איגנץ קונוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איגנץ קונוש
Kúnos Ignác

איגנץ קוּנוֹש בשמו המקורי איגנץ לוסטיג עד 1881 (בהונגרית: Kúnos Ignác, היידושאמשון, 22 בספטמבר 1860 – בודפשט, 12 בינואר 1945[1]) היה בלשן, טורקולוג, פולקלוריסט, יהודי-הונגרי, חבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים (1893). הוא היה טורקולוג (חוקר טורקיה) מהחשובים ביותר ברמה אירופית בתחום, איסף השירה העממית הטורקית שלו (טקסט) ואיסוף סיפורי העם הטורקיים נשזרו במחקרי הפולקלור האירופי. הוא השיג תוצאות לא מבוטלות בתחום הבלשנות הטורקית ובחקר דיאלקטולוגיה הטורקית, והיה מורה לפילולוגיה טורקית באוניברסיטת בודפשט במשך חצי מאה. הוא נספה בשואה.

נכדיו הם של ג'רג' קונוש (1942) שהיה רופא, פרמקולוג ולאסלו קונוש מתרגם (1947)..

קריירה

קונוש נולד במשפחה יהודית. אביו היה סוחר בדברצן. הוא סיים את לימודיו במכללה הקלוויניסטית בדברצן ובשנת 1879 נרשם לאוניברסיטת בודפשט, שם השתתף בעיקר בהרצאות בבלשנות. הוא קיבל את הדוקטורט שלו במדעי הרוח ואת תעודת ההוראה לבתי ספר תיכוניים בשנת 1882. בתמיכתם הכספית של האקדמיה ההונגרית למדעים והקהילה היהודית של פשט, התגורר משנת 1885 בקונסטנטינופול במשך חמש שנים, שם בילה את זמנו בלימוד השפה והתרבות הטורקית (שמו הטורקי היה Kadir efendi). בשנת 1890 מונה באוניברסיטת בודפשט כמרצה לפילולוגיה טורקית ולימד כמרצה בכיר החל משנת 1902. הוא מונה בשנת 1890 כמורה לשפה הטורקית גם בקורס המזרחנות של "האקדמיה למסחר בבודפשט". בין השנים 1899 עד 1919 ניהל את עבודתה של "האקדמיה החדשה לסחר במזרח", שהכשירה מומחים לסחר חוץ עם המזרח. בין השנים 1919–1922 היה מנהל האקדמיה המשולבת בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת בודפשט, שכונה "המכון המזרחי", ומשנת 1922 המשיך ללמד באוניברסיטה כמרצה בכיר לטורקית. בקיץ 1925 ו- 1926, בהזמנת ממשלת טורקיה, היה פרופסור אורח באוניברסיטאות איסטנבול ואנקרה, ובשנת 1925 ארגן את המחלקה לפולקלור באוניברסיטת איסטנבול. בשואה שהה בבודפשט ומת שם במהלך הימים האחרונים של המצור הסובייטי על העיר בשל המחסור, הרעב, התנאים הסניטריים הלא אנושיים וגילו המתקדם.

עבודתו

בתחילת דרכו עסק בעיקר בסוגיות דיאלקטולוגיות, פונולוגיות ו מורפולוגיות של השפה ההונגרית, כמו גם במחקרים פינו-אוגריים, בשפה המרדווינית, והיה בין הראשונים שנסע לאזורים שהיו מאוכלסים בצ'אנגו במולדובה ואסף ניבים יחד עם הבלשן ההונגרי יהודי אף הוא ברנאט מונקאצ'י.

בהשפעת מורו, ארמין ומברי, וכן בעידוד יוז'ף בודנץ ויצחק יהודה גולדציהר, פנה לשפה הטורקית ולפילולוגיה ב-1880 באמצע. שהותו בקונסטנטינופול בין השנים 1885–1890, נסע לרומליה, אנטוליה, סוריה, ארץ ישראל ומצרים. בדרכו רשם את הניבים הטורקים ואת אמנות הפולקלור, הרגלי האוכלוסייה ופריטים מסוימים אחרים של הפולקלור הטורקי, כגון קאראגוז הידוע כמשחק תיאטרון צלליות. הכשרון המשמעותי ביותר שלו היה הרישום של הסיפור עממי והאנקדוטה הטורקיים בהיקף ועושר חסרי תקדים במזרח התיכון. אוספי השירה (חריזה) העממית הטורקית שלו, שפורסמו מסוף שנות השמונים של המאה העשרים, פורסמו לא רק בהונגרית, אלא גם בכמה שפות אירופיות, ויצירותיו היו הראשונות לספק תובנה לעולם השירה העממית האנטולית והרומלית, שלא הייתה ידועה כמעט לאקדמיה ולקהל הרחב. הוא גם רשם את חוויותיו באסיה הקטנה כהערות מסע.

הוא סיכם, עיבד ופרסם את אוספיו משנת 1890 ואילך, כתב ספרי דקדוק טורקיים, עסק במגמות בספרות הטורקית בת זמנו ובסוגיות בתולדות הטורקולוגיה ולמד לעומק גם סיפורי עם יוונים ויפנים. האקדמיה ההונגרית למדעים הזמינה אצלו מילון הונגרי-טורקי, אך זה לא הושלם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, הוא אסף חומר עממי משמעותי מהאסירים הטטרים של קאזאן וחצי האי קרים שחיו במחנות הכלא באסטרגום ובאגר .

