אל-עוזא

אל-עוזה הייתה אלילה ערבית-נבטית פרה-איסלאמית (אנ'), שהיוותה אחת משלישיית האלילות (אל-עוזה, אל'לאת ומנאת), להן סגדו השבטים הערבים הפגנים והנבטים בפטרה.

אל-עוזה הייתה אלילת הכוח והעוצמה, בעקבות ההשפעה היוונית-הלניסטית והרומאית היא הפכה להיות מזוהה עם אלילת היופי והאהבה ונוס-אפרודיטה כמו כן הייתה מקושרת לאלילה המצרית איזיס. במקומות אחרים היא זוהתה כאלילת הפיריון והחקלאות (מקבילה לדמטר היוונית). שבטי הערבים הפגניים האמינו כי האלילה היא אחת מצאצאיו של אללה יחד עם אל'לאת ומנאת.

מבנה אבן מקודש בצורת קובייה בעיר נח'לה, סמוך למכה שימש כמבנה מקודש לו סגדו המאמינים באלילה. אל-עוזה מצוינת בקוראן כאחד מ-שלושת האלילות להם סגדו הערבים לפניי עליית האסלאם.

לכל אחת משלושת האלילות היה מקדש נפרד סמוך למכה, המקדש הבולט ביותר של אל-עוזה היה כאמור בנח'לה סמוך למכה בסמוך לו נמצאו 3 עצים מקודשים לאלה. בשנת 630 לספירה הושמד המקדש של אל-עוזה ופסלה בנחלה בהוראת מוחמד על ידי המצביא ח'אלד בן אל וואליד. בהמשך יוחסו לאלילה זו כוחות שטניים על ידי המוסלמים.

השפעות בדתות אחרות

בחלק מהמסורות הנוצריות מצויה ישות דמונית בשם סמיאזה המקושרת ככל הנראה לאל-עוזה. עוזה גם שימשה כשם אלטרנטיבי למלאך מטטרון בספר החשק. במקורות אחרים היא מופיעה כאחת המלאכים השומרים של מצריים (רהב, משטמה, ודומה) שהתחתנו עם היהודים בזמן יציאת מצריים. כמו כן היא מופיעה כסמיאזה בתור שרף המפותה על ידי עשתר לגלות את שמו הסודי של אלוקים ובתגובה לכך נענשת בשריפה בעודה בחיים ונתלית ראשה מטה בין שמיים וארץ כשהיא יוצרת את קונסטלציית הכוכבים אוריון.

יש שזיהו את האלילה עם המלאך עוזה המוזכר בספר השלישי של חנוך ובספר הזוהר כמי שנפל יחד עם עזאל לאחר שמרדו (הם ירדו לארץ ופיתו נשים). עוזה חזר לבסוף בתשובה ונותר תלוי הפוך בין שמיים וארץ. במקומות אחרים היא מזוהה עם המלאך החוטא אבזי-טיבוד שבמסורות יהודיות מוקדמות מזוהה עם סמאל ומשטמה, שמתנגד למשה רבינו וחולק בנסיכות מצריים עם רהב וסופו שהוא נענש ומוטבע בים האדום.