אלכסנדרו שרבנסקו
 | |
| אלכסנדרו שרבנסקו | |
| לידה |
17 במאי 1912 רומניה |
|---|---|
| נהרג | 18 באוגוסט 1944 (בגיל 32) |
| כינוי | "אלקו" |
| השתייכות |
חיל האוויר הרומני  רומניה |
| תקופת הפעילות |
1933–1942 (צבא רומניה) 1942 – 1944 (חיל האוויר) |
| דרגה | קפטן |
| תפקידים בשירות | |
| טייס קרב | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה - קרב סטלינגרד | |
| עיטורים | |
| צלב הברזל, עיטור כוכב רומניה, עיטור מיכאי האמיץ, אלוף הפלות | |
אלכסנדרו "אלקו" שרבנסקו (17 במאי 1912 מחוז אולט - 18 באוגוסט 1944 מחוז באזאו) היה טייס קרב רומני בזמן מלחמת העולם השנייה ואחד מאלופי ההפלות של חיל האוויר הרומני. באביב 1942 שובץ בטייסת הקרב השביעית שלחמה לצד הגרמנים בברית המועצות בחזית המזרחית ובקרב סטלינגרד. הטיס בעיקר מטוסי IAR-80 של התעשייה הרומנית ומטוסי מסרשמיט Bf-109 גרמנים.
קריירה צבאית
סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בטרגובישטה ואת בית הספר לקצונה בסיביו בשנת 1933, ובמהרה קיבל פיקוד על פלוגת ההרים השלישית בבראשוב. ב-1942 נכנס לקורס הטיס בגמיבב ולאחר הכשרה קצרה הוצב בטייסת הקרב ה-7.
החזית המזרחית
טייסת הקרב ה-7 נשלחה להילחם בקרב סטלינגרד. שרבנסקו התבלט מאוד בקרבות מול הרוסים בחזית זו. כאשר הסובייטים שברו את הגנות הגרמנים והרומנים בנובמבר 1942 והתקדמו לעבר בסיס חיל האוויר שבו הוצבה הטייסת ה-7, שרבנסקו היה אחראי על הגנת הבסיס וניצל את ניסיונו כלוחם חיל-רגלים. לרשותו עמדו 2 תותחי נ"מ, תותחי ה-20 מ"מ של מטוסי המסרשמיט Bf-109 ומחלקה של טייסים צעירים בעלי הכשרה בלתי מספקת. עמדותיהם המוסוות של הרומנים וטקטיקת ההגנה של שרבנסקו מנעה מהטנקים הסובייטים מלתקוף את הבסיס במשך יומיים. בתותחי המסרשמיטים נעשה שימוש כנשק נגד טנקים (המטוסים הוגבהו על ידי הצבתם על חביות), היה זה מהקרבות הבודדים במלחמה בהם מטוס הוצב כנגד טנק. ב-23 בנובמבר 1942 הרומנים הסיגו את כוחותיהם ופינו 8 מטוסי מסרשמיט מהשטח (שלושה מטוסים הושמדו בניסיונם להמריא תחת אש). כל מטוס נשא 2–3 חיילים בתא הטייס. לאחר מכן, החיילים שנותרו תחת פיקודו של שרבנסקו הוצבו במורוזובסק ותוך זמן קצר נשלחו לרומניה למנוחה ולהבראה.
בחזרה לרומניה
ב-29 במרץ 1943, שרבנסקו קודם לדרגת קפטן (סרן), מונה למפקד טייסת 57 והוצב במטוס חזק יותר מדגם מסרשמיט Bf-109G. בין יוני לאוגוסט 1943 הפיל 28 מטוסי אויב, ועוטר בעיטור הגבוה ביותר בצבא הרומני - עיטור מיכאי האמיץ מדרגה שלישית. ב-23 באוקטובר, הטייסת ה-9 נשלחה לחפות על אנשי הטייסת ה-7, אך שרבנסקו ואלופי הפלות נוספים נשארו בשטח הקרב. הוא המשיך בלחימה, הפיל מטוסים נוספים של בעלות הברית, וכתוצאה קודם לדרגת מפקד הטייסת ב-13 בפברואר 1944. במאי 1944 הצבא האדום חדר לשטחה של רומניה וכבש אזורים בצפון בסרביה ומולדביה, אך הוא נבלם לאחר קרב קשה בו לקחו חלק טייסי חיל האוויר הרומני. ב-11 ביוני, שרבנסקו הפיל לראשונה מטוס של חיל האוויר האמריקאי, B-17 "מבצר מעופף", הייתה זו הפלתו ה-45 במספר. לאחר מכן, הגיעו הפלות של שני מטוסי P-51 מוסטנג, ב-31 ביולי וב-4 באוגוסט - הפלותיו האחרונות של האלוף.
מותו
ב-18 באוגוסט 1944, אלכסנדרו שרבנסקו המריא למשימתו האחרונה. ביום זה, הוא ו-14 אנשי הלהק שלו, יחד עם 11 טייסים נוספים מהטייסת ה-9, תקפו נחיל של מטוסי מוסטנג ולייטנינג. שני קצינים רומנים ניסו למנוע את הפלתו אך זה היה מאוחר מדי. מילותיו האחרונות היו: "ילדיי, אני נופל...". כפי הנראה מכשיר הקשר שלו היה מקולקל והוא לא שמע את אזהרות חבריו ללהק. לאחר הפלתו, ניתנה הוראה לכל הטייסים הרומנים שלא להמריא עד שתגובש טקטיקה יעילה להפלת האמריקאים. חמישה ימים לאחר מכן, אירעה הפיכת 23 באוגוסט 1944 על ידי מיכאי הראשון. המרשל יון אנטונסקו הודח מכיסאו ורומניה הצטרפה לבעלות הברית במלחמה ויצאה נגד גרמניה הנאצית.
בעת שירותו הצבאי, שרבנסקו הצליח להפיל 47 מטוסי אויב בקרבות אוויר, ויחד עם שמונה הפלות לא-ודאיות נוספות נרשמו לזכותו 55 הפלות לפי שיטת הניקוד של חיל האוויר הרומני. עובדה זו הופכת את שרבנסקו לאלוף ההפלות השני של החיל לאחר קונסטנטין קנטקוזינו שהפיל 69 מטוסי אויב.
מורשת
כיום, שדרה בבוקרשט נושאת את שמו והיא ממוקמת בקרבה לשדה התעופה הבינלאומי על שם אאורל ולאיקו. מדי שנה, ב-18 באוגוסט, קצינים בחיל האוויר, טייסים לשעבר בחיל וחובבי טיס רומנים מתקבצים סביב קברו. ב-18 באוגוסט 2004 נערך מצעד כבוד לזכרו של שרבנסקו לרגל שישים שנים מאז הפלתו.
החל מה-1 בדצמבר 2006, בסיס חיל האוויר ה-95 של חיל האוויר הרומני נקרא על שם אלכסנדרו שרבנסקו.
קישורים חיצוניים
30572405אלכסנדרו שרבנסקו