אייסטיין הראשון, מלך נורווגיה
 | |||||||
| פסל שיש של אייסטיין הראשון מראשית המאה ה-12 | |||||||
| לידה | 1088 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1123 (בגיל 35 בערך) הוסטד, נורווגיה | ||||||
| שם מלא | אייסטיין מגנוססון | ||||||
| מדינה |
 נורווגיה | ||||||
| מקום קבורה | קתדרלת נידארוס, נורווגיה | ||||||
| בת זוג | איגביורג | ||||||
| שושלת הרדרדה | |||||||
| |||||||
| |||||||
אייסטיין מגנוססון (בנורדית עתיקה: Eysteinn Magnússon, בנורווגית: Øystein Magnusson; 1088 – 29 באוגוסט 1123) היה מלך נורווגיה תחת השם אייסטיין הראשון מ-1103 ועד מותו, יחד עם שני אחיו, זיגרוד ואולף, אך מאחר שאולף מת בצעירותו, רק אייסטיין וזיגרוד היו השליטים בפועל של הממלכה.
בעוד שזיגרוד רכש לו מוניטין של "מלך לוחם" (מוניטין שדבק בו בעיקר עקב מסע הצלב הנורווגי שארך שלוש שנים), הצטייר אייסטיין בניגוד לו בסאגות כ"מלך השלום", שנשאר במולדתו ושיפר את מצבה. בשל העובדה שמעולם לא היה אייסטיין מעורב בפעילות מלחמתית, קיים פחות מידע אודותיו בהשוואה לאחיו זיגורד, למרות תקופת מלוכתו שארכה 20 שנה, שנים מעטות יותר מאשר זו של זיגורד. אף על פי כן, רחש אייסטיין את חיבתם של בני עמו והיחס אליו בסאגות חיובי מאוד בשל מעשיו. תקופת מלכותם של אייסטיין וזיגרוד היא התקופה הארוכה ביותר בתולדות נורווגיה בה מלכו מלכים שותפים יחדיו.
אף על פי שספרות הסאגות המאוחרת יצרה דיווחים סטריאוטיפיים על שני המלכים הללו, ידוע אייסטיין כמי ששיפר את התשתיות בממלכה ובנה בנינים וכנסיות, במיוחד לאורך החוף של מערב נורווגיה ובטרנדלג, מברגן בדרום ועד למרכז הדיג בלופוטן שבצפון. פעילויותיו של אייסטיין התמקדו בעיקר בעיר ברגן, שנעשתה מרכז סחר בינלאומי חשוב לתעשיית הדיג של אותה ימים, בעקבות מפעלי הבנייה שלו. פעילותו בברגן כללה את העברת המושב המלכותי למיקום מרכזי יותר בעיר ובניית ארמון מלכותי חדש, בנוסף לבניית כנסיות ובניית מנזר מונקליב.
ראשית חייו
אייסטיין נולד ב-1088 או ב-1089 כבנו הבכור של מי שלימים ימלוך כמגנוס השלישי, מלך נורווגיה. שם אמו לא ידוע, אך על פי התיעוד היא הייתה ממעמד נמוך. לאחר מות אביו ב-1103 במהלך המערכה הצבאית שניהל באירלנד, עלה אייסטיין לכס המלוכה יחד עם שני אחיו למחצה, זיגורד ואולף, ששלושתם נולדו לאימהות שונות. זיגורד היה צעיר בשנה מאייסטיין ואולף היה צעיר ממנו ביותר מעשר שנים. זיגורד היה הבן היחיד שהתלווה לאביו במערכה שלו במערב, אך הוא שב לנורווגיה לאחר מות אביו.
