אלסי הייסטינגס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלסי הייסטינגס
Alcee Hastings
דיוקנו הרשמי של הייסטינגס בקונגרס ה-108, 2008
דיוקנו הרשמי של הייסטינגס בקונגרס ה-108, 2008
דיוקנו הרשמי של הייסטינגס בקונגרס ה-108, 2008
לידה 5 בספטמבר 1936
אלטמונטה ספרינגס, פלורידה, ארה"ב
פטירה 6 באפריל 2021 (בגיל 84)
שם מלא אלסי למאר הייסטינגס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת פיסק
אוניברסיטת הווארד
עיסוק פוליטיקאי, שופט, עורך דין
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
דת מתודיזם[1]
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מדינת פלורידה
3 בינואר 1993 – 6 באפריל 2021
(28 שנים)
→ ראשון בתפקיד
מחוז בחירה מחוז הקונגרס ה-23 (2013-1993)
מחוז הקונגרס ה-20 (2021-2013)

אלסי למאר הייסטינגס (באנגלית: Alcee Lamar Hastings‏; 5 בספטמבר 1936 – 6 באפריל 2021) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-20 של מדינת פלורידה, מראשית 1993 ועד למותו באפריל 2021. מחוז הקונגרס ה-20 אותו ייצג כולל את מרבית הרבעים שבעלי רוב אוכלוסייה אפרו-אמריקאית בפורט לודרדייל ובווסט פאלם ביץ'. הייסטינגס, שהיה חבר המפלגה הדמוקרטית, כיהן כשופט פדרלי מחוזי במחוז ביהמ"ש של דרום פלורידה עד אשר הודח מתפקידו בשל קבלת שוחד[2]. אחרי שהסנאטור ביל נלסון עזב את הסנאט בעקבות הפסדו בבחירות 2018 לסנאט, הפך הייסטינגס לחבר הוותיק ביותר במשלחת פלורידה אל הקונגרס של ארצות הברית עד לפטירתו.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

הייסטינגס נולד באלטמונטה ספרינגס שבפלורידה, בנם של מילדרד ל. (לבית מריט) וג'וליוס "ג'יי. סי." הייסטינגס. הוא התחנך באוניברסיטת הווארד שבוושינגטון הבירה ואחר כך באוניברסיטת פיסק השוכנת בנאשוויל, בירת טנסי[3]. בפיסק הוא השלים ב-1958 לימודי תואר ראשון בזואולוגיה ובבוטניקה. לאחר מכן, בין השנים 1958–1960, למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הווארד, אם כי את התואר השני שלו במשפטים קיבל בשנת 1963 מאוניברסיטת פלורידה A&M. בעת היותו סטודנט היה חבר באחווה אלפא קפא פסי. עם סיום לימודיו הגבוהים התקבל ללשכת עורכי הדין של המדינה והחל לעסוק בעריכת דין.

בבחירות אמצע הכהונה של 1970 החליט הייסטינגס להתמודד אל הסנאט של ארצות הברית לאחר שהסנאטור המכהן ספסארד הולנד (אנ') פרש מהחיים הפוליטיים. עם זאת, הוא כשל בהתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות מקדימות, ולא העפיל ליום הבחירות הכלליות. בפריימריז הדמוקרטים סיים במקום הרביעי מתוך חמישה מתמודדים, עם 13% מהקולות. מושל פלורידה לשעבר פריס בראיינט סיים ראשון עם 33% מהקולות, וחבר הסנאט המדינתי של פלורידה לוטון צ'ילס הגיע למקום השני עם 267. בסיבוב מכריע גבר צ'ילס על בראיינט, וגם בבחירות הכלליות נבחר אל הסנאט האמריקאי.

שופט פדרלי והדחתו מהתפקיד

בשנת 1977 מונה הייסטינגס לשופט בית המשפט המחוזי במחוז ברווארד (Broward). ב-28 באוגוסט 1979 מינה אותו נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לכס השיפוט בית המשפט הפדרלי במחוז דרום פלורידה[4], למושב חדש שנוצר מכוח "חוק השיפוט הכוללני של 1978" (Omnibus Judgeship Act of 1978). ב-31 באוקטובר 1979 אישר הסנאט של ארצות הברית את מינויו של הייסטינגס, וב-2 בנובמבר אותה שנה כבר החל בעבודתו כשופט. ב-20 באוקטובר 1989 נקטעה כהונתו בבית המשפט הפדרלי לאחר שעבר הליך הדחה והורשע בידי הסנאט.

