הוכרזה שם הרפובליקה של פיליפינים ואגינלדו נבחר לנשיאה. בוניפסיו נבחר לכהן כמעין שר פנים. אולם כשדניאל טירונה העמיד את סמכויותיו של בוניפסיו בסימן שאלה, הוא זעם והצהיר שהוא מפזר את האספה ומבטל את כל החלטותיה.

בוניפסיו סירב להכיר בממשלה המהפכנית בראשות אגינלדו וניסה להחזיר לעצמו את מעמדו כמנהיג, תוך הטחת האשמות בגידה נגד אגינלדו והוצאת הוראות שסתרו את אלה של אגינלדו ואנשיו. משום כך אגינלדו הורה על מעצרם של בוניפסיו ואחיו ואחרי משפט דמה שנמשך יום אחד, הם נידונו למוות. בהתחלה אגינלדו היסס וביטל את עונש המוות אך בסופו של דבר, ב-10 במאי 1897 אנדרס ופרוקופיו בוניפסיו הוצאו להורג על ההר בונטיס, במאראגונדון (קביטה), על ידי כיתת יורים.

ביאק-נה-באטו והגלות

אגינלדו עם מהפכנים אחרים בהונג קונג

ביום שבו הוצאו האחים בוניפסיו להורג יצא הצבא הספרדי למתקפה ואילץ את כוחות המורדים ואגינלדו בראשם לבצע נסיגה כללית. אגינלדו הגיע לביאק-נה-באטו בסן מיגל, מחוז בולאקאן, וקבע שם את מפקדתו. המקום נמצא בימינו בפארק הלאומי ביאק-נה-באטו, במה שנקרא "מערת אגינלדו". בסוף אוקטובר 1897 כינס אגינלדו אספת מפקדים בביאק נה באטו והיא הצביעה על הקמת רפובליקה חוקתית. את החוקה חיברו לפי דגם קובני איסבלו ארטאצ'ו ופליקס פרר. בהתאם לחוקה עמדה לקום מועצה עליונה שכללה נשיא, סגן נשיא, שר המלחמה ושר אוצר. גם הפעם אגינלדו התמנה לנשיא.

החל משנת 1897 המושל הכללי הספרדי של פיליפינים, פרננדו פרימו דה ריברה, עודד נכבדים פיליפינים ליצור מגעים עם אגינלדו על מנת לפתור את הסכסוכים. ב-9 באוגוסט 1897 עורך הדין פדרו פאטרנו ממנילה נפגש עם אגינלדו בביאק-נה-באטו והציג בפניו הצעת שלום המבוססת על רפורמות וחנינה. בחודשים הבאים המשיך פאטרנו לערוך מסעות דילוגים ולתווך בין ריברה ואגינלדו. ב-14 בדצמבר וב-16 בדצמבר 1897 אגינלדו חתם על מה שיוודע כ"הסכם ביאק נה באטו". לפי הסכם זה, החליט אגינלדו לשים קץ לעימות הצבאי ולפזר את ממשלתו תמורת הבטחות לרפורמות, חנינה ופיצויים בשווי 800,000 דולרים מקסיקנים. המסמכים נחתמו ב-14 בדצמבר - 15 בדצמבר 1897. אגינלדו יחד עם קצינים שלו יצאו מרצונם לגלות הונג קונג. מחצית הסכום שהובטח לו הופקדה בחשבונו בבנקים בהונג קונג. בגלות ארגן אגינלדו מחדש את ממשלתו המהפכנית בשם "חונטת הונג קונג" אחר כך הרחיב אותה למה שהוא כינה "המועצה העליונה של האומה".

שובו לפיליפינים והכרזת העצמאות של פיליפינים

ב-25 באפריל 1898 פרצה מלחמת ארצות הברית–ספרד. בעוד שהמלחמה התמקדה בעיקר בקובה, הפלגה האסייתית של חיל הים האמריקאי התמקמה בהונג קונג ובפיקודו של קומודור ג'ורג' דיואי הפליגה לפיליפינים, שהייתה אז אחת משתי המושבות של ספרד באוקיינוס השקט (השנייה הייתה גואם). בקרב מפרץ מנילה ב-1 במאי 1898 נכנסה הפלגה האמריקאית לקרב עם "הפלגה הפציפית" של חיל הים הספרדי, הרסה אותה והתכוננה להטיל מצור ימי על מנילה. כעבור ימים אחדים ב-26 במאי 1898 גייס דיואי את אגינלדו למאבק נגד הספרדים ודאג להסיע אותו מהונג קונג לפיליפינים.

