אין עונשין מן הדין
אין עונשין מן הדין הוא עקרון במשפט העברי הקובע כי לא ניתן לחייב עונש על עבירות באמצעות לימוד קל וחומר מעבירות אחרות. עקרון זה שנוי במחלוקת תנאים, ורבי שמעון בן יוחאי לא מקבל אותו וסובר שמענישים מן הדין.
קיים בנוסף כלל דומה, הקובע כי לא ניתן להעניש על עבירה שעצם האיסור שלה נלמד בקל וחומר, גם אם העונש מפורש. כלל זה קרוי "אין מזהירין מן הדין".
מקור הכלל
הגמרא[1] כותבת שהעקרון הזה נלמד מכך שנצרכה דרשה מיוחדת מן הפסוק[2] שאדם ששוכב עם אחותו שהיא בת אביו וגם בת אמו חייב כרת. באופן פשוט מיותר לכתוב זאת כיוון שהתורה כתבה שאדם ששוכב עם אחותו שהיא בת אביו או בת אמו חייב, ואם כן ניתן היה ללמוד בקל וחומר שהשוכב עם אחותו משני הצדדים חייב. מכך שהתורה טורחת לכתוב ייתור מפורש כדי ללמד את הדין, ואינה מסתפקת בקל וחומר, ניתן ללמוד שלא מענישים על עבירות שאיסורן נלמד בקל וחומר.
אין מזהירין מן הדין
באופן דומה הגמרא[3] לומדת שלא מזהירים מן הדין, למרות שהתורה כתבה[4] שאסור לאדם לשכב עם אישה שהיא בת אביו או בת אמו, היא עדיין טרחה לכתוב ייתור בפסוק[5] שממנו דורשים שאסור לשכב עם מישהי שהיא בת אביו וגם בת אמו. כיוון שכך, ניתן להבין שגם לא מזהירים על עבירות מקל וחומר[6].
טעם העקרון
פרשני התלמוד כתבו שני טעמים לסיבה בגללה לא מענישים מן הדין:
- מהרש"א – עונשים שהתורה נותנת נועדו, בין היתר, לכפר על האדם. כיוון שכך, גם אם עבירה יותר חמורה מעבירה אחרת לא בהכרח ניתן לתת לה את העונש של העבירה הקלה כי אולי העונש של העבירה הקלה לא מספיק בשביל לכפר על העבירה החמורה[7].
- הליכות עולם – הסיבה שלא מענישים מן הדין היא שק"ו היא מידה שמסורה לכל אחד (ולא עוברת במסורת) וכאשר אדם משתמש בה הוא עלול לטעות ולהעניש אדם בטעות[8].
גדרי העקרון
מידות אחרות שהתורה נדרשת בהן
רש"י כותב[9] שניתן לענוש בגזירה שווה, כיוון שהיא לא מידה שכל אדם יכול לדרוש בכוחות עצמו, אלא עוברת במסורת. הרש"ש [10]כתב שניתן לענוש בהצד השווה, ויש חולקים.
מיתה בידי שמים
ישנה מחלוקת בין הראשונים אודות השאלה האם בעונשים המסורים לשמים ניתן לענוש מן הדין, לפי הרא"ש[11] כן, ואילו לפי הרשב"ם[12] לא.
ענישת ממון
השאלה האם ניתן לענוש בממון מן הדין נמצאת במחלוקת בין המשנה למכילתא, לפי המשנה[13], המסבירה מדוע לא ניתן ללמוד את אבות הנזיקין בק"ו זה מזה, ניתן לענוש מן הדין. לפי המכילתא[14] לעומת זאת לא ניתן לעשות זאת. אמנם, יש ראשונים[15] שהסבירו שגם לפי המכילתא ניתן לענוש מן הדין וכוונתה באמירה שלא מענישים ממון מן הדין מצומצמת מההבנה הפשוטה.
קורבן
התוספתא על מסכת שבועות[16] כותבת שלא מענישים בהבאת קורבן מכוח ק"ו. אמנם, הריטב"א[17], בהסבר אחד שלו לסוגיה, כותב שניתן לחייב בהבאת קורבן מכוח ק"ו.
לקריאה נוספת
- הרב יוסף ענגיל, אתווון דאורייתא, סימן כ"ה
- הרב יוסף ענגיל, בית האוצר, מערכת א' כלל נ"ה
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: שיעור של הרב יובל שרלו' אינו ערך חוקי 
אין עונשין מן הדין, שיעור של הרב יובל שרלו באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ה' עמוד ב'
- ^ ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ז
- ^ מסכת מכות, דף ה' עמוד ב', מסכת יבמות, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ט'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"א
- ^ אין הכוונה שלא ניתן ללמוד שדבר אסור בק"ו, אלא שכיוון שלצורך ענישה של אדם התורה צריכה לכתוב שהדבר אסור (אזהרה) וגם שיש עליו עונש, היא חייבת לכתוב את שניהם במפורש ולא רק את העונש.
- ^ חידושי הלכות על מסכת סנהדרין, ס"ד, ב'
- ^ שער רביעי, פרק ב', סעיף י"ב
- ^ מסכת סנהדרין, דף ע"ג עמוד א', ד"ה הקישא הוא
- ^ בבא קמא ב.
- ^ תוספות הרא"ש על קידושין, נ"ז, ב', ד"ה 'אי מה..'
- ^ מסכת בבא בתרא, דף פ"ח עמוד ב', ד"ה למעוטי מדות מכרת
- ^ מסכת בבא קמא, פרק א', משנה א'
- ^ מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דנזיקין פרשה י"א
- ^ חידושי הרשב"א בבא קמא ב', ב', ד"ה 'אבל במחוברין'. ספר כריתות, בתי מדות, א' י"ז
- ^ פרק ג' הלכה ד'
- ^ מסכת מכות, י"ד, א', ד"ה והלא דברים ק"ו
33643983אין עונשין מן הדין