אילדבראנדו פיצטי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. אילדבראנדו פיצטי (באיטלקית: Ildebrando Pizzetti; 20 בספטמבר 1880 - 13 בפברואר 1968) היה מלחין איטלקי.
פיצטי היה חלק מ"דור 1880", יחד עם אוטורינו רספיגי וג'אן פרנצ'סקו מאליפיירו. הם היו בין המלחינים האיטלקים הראשונים מזה זמן, שתרומותיהם העיקריות לא היו באופרה. (מסורות המוזיקה האינסטרומנטאלית ושירת א'קאפלה מעולם לא מתו באיטליה והפיקו, למשל, את רביעיות המיתרים של אנטוניו סקונטרינו (1850 - 1922) ואת היצירות שכתב מורו של רספיגי, מרטוצ'י; אבל עם הופעת "דור 1880" התחזקו מסורות אלה).
ביוגרפיה
אילדבראנדו פיצטי נולד בפארמה, בנו של אודוארדו פיצטי, פסנתרן ומורה לפסנתר שהיה מורו הראשון של אילדבראנדו. תחילה נראה, שדרכו של פיצטי הצעיר מובילה לקריירה של מחזאי - הוא כתב מחזות אחדים, ששניים מהם הגיעו לכלל הפקה - לפני שהחליט בשנת 1895 על קריירה מוזיקלית ונרשם לקונסרבטוריון של פארמה.
בקונסרבטוריון למד, החל בשנת 1897, אצל ג'ובאני טבאלדיני ורכש את ניצני ההתעניינות, שלא פגה עד יומו האחרון, במוזיקה העתיקה של איטליה ומצאה ביטוי במוזיקה שלו עצמו ובכתביו.
פיצטי לימד בקונסרבטוריון בפירנצה, שאותו ניהל משנת 1917 עד 1923. משנה זו ואילך היה מנהל הקונסרבטוריון של מילאנו. עם תלמידיו נמנו מריו קסטלנואובו, אולגה רודג' ופרנקו דונאטוני. בתפקידו האחר כמבקר מוזיקה כתב ספרים אחדים על המוזיקה של איטליה ושל יוון והיה בין מייסדיו של כתב-עת למוזיקה.
פיצטי, תלמיד של המשורר, המחזאי והמהפכן גבריאלה ד'אנונציו, כתב מוזיקה נלווית למחזותיו והושפע מאוד מן הנושאים הנאו-קלאסיים האפלים של ד'אנונציו. אחת האופרות המאוחרות של פיצטי נכתבה ל-La Figlia Di Jorio של ד'אנונציו.
כפי שמוזכר במאמר המופיע ב"קישורים חיצוניים", יחסיו עם הממשלה הפשיסטית של שנות ה-40 של המאה ה-20 היו במקרים רבים חיוביים, לעיתים מעורבים; בנקודה מסוימת קיבל פרסים רמים והסימפוניה היחידה שכתב בשנות בגרותו הייתה תוצר של הזמנה מבני בריתם היפנים של הפשיסטים האיטלקים ל"חגיגות המאה ה-26 לייסוד הקיסרות היפנית" ("סימפוניית רקוויאם" של בנג'מין בריטן הוזמנה גם היא לאירוע זה, אך נדחתה בגלל הפינאלה שלה; הפינאלה המקורי התגלה מחדש לאחר מות בריטן ובוצע רק אז בביצוע בכורה. ה"סינפוניה ב-לה" של פיצטי נוגנה בביצוע בכורה, כאמור במאמר, והוקלטה - ההקלטה היחידה שלה, נכון ל-2005 - ב-7 בדצמבר 1940.)
יצירותיו אינן מבוצעות לעיתים קרובות; בגלל איכותן נטולת הרגש, כמעט מינימליסטית, הן קשות להערכה.
פיצטי מת ברומא.
יצירות נבחרות
יצירות תזמורתיות
- סימפוניה ב-לה מז'ור לחגיגות המאה ה-26 לייסוד האימפריה היפנית, נכתבה ויצאה לאור בסביבות 1940
- מוזיקה נלווית, בעיקר למחזות של ד'אנונציו
- קונצ'רטו לנבל ב-מי במול מז'ור (יצא לאור 1960)
- שלוש סונטות של פרנצ'סקו פטררקה
- שלושה חיבורים כוראליים
- עוד יצירות ווקאליות, ביניהן "אפיתאלאמיום" (1939?, 1940, נוגנה בקונצרט בספריית הקונגרס באפריל 1940 ושוב ב-1977)
- קונצ'רטו לצ'לו ב-דו מז'ור, יצא לאור 1935
- קונצ'רטו לכינור ב-לה מז'ור, יצא לאור ב-1946
- Canti della stagione alta: קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת
- Sinfonia del fuoco (מתוך מוזיקה לסרט האילם "קאביריה")
- רונדו ונציאנו (1929)
- קונצ'רטו דל אסטאטה
אופרות
- "סבינה" (1897)
- "איל סיד" (1903)
- "אניאס" (1903)
- "מזפה" (1905, לא גמורה)
- "גיליולה" (1914, לא גמורה)
- "פדרה" (1915)
- "דבורה ויעל" (1922)
- "האח גרארדו" (1928)
- "לו סטראניירו" (1930)
- "אורסיאולו" (1935)
- "הזהב" (1947)
- "ואנה לופה" (1949)
- "קליוסטרו" (1953)
- "בתו של ג'וריו" (1954)
- "אנשים מסכנים" (1956, לא גמורה)
- "רצח בקתדרלה" (1958) (עם ניקולא רוסי-למני וליילה ג'נסר בצוות הראשון, בניצוח ג'אנאנדריאה גאוואצאני, בימוי מרגריטה וולמן, לה סקאלה
- Il calzare d'argento (1961)
- "קליטמנסטרה" (1965)
מוזיקה קאמרית
- סונאטה לכינור ב-דו מינור (1900)
- רביעיית מיתרים מס' 1 ב-לה מז'ור (1906)
- סונאטה לכינור בלה מז'ור (בעידוד יהודי מנוחין), נכתבה ב-1918-19, יצאה לאור ב-1920
- סונאטה לצ'לו ב-פה מז'ור 1921, יצאה לאור 1922
- שלושה שירים לצ'לו ופסנתר
- סונאטה לפסנתר, יצאה לאור 1942
- שלישיית פסנתר ב-סול מינור (1900)
- שלישיית פסנתר ב-לה מז'ור (מ-1925)
- רביעיית מיתרים מס' 2 ב-רה מז'ור (נכתבה ב-1932-33, יצאה לאור 1934)
מוזיקת קודש
קישורים חיצוניים
30206350אילדבראנדו פיצטי