ב-24 במאי 1898 הכריז אגינלדו בקוויטה כי מינה את עצמו מפקד של כל הכוחות הפיליפינים והקים ממשל דיקטטורי בראשותו. ב-12 ביוני 1898 הוא הכריז על עצמאות פיליפינים כלפי ספרד וב-18 ביוני הוציא צו שבו הודיע על הקמת ממשלו הדיקטטורי. ב-23 ביוני הודיע בצו על החלפת ממשלו הדיקטטורי בממשלה מהפכנית. בספטמבר אותה שנה גם אספה מהפכנית אשרה את הכרזת העצמאות.

אגינלדו עולה על האנייה האמריקאית "ויקסבורג" אחרי שנפל בשבי בשנת 1901

חוקת מאלולוס. הנשיא הפיליפיני הראשון

הרפובליקה הפיליפינים הראשונה המורדת קמה עם אימוץ החוקה במאלולוס (מחוז בולקן) ב-21 בינואר 1899 ונמשכה עד נפילתו של אגינלדו בשבי האמריקאי ב-23 במרץ 1901 בפאלאנאן, איזבלה. טקס השבעתו של הנשיא בן ה-29, התקיים בכנסיית באראסואין במאלולוס. בימי כהונתו מינה אגינלדו שני ראשי ממשלה - אפולינריו מאביני ופדרו פטרנו. אולם לרוב ניהל אגינלדו את ענייני המדינה באמצעות צווים.

מלחמת ארצות הברית בפיליפינים

ב-12 באוגוסט 1898 כוחות אמריקאים כבשו את מנילה בעקבות קרב מנילה וב-14 באוגוסט 1898 השכינו בה ממשל צבאי אמריקאי בראשות הגנרל מייג'ור טסלי מריט, שהתמנה למושל צבאי. תנאי ההסכם שנחתם ב-10 בדצמבר 1898 בפריז בין ארצות הברית ולספרד כללו ויתורה של ספרד על פיליפינים, גואם ועל פוארטו ריקו לטובת ארצות הברית.

בלילה של 4 בפברואר 1899 זקיף אמריקאי ירה למוות תושב פיליפיני. התקרית היוותה טריגר למלחמת ארצות הברית בפיליפינים ולקרב מנילה השני בין צבא ארצות הברית ולכוחות פיליפינים. כוח האש של האמריקאים הכריע ודחף את לוחמים המקומיים מחוץ להעיר הבירה. במהלך המערכה נאלצה ממשלת אגינלדו לעקור ממקום למקום. אגינלדו ניסה להמשיך בהתנגדות לכיבוש האמריקאי ונסוג בחודש נובמבר 1899 אל צפון לוזון כשהאמריקאים בעקבותיו. משם ניהלו לוחמיו מלחמת גרילה ממושכת.

ב-23 במרץ 1901 תוך כדי מבצע שאורגן על ידי הגנרל האמריקאי פרדריק פונסטון, נשבה אגינלדו על ידי חיילים אמריקאים במפקדה החשאית שלו בפאלאנאן, איזבלה. בשבי ב-19 באפריל 1901. שוכנע על ידי הגנרל ארתור מקארתור להישבע אמונים לארצות הברית, הצהרה שסימלה את קץ הרפובליקה הפיליפינית הראשונה, ולהכיר בחסות ארצות הברית על ארצו. קיבל קצבה מהשלטונות האמריקאיים ופרש מן החיים הפוליטיים. אחרי כניעתו של אגינלדו, מפקדים פיליפינים אחדים ניסו להמשיך במאבק. ב-30 ביולי 1901 פרסם הגנרל מיגל מלוואר מנשר שבו נאמר "קדימה, מבלי להביט אחורה, ... כל מלחמות העצמאות הועמדו (בעבר) במבחנים נוראים!". לבסוף גם מלוואר נאלץ ב-16 באפריל 1902 להיכנע בפני החיילים האמריקאים בליפה, בטנגס. המלחמה הסתיימה רשמית עם הכרזה חד צדדית של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט על חנינה כללית בפיליפינים ב-4 ביולי 1902.

