אימרה קנר

אימרה קנר (בהונגרית: Kner Imre גיומנדרד, 3 בפברואר 1890 – מאוטהאוזן, 12 במאי 1944 בערך) היה טיפוגרף, מדפיס, אמן עיצוב ספרים יהודי-הונגרי, בנו של איזידור קנר. אישיות משכילה ורחבת אופקים מהבולטים בהוצאה לאור ובדפוס הונגרי שנרצח בשואה. הוא היה מחברי חוג יום ראשון בהונגריה.

ביוגרפיה וקריירה

אימרה קנר עם אביו איזידור קנר

בנם הבכור במשפחה היהודית של איזידור קנר וקורנליה נטר. הוא סיים את שתי הכיתות הראשונות של בית הספר התיכון בגימנסיה הרפורמית במזטור, ואז המשיך את לימודיו בעיר ארד. בשנת 1902 הפך לחניך בבית הדפוס של אביו בדיומה. משנת 1904, במשך שנה אחת, למד בבית הספר מאזר לאמנות הספרות וטיפוגרפיה בלייפציג, שם רכש ידע טכני מועיל ואת הטעם ששלט אז, האר-נובו הדומיננטי. בשנת 1906 קיבל על עצמו את עיצוב הכריכה של הקטלוג בשם "גיליונות מעופפים" - דוגמאות של הזמנות לנשף עבור בית הדפוס של אביו. ב 1907 הפך למנהל הטכני של דפוס קנר בדיומה. בשנת 1914 ערך טיול במערב אירופה, וחזר עם הרצח של יורש העצר פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה. במחצית הראשונה של שנת 1915 היה חייל בבקשצ'אבה, שם התיידד עם העיתונאי ומתרגם פאל ארניושי.

בשנת 1917 נשא לאישה את אטל קולקה בבודפשט. בשנת 1918, במהפיכת החרציות הוא היה מזכיר המועצה הלאומית בדיומה. לאחר מלחמת העולם הראשונה יצר קנר עם לאיוש קוזמה, אדריכל וגרפיקאי, ועם ההיסטוריון הספרותי ג'רג' קיראי אמנות ספר הונגרית חדשה באמצעות החייאת סגנונות היסטוריים שונים, חידוש הבארוק העממי ובעיקר יישום טיפוגרפיה נאו-קלאסית. בתו ז'וז'ה נולדה בשנת 1921, ובשנת 1923 בנו של מיהאי. בשנת 1925 עבר לגור לבית ברחוב קושוט שלאיוש קוזמה תכנן, שכיום מאכלס את מוזיאון קנר. הוא היה דמות מובילה וחבר במוסדות וחברות רבות. לדוגמה, סגן נשיא התאחדות אמני הספרים והפרסום ההונגרים, וחבר ועדת התערוכות ההונגרית של תערוכת הספרים הבינלאומית הראשונה (של רשות השידור) בלייפציג. הוא התפטר מתפקידיו לאחר אישור החוק היהודי הראשון בשנת 1938.

במסיבת העיתונאים של קונגרס הדפוס בגטבורג בשנת 1923, הוא דורג בין מיטב הטיפוגרפים בעולם וקיבל פרס מפואר ביריד העולמי בשנת 1937 בפריז. ההתכתבויות שלו עם רבים מציירות תמונה על חייו ועבודתו.

קנר נכלא בראשית ימי הכיבוש הגרמני בשנת 1944. נלקח לכלא בודפשט ומשם נשלח לבסוף לשארוואר במערב הונגריה, קרוב לגבול אוסטריה ונמסר לידי הגרמנים. בצעדה למחנה מאוטהאוזן או כבר במחנה עצמו הוא פיגר בצעדה והשומרים הוציאו אותו להורג במקום.

עידן הארט נובו

עקבות ידו של אימרה קנר על מוצרי בית הדפוס קנר מתחילות להופיע באמת בסביבות 1907-1906. אחרי שחזר מלייפציג בנה בניין חדש שהתאים לבית הדפוס שהוא צייד במכונות מודרניות. הספרים כבר עוצבו שם על פי תנאי ההפקה המודרניים. הוא אמר כי טיפוגרף טוב יכול להכין ספר טוב אפילו רק מאותיות. עם זאת עבודותיו אינן מאופיינות בעיטור מופרז. בשנות העשרה של המאה העשרים אימרה קנר הכין עמודי שער רבים לספרים. כזה הוא עמוד השער של הכרך של המשורר ההונגרי-יהודי בלה באלאז'.

