אליעזר מנסבך

אליעזר מנסבך על האונייה בדרכו לעלות ארצה, כותב למשפחתו שנותרה בגרמניה, 1933

אליעזר-חיים (ארווין) מנסבך (30 ביוני 1902 - 27 במרץ 1948) היה פעיל ציוני וחבר ההגנה, ממייסדי חולון, רופא שיניים במקצועו וצלם חובב, היה רופא השיניים הארצי בהסתדרות רופאי השיניים ביישוב.

שנותיו בגרמניה

מנסבך נולד בקרלסרוהה, גרמניה, בנם של זלמה ומשה (מוריץ). האב משה היה רופא שיניים. הבן אליעזר (ארווין) היה חבר ומדריך בתנועת הנוער הציוני בלאו וייס, וצלם חובב מוכשר שתיעד במצלמת הרוליפלקס שלו את טיולי התנועה. בני קבוצתו עלו לארץ ישראל ב-1923 והקימו את קיבוץ בית זרע. מנסבך נשאר בגרמניה, החל בלימודי אמנות אך לאחר שנה עבר ללמוד רפואת שיניים בפרייבורג, בון וברלין. בתקופת לימודיו הכיר את אשתו מרגוט, הם נישאו ב-1928, ונולדו בנותיהם דבורה ושושנה.

לאחר לימודיו עבד חמש שנים כרופא שיניים וכמנהל במרפאת השיניים במפעלי קרופ, יצרני הענק של פלדה ותחמושת באסן. בשנותיו באסן עמד בראש ההסתדרות הציונית בעיר, ביתו שימש מרכז לפעילות ציונית ענפה ומקום מפגש לשליחים שהגיעו מארץ-ישראל. במשרתו הניהולית במרפאת השיניים בקרופ רכש ניסיון רב בניהול שירות בריאות ציבורי. באווירת הנאציזם הגואה בתקופה זו, מינויו של מנסבך היהודי למשרה בכירה עורר תרעומת מצד עמיתיו לעבודה, שהובילה לכרסום מתמשך בתפקידו ולהחלטתו לעזוב את גרמניה.

בארץ ישראל

מנסבך עלה לארץ-ישראל במרץ 1933 לבדו בשל נסיבות בירוקרטיות. אשתו, בנותיו וחמותו עלו לקראת סוף השנה. בתקופתו הראשונה בארץ סייר במקומות רבים ותיעד אותם בצילומיו. בין השאר ביקר בתל אביב, בירושלים ובכרמל, בבית לחם ובשכם. את הצילומים מדרכו לארץ ומסיוריו בה ערך באלבום, שכותרתו: "לך לך אל הארץ אשר אראך מארצך וממולדתך ומבית אביך". בהמשך הכין אלבומים נוספים מצילומיו, להם קרא "תתרגל" ו"אם תרצו אין זו אגדה".

המשפחה התגוררה במשך שנתיים ברחוב גרוזנברג בתל אביב. בתקופה זו עבד מנסבך במקצועו במרפאת שיניים ברחוב מזא"ה.

ב-1935 הצטרף למתיישבי "מפעל השיכון בדרום ליד מקוה ישראל" כפי שכונה המיזם בפרסומי התקופה. מנסבך השתתף בהגרלת 200 הבתים הראשונים ביישוב החדש, קריית עבודה, לימים שכונה בחולון. בניית היישוב על ידי פועלים יהודים נמשכה גם תחת אש בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. מנסבך תיעד בצילומיו את עבודות הבנייה. בתקופה זו גם הצטרף להגנה והשתתף בכוח השמירה של היישוב. ביתו נבנה ברחוב ביאליק בעיר. הבית כלל את מרפאת השיניים בה עבדו אליעזר ומרגוט.

מנסבך השתתף בבניית המערך הרפואי של חולון וכן כיהן כיושב ראש המחלקה הטכנית במועצת היישוב. ב-1946 היה חבר בוועדה לעיצוב סמל העיר חולון, יחד עם אליהו לוסטיג (רונן) ועוזיאל שולדינגר (שלו). בסמל נכלל עץ שקמה שעוצב על פי צילום שצילם מנסבך בחולות חולון.