השלטון האמריקאי בפיליפינים

צילום משנת 1919

לצידו של מנואל קזון בעת מערכת בחירות בשנת 1935

בתקופת השלטון האמריקאי תמך אגינלדו בקבוצות שדרשו הענקת עצמאות מידית וסייע לווטרנים של המאבק הלאומי. הוא ארגן את "איגוד הווטרנים של המהפכה" שפעל למען הבטחת קצבאות לחבריו ולמעו הסדרים שאיפשרו להם לקנות אדמות מן הממשלה הקולוניאלית.

החוק בנוגע להתמרדות משנת 1907 אסר על הנפת הדגל הפיליפיני. ב-30 באוקטובר 1919 הוא בוטל ובעקבות זאת הפך אגינלדו את ביתו למוזיאון של הדגל, של המהפכה ושל הכרזת העצמאות. בית זה העומד על תילו עד ימינו כ"מזבח של אגינלדו".

אגינלדו עזב את החיים הציבוריים לשנים רבות. בשנת 1935 כשהוחלט על הקמת "חבר העמים הפיליפינים" (Commonwealth of the Philippines] כשלב לקראת העצמאות, הוא רץ לנשיאות אך הפסיד הפסד מובהק מול יריבו, מנואל ל. קזון. בעד קזון הצביעו 67.99% מהבוחרים, בעוד שאגינלדו השיג רק 17.54%. השניים התפייסו בשנת 1941 כש הנשיא קזון העביר את חג הדגל ל-12 ביוני, שהוא יום הכרזת העצמאות מ-1898.

מלחמת העולם השנייה

בימי הכיבוש היפני בפיליפינים בעת מלחמת העולם השנייה אגינלדו שיתף פעולה עם היפנים באמצעות נאומים, מאמרים ופניות ברדיו בתמיכתם, כולל קריאה ברדיו לגנרל דאגלס מקארתור שנמצא אז במפקדתו בקורחידור להיכנע כדי "לחסוך בחיים התמימים של הנוער הפיליפיני".

ביוני 1944 התמנה על ידי שלטון הבובות תחת הכיבוש היפני למנהל "הקורופורציה הלאומית לחלוקה" NADISCO שהייתה אחראית לקיצוב המצרכים לאוכלוסייה.

אחרי שהפיליפינים נכבשו בחזרה על ידי כוחות משותפים אמריקאים ופיליפינים, אגינלדו נעצר יחד עם פעילים אחרים שהואשמו בשיתוף פעולה עם יפן, ונכלא למשך מספר חדשים בבית הסוהר ביליביד. שוחרר מן הכלא בעקבות חנינה על ידי הנשיא מנואל רוחאס. במשפטו נפסק כי שידוריו ושיתוף הפועלה של אגינלדו נעשו בהשפעת איומים - לרבות איומים ברציחת כל משפחתו, והוא זוכה.

אגינלדו היה בן 77 כשנחתם הסכם מנילה משנת 1946,שהתבסס, בין השאר, על המסמך טיידינגס-מקדאפי משנת 1934 ושדרכו הכירו ארצות הברית בעצמאות פיליפינים.

במדינה העצמאית

קברו של אגינלדו בקוויט

דיוקנו של אגינלדו על שטר פיליפיני של 5 פיסו

הוא הוזמן לחגיגות הכרזת העצמאות של הפיליפינים ב-4 ביולי 1946. בהזדמנות זאת הגנרל דאגלס מקארתור, בנו של הגנרל ארתור מקארתור שהביס את אגינלדו בשנת 1899, לחץ איתו ידיים בנימוס. במהלך מצעד העצמאות שהתקיים בלונטה נשא אגינלדו בדגל שלדבריו היה הדגל שהרים בקוויט ב-12 ביוני 1899, תאריך שלדעתו היה יום העצמאות האמיתי של ארצו. אמנם, 21 שנה קודם לכן, ב-11 ביוני 1925 הוא סיפר במכתב אל הקפטן אמנואל באחה במשך נסיגת כוחותיו צפונה בעת המלחמה באמריקאים, הדגל המקורי אבד בטאיוג, במחוז פנגאסינאן ואותה עיר נכבשה על ידי האמריקאים ב-11 בנובמבר 1899.

