אח מוסמך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אחות מעשית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אחות" מפנה לכאן. לערך העוסק בבת משפחה, ראו אח (בן משפחה).

במערכת הבריאות, "אח" או "אחות" הם אנשים העוסקים בתחום הסיעוד, כחלק מהצוות הרפואי. מקצוע זה הוא פרא-רפואי. העוסק בסיעוד הוא עצמאי העובד בשיתוף פעולה עם מקצועות בריאות אחרים ומטפל ביחידים בכל הגילאים, משפחות, קבוצות וקהילות, חולים או בריאים בכל המסגרות. התחום כולל את קידום בריאות, מניעת מחלות, קידום סביבה בטוחה וטיפול בחולים במחלות שונות, בנכים ובנוטים למות. העוסקים בתחום גם משתתפים בעיצוב מדיניות בריאות, ניהול מערכות בריאות ובחינוך.

עיסוק

אח עובד במוסדות רפואיים (כגון בית חולים ומרפאות) ובמוסדות נוספים. התפקיד שונה בכל אחד מן המוסדות האלה, אך מהותו עזרה לחולה הן בצד הפיזי והרפואי והן בצד הנפשי. במוסדות רפואיים האחיות והרופאים עובדים במקביל לצורך ריפוי החולה, בהתאם למחלקה ולהתמחות.

קיים מגוון גדול של הכשרות לעוסקים בסיעוד, ומן ההכשרות, נגזר מגוון גדול של תפקידים. אלה כוללים[1]:

  • ביצוע אומדן פיזיקלי והיסטוריה בריאותית
  • קידום ושימור בריאות, ייעוץ וחינוך
  • מתן תרופות, חבישת פצעים והתערבויות מקצועיות נוספות, כגון השתתפות וסיוע בניתוחים ובלידות
  • פירוש מידע אודות המטופל וקבלת החלטות קריטיות לגבי פעילויות נחוצות
  • תיאום טיפול, שיתוף פעולה עם מומחי בריאות נוספים
  • הכוונה ופיקוח על עובדי בריאות אחרים, כגון כוחות עזר
  • ניהול מחקרים

פעולות אלה דורשות ידע נרחב, מיומנויות תקשורת והקשבה פעילה וכן יכולות טכניות ברמה גבוהה.

היסטוריה

הסיעוד כמקצוע צמח מפעילות שנעשתה בעיקר בידי נשים. ראשיתו למעשה הרחבת מאפייני הטיפול האימהי, כשהוא מכוון כלפי אוכלוסיות חלשות כחולים, נכים, קשישים, ילדים ועניים.

עם אימוצה של הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית, הוצאה הוראה על הקמת בית חולים בכל קתדרלה. בתי החולים הראשונים שנבנו בעקבות הוראה זו נבנו בקונסטנטינופול ובקיסריה, שם הצמיד באזיל, הבישוף המקומי, מנזר לבית החולים ששימש כאכסניה לעוברי אורח. בתי החולים בימי הביניים פעלו בדרכו של בית החולים בקיסריה, ושימשו גם כאכסניה לעולי רגל כשהנזירות משמשות כאחיות (במשמעותה המודרנית של המילה). הידע שהתפתח הועבר באופן בלתי פורמלי, בתוך המסדרים השונים, בקתוליים ובפרוטסטנטיים. במקביל נמשכה פעילות טיפולית בחולים ובנזקקים בידי נשים, שברובן באו משולי החברה, נחשבו "מפוקפקות" ובאמצעות עיסוק זה זכו למעמד חברתי ולפרנסה.