ב-1981, לאחר תרגיל עוקץ של לשכת החקירות הפדרלית נגד ההתובע ויליאם בורדרס, הואשם הייסטינגס בקשירת קשר למתן שוחד בסך 150,000 דולר אמריקני (שווה ערך ל-421,834 דולר בשנת 2019) תמורת גזר דין מקל על הנאשמים פרנק ותומאס רומנו שהואשמו ב-21 סעיפי סחיטה, תוך השבה של נכסיהם אשר עוקלו[5]. במשפטו ב-1983, הייסטינגס זוכה על ידי חבר מושבעים לאחר שבורגרס מיאן להעיד, אף על פי שהורשע בורגרס במשפטו שלו ב-1982[6]. בורגרס נאסר בבית סוהר בגין קבלת השוחד הראשון בסך 25,000 דולר, אך מאוחר יותר קיבל חנינה מלאה על ידי הנשיא ביל קלינטון ביומו האחרון בתפקיד.

בשנת 1988, בית הנבחרים של ארצות הברית בו שלטה המפלגה הדמוקרטית דן בתיק, והייסטינגס הודח מתפקידו בגין קבלת שוחד ועדות שקר ברוב של 413 מול שלושה מתנגדים[7]. לאחר מכן הוא הורשע ב-20 באוקטובר 1989 על ידי הסנאט של ארצות הברית, שבאותה עת נשלט גם הוא על ידי הדמוקרטים. הייסטינגס הפך לשופט הפדרלי השישי בהיסטוריה של ארצות הברית שהודח מתפקידו בידי בית הנבחרים והורשע על ידי הסנאט. הסנאט, בשעתיים של הצבעות, הצביע על 11 מתוך 17 סעיפי הדחה, והרשיע אותו ב-8 מתוך 11 הסעיפים. ההצבעה על סעיף ההדחה הראשון התקבלה בתמיכת 69 סנאטורים כש-26 התנגדו. הוא הודח סופית מכס השיפוט, אך הסנאט לא פסל אותו מלמלא תפקיד ציבורי בעתיד[8].

הייסטינגס הגיש תובענה ייצוגית לבית המשפט הפדרלי בטענה כי משפט ההדחה שלו חסר מעמד משפטי מכיוון שנשפט בידי ועדה של הסנאט ולא בפני מליאת הסנאט כולה, ובנוסף משום שזוכה במשפט פלילי טרם הליך ההדחה. השופט סטנלי ספורקין פסק לטובת הייסטינגס, והעביר את התיק להכרעת הסנאט, אך השהה את פסק דינו עד לתוצאה של ערעור אשר הוגש אל בית המשפט העליון של ארצות הברית במקרה דומה בו הודח והורשע השופט וולטר ניקסון[9].

בתיק "ניקסון נגד ארצות הברית" (אנ') קבע בית המשפט העליון כי הליכי הדחה של אינדיבידואל אינם יכולים להיבחן בידי רשות שופטת, לכן ספורקין הפך את פסיקתו והרשעתו של הייסטינגס נותרה בעיניה. ספורקין, בדעת מזכר (Memorandum Opinion), הצביע על כמה "הבחנות מכריעות" בין המקרה של ניקסון לזה של הייסטינגס — והטעים כי ניקסון הורשע בפלילים בזמן שהייסטינגס זוכה על ידי חבר מושבעים על כל האישומים הפליליים שהקבילו ל-8 מאמרי ההדחה. הייסטינגס נמצא גם זכאי על ידי שני שלישים מחברי הוועדה שבדקו את הראיות למשפט ההדחה שלו. ספורקין הרחיק לכת ומחה על כך ש"זכויות היסוד של השופט הייסטינגס הופרו" וגרס שבשום מובן של המילה הייסטינגס לא נשפט בידי מליאת הסנאט[10].

קריירה פוליטית

דיוקן רשמי מימיו של הייסטינגס בקונגרס
הייסטינגס, בסביבות 2006

בשנת 1990 שב הייסטינגס אל הזירה הציבורית כאשר פתח במסע בחירות לתפקיד מזכיר המדינה של פלורידה, ומיקד את התמודדותו על מצע של לגליזציה של בתי קזינו. במערכת בחירות מקדימות בת שלושה מועמדים במפלגה הדמוקרטים הייסטינגס סיים במקום השני עם 33 אחוזים מהקולות, מאחורי המוציא לאור ג'ים מינטר, שגרף 38%. בסיבוב שני, בו שיעור ההצבעה צנח באופן דרסטי, מינטר גבר על הייסטינגס ביחס של 67% –33%. הייסטינגס זכה רק באחד מ-67 מחוזות פלורידה, מיאמי-דייד.

