לוקהיד P-38 לייטנינג
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאפיינים כלליים | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס יירוט\תקיפה | ||||||||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית | ||||||||||||
יצרן | לוקהיד קורפוריישן | ||||||||||||
טיסת בכורה | 27 בינואר 1939 | ||||||||||||
תקופת שירות | ? – 1941 – 1965 | ||||||||||||
צוות | 1 | ||||||||||||
יחידות שיוצרו | 10,037 | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
|
לוקהיד P-38 לייטנינג (ברק) הוא מטוס קרב אמריקני ששימש את חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה.
P-38 לייטנינג היה אחד מהמטוסים החשובים ביותר בזירת האוקיינוס השקט. המטוס נכנס לראשונה לשירות פעיל ב-1941 ושירת את האמריקנים עד לשנת 1949. לאחר המלחמה השתמשו בו גם איטליה והונדורס.
הלייטנינג פותח לפי דרישה של אוויריית הצבא האמריקני, והתאפיין בגוף מרכזי עם שני מנועים הנתונים בגופים נפרדים בצידיו. המטוס היה רב שימושי וביצע משימות הפצצת צלילה, סיוע קרוב, צילום, סיור ובעיקר ליווי מפציצים ארוכי טווח. עד לכניסתו לשירות של ה-P-51 מוסטנג היה הלייטנינג המטוס העיקרי של צבא ארצות הברית באוקיינוס השקט ובזירת הודו-סין.
אלוף הטיס האמריקאי של כל הזמנים, ריצ'רד בונג, הפיל 40 מטוסים יפניים בזירת האוקיינוס השקט במטוס ה-P-38 שלו.