עידן הבארוק

חשוב להדגיש את לאיוש קוזמה, שהיה מחברם של רבים מעיטורי הספרים וכיסוי האומנות של קנר. בין היתר, הוא מילא תפקיד חשוב בשלב הבארוק של אמנות הספרים קנר-קוזמה. הניסוי הטיפוגרפי של שנות העשרים נועד ליצור מחדש את הספר ההונגרי היפהפה. בעזרת קוזמה, הספרים שהודפסו באותה תקופה עוטרו בחיתוכי עץ ובקישוטי ספרים בסגנון הבארוק. בשלב זה בוצעו עבודות רבות ושיתופיות. לא למען הקישוט פנו קנר וקוזמה לתקופת הבארוק. בסגנון זה נמצאה אומנות של תרגום טקסטים פונקציונלי, משמעותי, אקספרסיבי, שלפי דעתם היה צריך להתחיל מהֶלֶך המחשבה, מהדגשים ומהמבנה הלוגי של הטקסט. בין העבודות החשובות הראשונות של התקופה היו סדרת "שלוש החוברות הזעירות" שהושלמו בשנת 1920, וכן האלמנך, בשם ה"מונומנטה ליטרארום" (Monumenta Literarum) או "קלאסיקאים של קנר".

אקס ליבריס מאת אימרה קנר (1915) יצירתו של יוז'ף דיבקי

העידן הנאו-קלאסי

בשלב הבא ביצירתו של קנר הוא פנה לקלאסיציזם. בספריו הניגודים והקישוטים מסומנים על רקע. הקומפוזיציה הופכת לפשוטה יותר, ממושמעת יותר. בעידן זה הוא עבר לאותיות המפורסמות של ג'אמבאטיסטה (ג'ובאני בטיסטה) בודוני (Giambattista Bodoni, סאלוצו, 16 בפברואר 1740 – פארמה, 29 בנובמבר 1813) היה מדפיס וחורט איטלקי, שיצר את הגופן של בודוני שאנו מכירים גם כיום. עמודי השער, שהורכבו קודם מאותיות רבות, שיצרו אשליה של מרחביות, הוחלפו בעמודי שער אחידים, מדוללים בכבדות ומופרדים, והפכו אווריריים. השוליים מילאו תפקיד גדול בעידן זה, מה שהגדיל את המרחב לא רק סביב הקווים, אלא גם סביב הטקסט. טיפוגרפיה נאו-קלאסית זו מומשה בצורה הטובה ביותר בהרמוניה מלאה בעבודתו של קנר "גתה הנצחי" ובפרסומי האגודה הביבליופילית ההונגרית.

עבודותיו המשמעותיות

• כל העבודות של זולטאן תורי. דיומה: בית הדפוס קנר, 1906. (6 כרכים)
• אימרה קנר: הרמונית צבעים. דיומה, 1909.
• אימרה קנר: ספר על הספר. דיומה: בית הדפוס קנר, 1912. (כתיבה של אימרה קנר במלאת 30 שנה לחברה.)
• קנר אימרה: אלמנאך. דיומה: בית הדפוס קנר, 1919.
• Monumenta Literarum. ג'ורג 'קינג. דיומה: בית הדפוס קנר, 1921–1922. (יצירות מופת של ספרות קטנה מספרות עולמית משיר שירים לסיפור על טולסטוי.)
• קלאסיקה של קנר. דיומה: בית הדפוס קנר, 1921. 12 כרכים. היצירות היפות ביותר של שירה הונגרית מבלסי לטומפ.)
• ספר שנתון של האגודה הביבליופילית ההונגרית. בודפשט, 1928. (טיפוגרפיה קלאסיסטית עם אותיות בודוני.)
• פריז רידל: הונגרים ברומא. דיומה: בית הדפוס קנר, 1930. (אחת מיצירות המדור הנאו-קלאסי.)
• עיצוב הכריכה של שירו של לורינץ סבו: אתה והעולם
• קנר אימרה: תולדות הבניינים, המכונות והמכתבים של בית הדפוס קנר. דיומה, 1941. (לרגל 60 שנה לקיומה של החברה.)

מקורות וספרות מקצועית

• גיורגי היימן (עורך): זכרו של אימרה קנר : 1890–1990 (Gyomaendrőd, 1990)
• גיורגי היימן: משפחת קנר ואמנות הספרים ההונגרית : 1822–1944 (בודפשט, 1979)
• אימרה קנר: מחשבותיו של אימרה קנר על חיים, ספרות, דפוס, אמנות ספרים (Gyoma, 1970)
• אימרה קנר: אמנות הספר: מחקרים בטיפוגרפיה ואמנות ספרים (בודפשט, 1957)
• אימרה קנר: אמנות הספר: "ספר לכתיבה אך לעולם לא ייכתב" בעריכת מחקרי KI, מבוא מאת גיורגי היימן (1972) מו"ל ספרותי 72,296 הוצאת קנר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אימרה קנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29108750אימרה קנר