דיווחים רבים אודות אייסטיין בסאגות המאוחרות מתאפיינים במוטיבים ספרותיים ויש להם ערך מועט כמקורות על חייו. סנורי סטורלוסון, הסופר האיסלנדי בן המאה ה-13, שכתב את היצירה מחזור העולם, התמחה בסגנון ספרותי זה בצורה ראויה לציון, בהיבט הסגנוני ובהיבט הפסיכולוגי. סיפוריו כוללים השוואות בין אייסטיין לבין זיגרוד, שבהן מתפארים השניים במיומנויותיהם ובמעשיהם בניסיון להתעלות זה על זה. באופן דומה, מספר גם סטורלוסון את הסיפור כיצד הצליח אייסטיין לרפא את ידידו ממרה שחורה, על ידי כך שבאופן סדיר הוא פינה זמן כדי לדבר אתו על מה שהטריד אותו. בנוגע להופעתו החיצונית, סטורלוסון כתב שאייסטיין "היה הגבר הנאה ביותר שהיה אז. היו לו עיניים כחולות ועירניות, שיערו היה זהוב ומתולתל, קומתו לא הייתה גבוהה, אך ממוצעת". מידע אמין יותר, בייחוד על מיזמי הבנייה של אייסטיין, מופיע בסאגות מוקדמות יותר כמו בעבודתו של תאודוריק הנזיר, כרוניקן נורווגי שכתב בסוף המאה ה-12.
מלך
אייסטיין, זיגורד ואולף מלכו במשותף, אך שטח הממלכה עצמה לא חולק ביניהם. על כל פנים, במהלך השנים הראשונות של מלכותם, שהה אייסטיין רוב הזמן במערב נורווגיה ובטרונדלג, בעוד שזיגורד שהה בוויקן. מבחינה מעשית, רק אייסטיין וזיגורד משלו כמלכים, שכן אולף היה צעיר לימים ומת כאשר מלאו לו 17 שנים, ולמעשה לא ידוע דבר אודותיו מעבר לשמו. אחד הצעדים הראשונים של שני המלכים היה חקיקת חוק מיוחד שבין שאר הדברים ביטל סוגים שונים של מיסים מלכותיים שבמקור נסמכו על החוק הדני שחוקק על ידי סוון קנוטסון ואמו אלגיפו, שמשלו בנורווגיה מטעמו של קנוט הגדול בראשית שנות השלושים של המאה ה-11. בשל כך גברה האהדה הציבורית כלפיהם. על פי כמה מקורות, המניע העיקרי לצעד זה של ביטול המיסים, הייתה לגייס תמיכה עממית למסע הצלב המתוכנן של זיגורד.
ב-1107 או 1108, לאחר שנים של הכנות, הפליג זיגורד עם צי גדול למסע צלב לארץ הקודש והיה המלך האירופאי הראשון שעשה כן. ב-1111 שב זיגורד לנורווגיה. אייסטיין, לעומת זאת, לא היה מעורב בשום פעילות מלחמתית ועקב כך נכתב אודותיו פחות בהשוואה לאחיו, אף על פי שסנורי סטורלוסון מציין שהוא "עשה רבות וטובות בנורווגיה בהיעדרו של זיגורד". בעוד שזיגורד קנה לעצמו תהילה לדורות הבאים כ"מלך הלוחם", בעיקר בשל מסע הצלב החד פעמי שלו, הצטייר אייסטיין על ידי כותבי הסאגות כ"מלך השלום", שנשאר במולדת כדי להשקיע ברווחתה. כדי ליצור ניגוד בין שני האחים, הביא סטורלוסון סיפור שעל פיו אייסטיין הצליח להשיג את השליטה בימטלנד בדרכי שלום על ידי שימוש במתנות ודיפלומטיה. למרות דיווחו זה של סטורלוסון, התיעוד ההיסטורי מציין שימטלנד לא הפכה להיות נחלת הכתר הנורווגי אלא הרבה יותר מאוחר, במהלך תקופת מלכותו של המלך סבר ב-1178. בכל אופן, אייסטיין וזיגורד נודעו כמי שטענו למונופול על הסחר והמיסוי בפינמרק.
