אחריות (מוצרים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אחריות יצרן" מפנה לכאן. לערך העוסק באחריות יצרן לטיפול במוצריו כאשר הפכו לפסולת, ראו אחריות יצרן מורחבת.

אחריות למוצר היא התחייבות של יצרן או נותן שירות שהמוצר אותו הוא מספק יפעל כראוי במשך זמן מסוים, ואם לא, יתוקן או יוחלף בחדש. למוצרים מיובאים ניתנת האחריות בדרך כלל על ידי היבואן, אך לעיתים היא ניתנת על ידי היצרן, למימוש ברחבי העולם. מתן אחריות מחויב לעיתים בחוק, ולעיתים ניתן על ידי היצרן מרצונו.

אחריות ניתנת בדרך כלל באמצעות תעודת אחריות, שבה מפורטים היקף האחריות והדרכים למימושה בשעת הצורך.

בישראל

חוקים אחדים בישראל מחייבים מתן אחריות למוצרים שונים, לפי הפירוט להלן. בנוסף יש יצרנים ונותני שירות הנותנים אחריות מרצונם או על פי הנוהג בענף פעילותם.

אחריות למוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים

סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן מסמיך את שר התעשייה, המסחר והתיירות להתקין תקנות העוסקות במתן אחריות. התקנות העוסקות בכך הן תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס״ו–2006[1] והן קובעות שיצרן של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, לרבות מנגנונים מכניים וחשמליים ברהיטים, שמחירם לצרכן גבוה מ־150 ש"ח (בערכי 2006) חייב בתקופת אחריות של שנה מיום מסירת המוצר לצרכן או מיום ההתקנה (כאשר קיימת חובת התקנה). בתקופת האחריות על היצרן לתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה במוצר, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של המוצר, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה. מוצרים מסוימים (מקרר, מקפיא, כיריים לבישול, מכונת כביסה, מזגן אוויר, תנור הסקה דירתי, תנור בישול ואפיה, מקלט טלוויזיה שגודלו עולה על 20 אינץ', מדיח כלים, מייבש כביסה) יתוקנו במענו של הצרכן; נדרשה מעבדה לשם ביצוע התיקון, יעביר היצרן את המוצר למעבדה ויחזירו למעונו של הצרכן, בלא תמורה. מוצרים אחרים יובאו לתחנת שירות לשם תיקונם. יצרן חייב לקיים תחנת שירות אחת לפחות בכל אחת מן הערים: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה ובאר שבע, או בסביבתן הקרובה.

יצרן רשאי לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע לפי דרישת הצרכן, אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן:

(1) כוח עליון שהתרחש במועד מאוחר ממועד מסירת המוצר לצרכן;
(2) זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש במוצר בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות השימוש סבירות בנסיבות העניין;
(3) תיקון שנעשה בידי מי שלא הורשה לכך מטעם היצרן, בנסיבות שאינן נובעות מהפרת חיובי היצרן לפי תקנות אלה.

יצרן יצרף למוצר הנמכר לצרכן תעודת אחריות בעברית ואם דרש הצרכן, יצרף היצרן תעודת אחריות בערבית. עוסק המוכר מוצר לצרכן חייב למסור לו תעודת אחריות מאת היצרן במעמד מסירת המוצר וכן לציין על גבי התעודה את פרטיו ואת תאריך הרכישה. בתעודת האחריות יצוינו:

(1) שם המוצר, תיאורו, מספרו הסידורי, אם קיים, שם הדגם ושנת הייצור;
(2) תאריך רכישת המוצר ופרטי העוסק שמכר את המוצר לצרכן;
(3) פרטיו המלאים של היצרן: שמו, כתובתו, מספר זהות/מספר תאגיד שלו, שמו המסחרי, מספר טלפון ופקסימילה וכן כל פרט אחר המאפשר לצרכן לפנות ליצרן לשם קבלת שירות;
(4) הכתובות ומספרי הטלפון של תחנות השירות.

בתעודת אחריות יפורטו, כמו כן, חיובי היצרן והסייגים לחיוביו.

לדוד חימום חשמלי ולדוד שמש נקבעה בתקנות תקופת אחריות מוגדלת של ארבע שנים.[2]

אחריות לכלי רכב ומוצרי תעבורה

חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו-2016, מחייב יבואן רכב לתת את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא (סעיף 49 לחוק). את האחריות יש ללוות במתן תעודת אחריות (סעיף 86 לחוק). בעל רישיון לייצור מוצר תעבורה ייתן למוצר תעבורה שהוא מייצר אחריות שלא תפחת משלושה חודשים או לנסיעה של 6,000 קילומטרים, מיום התקנת המוצר ברכב, ואם לא נדרשת התקנה כאמור – מיום מסירתו ללקוח, והכול לפי המוקדם מביניהם (סעיף 107 לחוק). חובה דומה חלה על בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה. האחריות כוללת מתן שירות, בלא תשלום, לאחר מכירת רכב או מוצר תעבורה, הכולל תיקון, טיפול או החלפה של הרכב או של מוצר תעבורה, כדי להבטיח את תקינותם.

הוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ״ו–1986[3] קובעות שבמקרה של נזק לרכב, מבטח שבחר להחליף חלק שאבד או ניזוק ברכב שיש לגביו אחריות יצרן המותנית בתנאים מסוימים לגבי אופן תיקון הרכב, יפעל, ככל שיוכל, לפי הוראות אחריות היצרן; הוחלף החלק שאבד או ניזוק שלא לפי התנאים המסוימים באחריות היצרן ואחריות היצרן הוסרה בשל פגם שנפל בהחלפה זו, יהיה המבטח אחראי לפגם האמור.

אחריות לדירה חדשה

חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 מסדיר האחריות של מוכר דירה חדשה לדירה שמכר. אחריות זו היא בשתי תקופות: תקופת הבדק, שאורכה שנה עד שבע שנים, בהתאם לרכיב הדירה שנפגם, ותקופת אחריות, שהיא תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.

אחריות למעלית

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), תשמ"ד-1984[4] קובע כי מתקין מעליות בבית מגורים ישא באחריות לפעולתה התקינה של המעלית למשך שנה; האחריות תכסה תיקונים וחלפים ותינתן ללא תשלום מאת דיירי הבית. שנת האחריות תחל ביום חתימת הסכם שירות תחזוקה ותיקונים עם נציגות של דיירי הבית, ובלבד שההסכם האמור יחתם בתוך 60 ימים מיום שניתן אישור בודק מעליות מוסמך שמולאו דרישות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש״ל–1970. במחצית הראשונה של שנת האחריות ייתן מתקין המעלית גם שירותי תחזוקה שוטפים ללא תשלום מאת דיירי הבית.

חוק החוזים האחידים

חוק החוזים האחידים, התשמ״ג–1982 מסמיך את בית המשפט ואת בית הדין לחוזים אחידים לבטל או לשנות תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות. החוק קובע חזקה שתנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהייתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהייתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי, הוא תנאי מקפח, וכך גם תנאי המקנה לספק זכות להעביר את אחריותו לצד שלישי.

בארצות הברית

בארצות הברית החוק אינו מחייב מוכר לתת אחריות ללקוח, אבל אם המוכר החליט לתת אחריות ללקוח, חוק האחריות של מגנוסון-מוס (אנ') משנת 1975 מסדיר את תוכנה של אחריות זו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אחריות (מוצרים)37120942Q97358997