בשנת 1950 מינה הנשיא אלפידיו קירינו את אגינלדו לחבר במועצת המדינה. אחרי פרישתו שוב הקדיש את זמנו ואת מרצו לאינטרסים ולרווחתם של הווטרנים הפיליפינים. בשנת 1953 כיבדה אותו אוניברסיטת הפיליפינים עם התואר דוקטור למשפטים לשם כבוד. ב-1962 החליט הנשיא דיוסדאדו מקאפגאל להעביר את חגיגות יום העצמאות מ-4 ביולי ל-12 ביוני. ההחלטה ("ההכרזה הנשיאותית מס.28") נחתמה על ידי מקאפגאל ב-2 במאי 1962. כעבור שנתיים בוצע תיקון על ידי מסמך הרפובליקה מס.4166 שהכריז על 12 ביוני כיום העצמאות ועל 4 ביולי כ"יום הרפובליקה הפיליפינית". בשנת 1962 קם אגינלדו ממיטת חוליו כדי להשתתף בחגיגות העצמאות 64 שנים אחרי שהכריז עליה לראשונה.

מותו ומורשתו

ב-5 באוקטובר 1962 הובא אגינלדו באופן דחוף למרכז הרפואי הממוריאלי של הוטרנים בקזון סיטי ואושפז שם למשך 469 יום עד פטירתו בגיל 94 מאוטם שריר הלב ב-6 בפברואר 1964. הובא לקבורה בעיר הולדתו, קוויט. קברו נמצא ב"מזבח הלאומי אגינלדו". שנה לפני מותו הוא ציווה לשלטונות את ביתו ואת אדמתו. על ידי כך התאפשרה הקמתו במקום של "מזבח אגינלדו" שנועד להנציח את רוח מהפכת 1896.

אגינלדו נשאר בהיסטוריה של פיליפינים כגיבור לאומי בעל אישיות מורכבת. נלחם בתקיפות בעד עצמאות עמו ועשה אחר כך מאמצים רבים למען הווטרנים של מלחמות ארצו. . מצד שני הוציא להורג כמה מיריביו, ובראש ובראשונה את אנדרס בוניפסיו, ושיתף פעולה עם הכובשים היפנים במלחמת העולם השנייה.

הנצחה

• ביתו בקוויט הפך ל"מזבח אגינלדו", אתר זיכרון לאומי.
• 1985 - הבנק המרכזי של פיליפינים הדפיס שטר של 5 פסוס שנשא את דיוקנו של אגינלדו. בצד השני של השטר מוצגת הצהרת העצמאות מ-12 ביוני 1898. בשנת 1995 שטר זה הולף במטבע שגם עליו מתנוסס דיוקנו של אגינלדו.
• 2012 - הופק בפיליפינים הסרט הביוגרפי El Presidente, המבוסס על חיי אגינלדו כנשיא ראשון של הפיליפינים, כשבתפקיד אגינלדו שיחק א.ר. אחרסיטו, הידוע כחאורחה אסטרגן, אז מושל המחוז לגונה.

לקריאה נוספת

Aguinaldo, Emilio, Mga Gunita ng Himagsikan, 1964 Zaide, Gregorio F. Philippine History and Government, National Bookstore Printing Press, 1984

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמיליו אגינלדו בוויקישיתוף

• אמיליו אגינלדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אמיליו אגינלדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

כתבי אמיליו אגינלדו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• תרגום של הכרזת הממשלה המהפכנית
• wikifilipinas
• ביוגרפיה קצרה באתר ספריית הקונגרס של ארצות הברית
• Kallie Szczepanski Biography of Emilio Aginaldo באתר about סדרה על היסטוריה אסייתית
• אמיליו אגינלדו באתר מוזיאון הנשיאות של פיליפינים
• ארנלדו דומינדין - "המלחמה הפיפינית-אמריקאית" 2006

Arnaldo Dumindin The Philippine-American War, 2006

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32534755אמיליו אגינלדו