מנסבך היה רופא השיניים הראשי של הסתדרות רופאי השיניים, במסגרתה עסק בפיתוח רפואת השיניים הסוציאלית, המתבססת על רפואה מונעת וביטוח בריאות. בשנת 1935 נסע עם קבוצת רופאים מארץ ישראל לקונגרס עולמי של רופאי שיניים בווינה. חקר את העששת ואת הקשר בין מחלות הפה והלסת לבריאות הכללית. ניהל את מרפאת השיניים של קופת חולים כללית בתל אביב. עסק גם בייעוץ וטיפול שיניים בבתי ספר בתל אביב וירושלים, ובקליטת רופאי שיניים עולים וסידורם במקומות עבודה בארץ.

מנסבך ביקר את הוריו במהלך נסיעתו ב-1935 לקונגרס בווינה. הוריו ביקרו בארץ ב-1934 וב-1936. למרות ניסיונות שכנוע החליטו ההורים לשוב לגרמניה, האב לא רצה לנטוש את מטופליו במרפאת השיניים המשגשגת שלו. בהמשך גורשו למחנה ריכוז בצרפת, ואחד המטופלים של האב השתלט על ביתם. האם זלמה נפטרה במחנה. לאחר מלחמת העולם השנייה הצליח אליעזר לרכוש סרטיפיקט לעלייה ארצה עבור אביו באמצעות כספי פרס שקיבל עבור מחקר שעשה בתחום בריאות הלסת, והאב הגיע ארצה באונייה שמפוליון בסוף שנת 1946.

במלחמת העצמאות הקים מנסבך מרפאת שיניים ניידת עבור החיילים בדרום. בתו דבורה התגייסה לפלמ"ח ב-1947. אביה כתב לה: ”כל מקום מסוכן, אבל החיים הם כל- כך גדולים ויקרים שאני חי אותם במלואם. היו לי כמה תקופות בחיים שדמו לזו של עכשיו, אבל זו היא הגדולה ביותר, כי זוהי שעת הולדתו של עמנו”.

בערב פורים תש"ח, בעת שעבד בחדר העבודה בביתו, פגע בו קליע שנורה מכיוון השכונה הערבית הסמוכה א-ריש. הוא הוחש על ידי הרופא המקומי, ד"ר היינץ כהן, לבית החולים בילינסון, שם נפטר לאחר יממה.

בנותיו היו לחברות בקיבוצים, שושנה בכברי ודבורה בנתיב הל"ה.

מורשתו

ביום השלושים למותו נקראה על שמו מרפאת השיניים בתל השומר.
מרפאת "מנסבך" של שרותי בריאות כללית ברחוב בילינסון בחולון נקראה על שמו.
המוזיאון לתולדות חולון הציג בשנת 2015 את התערוכה "לך לך", המבוססת על אלבומי הצילום של מנסבך, לכבוד שנת ה-85 לחולון. בתיאור התערוכה נאמר:

הצילומים, מצטיינים ברוחב אופק צילומי ונושאי, באיכות, ביופי, בחדות ובבהירות. מורגש בהן העניין הרב שלו במתרחש, הסקרנות וההיקסמות שלו ממראות, מתופעות, מאנשים ומהווייתם. התצלומים משדרים אווירה, בנייה של היישוב היהודי, עשייה ציונית, התלהבות מהיצירה, אנושיות. נושאי הצילום עוסקים במשפחה, בבית בתל-אביב ובקריית עבודה, באתרים שונים ברחבי הארץ, באורח החיים, בטקסי החגים, בתושבים הערבים ובסביבתם ועוד...לכבוד שנת ה-85 להקמת חולון ראינו לנכון להציג את צילומיו של ד"ר מנסבך, כהערכה הן לאישיותו והן לצילומיו האיכותיים ורחבי-היריעה.

— אתר המוזיאון והארכיון לתולדות חולון וחוסמסה