הייסטינגס נבחר אל בית הנבחרים של ארצות הברית, כנציג מחוז הקונגרס ה-23 של פלורידה. לאחר שנגיע למקום השני בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, בסיבוב השני המכריע גבר על חברת בית המחוקקים המדינתי לואיס פרנקל וביום הבחירות הכלליות ניצח פעם נוספת במעוז הדמוקרטי המובהק[11]. במערכות הבחירות שלאחר מכן הייסטינגס מעולם לא ניצב בפני התנגדות משמעותית. לאחר חלוקה מחודשת של מחוזות בחירה בפלורידה לאור תוצאות מפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך ב-2010, החל הייסטינגס לייצג את מחוז הקונגרס ה-20 מאז התכנסות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית.

ב-3 בינואר 1993 הייסטינגס הושבע לתפקידו כחבר בית הנבחרים האמריקאי, אותו גוף שהדיח אותו מכס השיפוט שנים אחדות קודם לכן[12]. הייסטינגס היה חבר בשדולה השחורה בקונגרס, ונבחר ביולי 2004 לנשיא האספה הפרלמנטרית של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. כמצליף דמוקרטי בכיר, הייסטינגס היה חבר משפיע בהנהגה הדמוקרטית, ובמשך שנים ארוכות היה חבר בוועדת הכללים של בית הנבחרים וחבר בכיר בוועדת המודיעין. בוועדה זו היה הייסטינגס יו"ר ועדת המשנה לפיקוח וחקירות. לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000, הייסטינגס וחברים אחרים בבית הנבחרים התנגדו לספירת 25 קולות חבר האלקטורים של פלורידה בהם זכה מושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש בפער זעום לאחר ספירה חוזרת שנויה במחלוקת. מכיוון שאף סנאטור לא חבר להתנגדותו, ההתנגדות נדחתה בידי סגן הנשיא אל גור, שהיה יריבו הדמוקרטי של בוש במהלך הבחירות[13].

הייסטינגס נמנה בין 31 הדמוקרטים בבית הנבחרים שהצביעו בעד דחיית קולות חבר האלקטורים של אוהיו במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004, אף על פי שנשיא ארצות הברית המכהן בוש זכה במדינה בפער של 118,457 קולות[14][15]. לולא קולות האלקטורים של אוהיו, הבחירות היו מוכרעות על ידי בית הנבחרים, כאשר לכל מדינה יהא קול אחד בהתאם אל התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית. לאחר בחירות אמצע הכהונה ב-2006, הייסטינגס זכה לתשומת לב לאומית לאחר שפורסם כי יושבת ראש בית הנבחרים הנכנסת ננסי פלוסי עשויה למנות אותו ליושב ראש ועדת המודיעין. הייסטינגס נהנה מתמיכת השדולה השחורה בקונגרס, אך האפילה עליו התנגדות קואליציית הכלבים הכחולים, שדולה של חברי קונגרס דמוקרטים מתונים ושמרניים. הייסטינגס תקף את מבקריו וכינה אותם "טיפשים שוגים". על פי הדיווחים, פלוסי העדיפה את הייסטינגס על פני החברה הבכירה בוועדה מטעם הדמוקרטים ג'יין הרמן, בשל הבדלי מדיניות ותמיכת השדולה השחורה. ב-28 בנובמבר 2006 הודיעה פלוסי כי הייסטינגס לא יהיה יו"ר הוועדה[16], ובהמשך בחרה בסילבסטר רייס מטקסס.

ב-24 בספטמבר 2008, הייסטינגס עמד תחת ביקורת ציבורית נוקבת בגלל הערות שהטיח בשרה פיילין, מועמדת המפלגה הרפובליקנית לתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית. בנאום שנשא בוושינגטון הבירה במהלך כנס של המועצה היהודית הדמוקרטית הלאומית אמר: ”אם שרה פיילין אינה סיבה טובה מספיק להתגבר על איזו בעיה שיש לכם עם ברק אובמה, אז מוטב למען השם שתתחילו לשים לב. כל אחד שנושא אקדחים ומפשיט איילים לא אכפת לו יותר מדי ממה שהם עושים עם יהודים ושחורים. אז, פשוט חשבו על זה.” ב-29 בספטמבר 2008 הייסטינגס התנצל בפומבי על האמירות כלפי פיילין[17].