במהלך תקופת מלכותו של אייסטיין, הפך ענף הדיג לבעל חשיבות מרובה יותר בנורווגיה, שכן יותר דגי בקלה ניצודו בצפון נורווגיה והדרישה להם באירופה זינקה. ברגן הפכה להיות נמל הייצוא המתאים יותר לענף זה וממנו שווקו דגים גם לגרימסבי שבאנגליה. במקביל שימש נמל ברגן כנמל ייבוא לסחורות שנדרשו בנורווגיה, כמו דגנים וקמח. כדי להרחיב את היקף הסחר, בנה אייסטיין מתקני דיג וכנסייה במרכז הדיג שבואגן שבצפון נורווגיה וב-1114 הוא הפליג בעצמו צפונה ללופוטן ולטרונדנס. הוא גם הבטיח את נתיב השייט לאורך החוף על ידי בניין נמל באגדנס שעל שפך פיורד טרונדהיים, ובניית מגדלורים קטנים לאורך החוף. מיזם בניית הנמל של אייסטיין באגדנס הושווה על ידי תאודוריק הנזיר לזה שנבנה בברינדיזי על ידי אוגוסטוס קיסר, השוואה שהשתקפה כבר בשימוש של תאודוריק בשם הלטיני של אייסטיין, "אוגוסטינוס" (Augustinus) (האפיפיור קליקסטוס השני כינה את אייסטיין במכתב "איסטנו" – Aistano). תיארוך הנמל באגדנס לתקופתו של אייסטיין נסמך על ממצאים ארכאולוגיים באזור. סטורלוסון גם מציין שאייסטיין גם הקים כמה מבדוקים יבשים גדולים בנידארוס ושהוא בנה ספינות גדולות שבצורתן ובממדיהן הן דמו לספינה "הנחש הגדול", שנבנתה קודם לכן על ידי אולף הראשון. אייסטיין גם שיפר את מקומות המקלט במעברי ההרים, וראוי לציון במיוחד זה שנבנה בהיירקין שבאזור דובר.
בהשוואה של סטורלוסון בין אייסטיין לבין זיגורד, בולט אייסטיין בכך שמיזמי הבנייה שלו בנורווגיה היו "מועילות יותר לארץ" בהשוואה "לך (זיגורד) שהרגת מורים בסרקלנד (החליפות העבאסית)". אייסטיין היה פעיל במיוחד בברגן וחלקו בפיתוחה של העיר היה ככל הנראה חשוב יותר בהשוואה לזה של אולף השלישי, מייסדה של העיר על פי הסאגות. הוא העביר את מקום המושב המלכותי בעיר מאלרקסטד להולמן שעל החוף המזרחי של מזרח וגן, בליבה של העיר, ובכך ייעל את הבירוקרטיה. בהולמן הוא בנה את כנסיית שנים-עשר השליחים ואת כנסיית ניקולאוס ה"קדוש", בנוסף לארמון המלכותי, שעל פי סנורי סטורלוסון היה מבנה העץ המפואר יותר שנבנה אי פעם בנורווגיה, על אף שתאודוריק הנזיר, שכתביו מוקדמים יותר, ציין שהמבנה "כעת כמעט מתמוטט עקב עתיקותו". אייסטיין גם בנה את כנסיית מיכאל ה"קדוש" וייסד מנזר בנדיקטיני בחצי האי נורדנס.
אייסטיין הראשון מת ב-29 באוגוסט 1123, זמן קצר לאחר שהוא נפל למשכב במהלך חגיגה. סטורלוסון מספר שגופתו נלקחה לאחר מכן לנידארוס ונקברה בקתדרלת נידארוס. על פי סטרולוסון "נאמר באופן כללי שמעולם לא עמדו כה הרבה מתאבלים על קברו של שום אדם בנורווגיה כפי שעמדו על קברו של אייסטיין", לפחות לא מאז מותו של מגנוס הראשון. תקופת מלכותם של אייסטיין וזיגרוד הייתה תקופת המלכות המשותפת הארוכה ביותר בהיסטוריה של נורווגיה. זיגרוד מלך לבדו לאחר מותו של אייסטיין, עד למותו בשנת 1130.
משפחתו
אייסטיין נשא לאישה את איגביורג שהייתה בת למשפחת אצולה. נישואים אלו היו חלק מהאסטרטגיה של אייסטיין לרכוש לעצמו בני ברית במזרח נורווגיה. לשניים נולדה בת, מריה, שהייתה, מנישואיה לגודברנד סקוהוגסון, אמו של אולף אוגייבה, שלימים יטען לכס המלכות. אולף הוכרז כמלך ב-1165, במהלך מלחמת האזרחים הנורווגית, אך בסופו של דבר הוא הובס על ידי מגנוס החמישי ונאלץ להימלט מנורווגיה.
קישורים חיצוניים
- אייסטיין הראשון באתר אנציקלופדיה בריטניקה.
- Linklater, Alexander (23 December 2006). "The king who listened". The Guardian.
27620789אייסטיין הראשון, מלך נורווגיה