חבריות והוקרה

קברו של איגנץ קונוש בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט (5B-10-22. )

כהוקרה על הישגיו המדעיים:

  • נבחר בשנת 1893 לחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים.
  • משנת 1889 הוא היה חבר חיצוני ב- Société asiatique בפריז,
  • משנת 1899 היה חבר כבוד בחברה המזרחית הגרמנית (Deutsche Morgenländische Gesellschaft),
  • נבחר כחבר נספח של האגודה הפינו-אוגרית בהלסינקי (Suomalais-ugrilainen Seura)
  • הוא מילא את תפקיד סגן הנשיא של המרכז הבינלאומי למרכז ומזרח אסיה. (International Society for the Investigation of Central and Eastern Asia).

עבודותיו העיקריות

  • Nyelvőrkalauz. Budapest, Magyar Nyelvőr Szerkesztősége, 1883. (Munkácsi Bernáttal)
  • A ki igekötő használata: Adalék a magyar jelentéstanhoz. Budapest, 1884.
  • A belviszonyragok használata a magyarban. Budapest, 1884, 84 p. (Munkácsi Bernáttal) (REAL-EOD)
  • Három Karagöz-játék. Budapest, 1886. (Ford.) (REAL-EOD)
  • Oszmán-török népköltési gyűjtemény I–II. Budapest, 1887–1889. (REAL-EOD)
  • Orta-Ojunu: Török népszínjáték. Budapest, 1889.
  • Török népmesék. Budapest, Kisfaludy Társaság, 1889, 204 p. (REAL-EOD)
  • Anatóliai képek. Budapest, 1891. (Online elérhetőség)
  • Kisázsiai török nyelvjárások I.: Brussza és Ájdin vidéke. Budapest, 1892.
  • Köroglu: Ázsia rablóhősének regénye. Budapest, 1893.
  • Turkish fairy tales and folk tales. London, 1896.
  • Kisázsia török dialektusairól. Budapest, 1896. (Akadémiai székfoglalója) (REAL-EOD)
  • Mundarten der Osmanen. Sankt-Petersburg, 1899.
  • Naszreddin Hodsa tréfái. Budapest, 1899. (MEK)
  • Chrestomathia turcica: Szemelvények az újabb török irodalomból. Budapest, Keleti Kereskedelmi Akadémia, 1899.
  • Šejχ Sulejman Efendi’s Čagataj-Osmanisches Wörterbuch. Budapest, 1902. Online
  • Oszmán-török nyelvkönyv: Nyelvtan, szótár, olvasmányok. Budapest, Keleti Kereskedelmi Akadémia, 1905, 530 + 80 p. (MEK)
  • Türkische Volkserzählungen. Leiden, 1905.
  • Türkische Volksmärchen aus Stambul. Leiden, 1905.
  • Adalékok a jarkendi törökség ismeretéhez. Budapest, 1906.
  • Ada-Kále-i népdalok. Budapest, 1906. (MEK)
  • Beiträge zum Studium der türkischen Sprache und Literatur. Leipzig & New York, 1907.
  • Türkische Volksmärchen aus Ada-kale. Leipzig & New York, 1907.
  • Türkisches Volksschauspiel. Leipzig, 1908.
  • Török földön. A Kis-ázsiai és bagdadi vasút történetével. Budapest. 1911. (Online elérhetőség)
  • Forty-four Turkish fairy tales. London, Harrap, 1914, 364 p.
  • Török mesevilág. Budapest, Spády Adél és Társai Kiadása, 1914 (MEK)
  • A nyugati kultúra hatása a török irodalomban. Budapest, Franklin, 1916, 40 p. (REAL-EOD)
  • Török nyelvkönyv I–II. Budapest, Athenaeum, 1916.
  • Ada-kale mesterkertje. Budapest, 1923.
  • Boszporusi tündérvilág. Budapest, 1923.
  • Hellász tündérbirodalma. Újgörög népmesék, Budapest, Béta irodalmi Rt, 1924 (MEK)
  • Halk edebiyati numuneleri: Türkçe ninniler. İstanbul, 1925.
  • Türk halk edebiyatı. İstanbul, İkbâl Kütüphanesi, 1925, 206 p.
  • A török hodzsa tréfái: Naszreddin mesternek, a Közel és Távol Keleten ismert bölcs és híres kisázsiai hodzsának csalafintaságai és mulatságos esetei. Gyoma, Kner, 1926, 224 p.
  • Mimózák és krizántémok: Nipponföldi mesevilág. Budapest, Keleti Mesekönyvek, 1930, 208 p.
  • Mosolygó napkelet: Hodzsastrófák, török tréfák. Budapest, Szőllősi, 1930, 192 p.
  • Turkish fairy tales and folk tales. New York, Dover, 1969, 275 p.
  • Lepotica roža in druge turške pravljice. Ljubljana, Mladinska, 1978, 149 p.
  • Kasantatarische Volkslieder. Hrsg. Zsuzsa Kakuk. Budapest, MTA Könyvtára, 1980, 138 p. = Keleti Tanulmányok.
  • A szótlan szultánkisasszony. Budapest, Móra, 1980, 424 p.
  • Kasantatarische Volksmärchen. Hrsg. Zsuzsa Kakuk. Budapest, MTA Könyvtára, 1989, 220 p. = Keleti Tanulmányok.
  • Mischärtatarische Texte mit Wörterverzeichnis. Hrsg. Zsuzsa Kakuk. Szeged & Amsterdam, JATE & Holland, 1996, 192 p.
  • Japán népmesék I–II. Budapest, Hunorsport, 1996.
  • A török népköltés: Kúnos Ignác török nyelven tartott egyetemi előadásai 1925–26. Budapest, Terebess, 1999, 108 p.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איגנץ קונוש בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Egyes források szerint halálának időpontja január 7. Lásd ÚMÉL. III. 1254.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31354847איגנץ קונוש

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איגנץ_קונוש&oldid=1883695"