ביוני 2011 הגישה אחת מחברי הסגל של הייסטינגס, וינסום פאקר, תובענה ייצוגית נגדו בתואנה כי הוא איים על משרתה. ועדה לאתיקה בקונגרס חקרה טענות אלה. את פאקר ייצגה הקבוצה המשפטית השמרנית "Judicial Watch". הייסטינגס הכחיש את ההאשמות וכינה אותן "מגוחכות". הוא גרס כי "במירוץ עם שקר האמת מנצחת תמיד", וטען לחפותו לאורך כל הפרשה[18]. בפברואר 2012 דווח כי הייסטינגס אינו מצוי עוד תחת ענני התביעה, וההתמקדות תהא על ועדת הלסינקי שבראשה עמד הייסטינגס ושיוצגה בידי פאקר בווינה. בדצמבר 2017 פורסם כי מחלקת האוצר של ארצות הברית שילמה 220 אלף דולר כדי להסדיר את התביעה[19]. הייסטינגס קבל מאוחר יותר כי לא מילא שום תפקיד במשא ומתן להסדר התביעה[20].

בבית הנבחרים הזדהה הייסטינגס באופן שיטתי עם עמדות ליברליות. הוא תמך בהגבלת הזכות לשאת נשק, התנגד להכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל. ב-6 באפריל 2021, בעודו מכהן בקונגרס, הלך הייסטינגס לעולמו לאחר מאבק ממושך בסרטן הלבלב[21].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלסי הייסטינגס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)
  2. ^ רות מרקוס, Senate Removes Hastings, באתר וושינגטון פוסט, 21 באוקטובר 1989 (באנגלית)
  3. ^ Alcee Hastings, congressman who was impeached as a judge, dies aged 84, באתר הגרדיאן, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
  4. ^ אנני גרייר וקלייר פוראן, Florida Democratic congressman Alcee Hastings dies at 84, באתר CNN‏, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
  5. ^ סטיבן ד'אוליברה, The Judgment of Alcee Hastings After He Was Axquitted, the Real Trial Began. Now Congress Must Decide: Is the Judge a Crook, or Is His Character Umimpeachable?, באתר South Florida Sun Sentinel‏, 25 בפברואר 1987 (באנגלית)
  6. ^ ויין וושינגטון, Alcee Hastings trial: Money, the mob and the FBI, באתר Palm Beach Post‏, 23 במאי 2019 (באנגלית)
  7. ^ קת'רין סילי, Alcee Hastings, Longtime Florida Congressman, Dies at 84, באתר הניו יורק טיימס, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
  8. ^ The Impeachment Trial of Alcee L. Hastings (1989) U.S. District Judge, Florida, באתר הסנאט של ארצות הברית (באנגלית)
  9. ^ מייקל יורק, Senate Conviction of Hastings Is Reversed by Judge Sporkin, באתר וושינגטון פוסט, 18 בספטמבר 1992 (באנגלית)
  10. ^ HASTINGS v. U.S., באתר leagle.com (באנגלית)
  11. ^ טרי ספנסר ומאט סדנסקי, US Rep. Alcee Hastings dies at 84; was impeached as judge, באתר AP‏, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
  12. ^ אלכס מו ורבקה שאבד, Rep. Alcee Hastings, barrier-breaking Florida Democrat, dies at 84, באתר NBC News‏, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
  13. ^ Objections Aside, a Smiling Gore Certifies Bush, באתר לוס אנג'לס טיימס, 7 בינואר 2001 (באנגלית)
  14. ^ יצחק בן חורין, וושינגטון, קרי התקשר לבוש ובירך אותו על נצחונו, באתר ynet, 3 בנובמבר 2004
  15. ^ אלברט סלבטו, Ohio Recount Gives a Smaller Margin to Bush, באתר הניו יורק טיימס, 29 בדצמבר 2004 (באנגלית)
  16. ^ בריאן ניילור, Pelosi Shuts Hastings Out of Intel Chairmanship, באתר NPR‏, 28 בנובומבר 2006 (באנגלית)
  17. ^ Black Florida congressman apologizes for Palin comments, באתר CNN‏, 29 בספטמבר 2008 (באנגלית)
  18. ^ סיימון מקורמאק, Alcee Hastings Sexual Harassment Allegation Investigated By Ethics Panel, באתר הפיגנטון פוסט, 22 ביוני 2011 (באנגלית)
  19. ^ סטפני אקין, Exclusive: Taxpayers Paid $220K to Settle Case Involving Rep. Alcee Hastings, באתר Roll Call‏, 8 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  20. ^ קימברלי קינדי, How a congressional harassment claim led to a secret $220,000 payment, באתר וושינגטון פוסט, 15 בינואר 2018 (באנגלית)
  21. ^ ניקולס וו, Rep. Alcee Hastings dies at 84 after cancer fight, באתר פוליטיקו, 6 באפריל 2021 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31101648אלסי הייסטינגס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלסי_הייסטינגס&oldid=1609619"