פלורנס נייטינגייל, חלוצת מקצוע הסיעוד המודרני, קידמה את הפיכת הטיפול בחולים למקצוע שאינו קשור לכנסייה. לאחר שנוכחה במהלך שירותה במלחמת קרים כי הנזירות אינן מקצועיות דיין, הפכה את "עבודת החסד" הפכה לדיסציפלינה הנלמדת כמקצוע. בשובה ללונדון הקימה נייטינגייל בית ספר ראשון לאחיות, בבית החולים על שם תומאס ה"קדוש". במוסד זה, ביססה את תפיסתה כי סיעוד היינו עיסוק אחראי, יעיל ומכובד הדורש לימוד תאורטיי בצד האימון המעשי הרב. המוסמכות במקצוע זה המשיכו להקרא אחיות על שם הנזירות (אחיות המנזר) ששימשו בתפקיד זה לראשונה. כבת למשפחה מכובדת, בעלת השכלה רחבה היא עשתה שימוש בקשרים פוליטיים ומיקמה את הסיעוד כמקצוע בלתי נפרד במערכת הבריאות, החל בארגון בתי חולים ומוסדות קהילתיים, בהשתלבות בצבא ובהקמת מערכת אזרחית מסודרת להכשרת אחיות. פעילותה זו השפיעה על מדינות באירופה ומדינות דוברות אנגלית נוספות ובמיוחד ארצות הברית. בוגרות בתי הספר האמריקאים בשלהי המאה ה-19 קידמו רבות את ההכשרה המקצועית, את ההרשאה הממסדית ואת תנאי המחיה של האחיות.

בית הספר העברי הראשון לסיעוד, הוקם בירושלים על ידי הנרייטה סאלד (ליד בית החולים הדסה) ב-1918.

בתחילת המאה העשרים קמו גופים וארגוניים מקצועיים כמו ANA (איגוד האחיות האמריקאיות), ICN (ארגון האחיות הבינלאומיות). ארגונים אילו הובילו להתפתחות מקצוע הסיעוד לכיוונים אקדמיים ולהוצאת בתי הספר המסורתיים אל מחוץ לכותלי בתי החולים. ארגון האחים/ות בישראל חבר ב-ICN מ-1950.

ב-1900 יצא לאור הגיליון הראשון של כתב העת המקצועי "American Journal of Nursing", אשר נתן את האות לחשיבות פרסום מחקרים כחלק מתהליך ההתמקצעות.

הפעילות הסיעודית המודרנית משקפת את הטמעת ההתפתחויות הטכנולוגיות, המדעיות, הכלכליות והפוליטיות- מלחמתיות בחברה המערבית. עם ההתפתחויות במדע וברפואה, הוטלו על אחיות, בצד התמיכה והטיפול הבסיסיים, חובות בעלי מורכבות גוברת והולכת.

הכשרה

ההכשרה למקצוע האח נעשית בבתי ספר ייעודיים ומשך ההכשרה שונה בהתאם לרמת ההכשרה. עם האקדמיזציה של מקצועות מסוימים בשלהי המאה העשרים, הפך גם מקצוע זה למקצוע אקדמי, הנלמד במוסד להשכלה גבוהה בתחום הסיעוד. למסיימי הלימודים שאורכם 4 שנים ניתן תואר אקדמי, במקביל לתעודת אח מוסמך של משרד הבריאות. תעודת אח מוסמך מאפשרת המשך לימודים מתקדמים בסיעוד, הקרויים "קורסים על-בסיסיים", בהתמחויות שונות, כמו אח מיילד וטיפול נמרץ. בנוסף, קיימים מספר מסלולים לתואר שני ואף לדוקטורט בלימודי סיעוד.

בישראל, בדומה למדינות המערב, קיימות תוכניות להכשרת אחיות מוסמכות אקדמאיות. קיימות מספר תוכניות גנריות ללימודי "אח/ות מוסמך/ת" שנמשכות כשנתיים וחצי וכן תוכניות של הסבת אקדמאים לאחים/יות מוסמכים/ות. לאחר מעבר של מבחן מקצועי, המועבר על ידי משרד הבריאות (הנקרא גם "המבחן הממשלתי") ניתנת תעודת "אח מוסמך". תעודת זאת מאפשרת המשך לימודים מתקדמים בסיעוד, הקרויים "קורסים על-בסיסיים", בהתמחויות שונות, כמו אח מיילד וטיפול נמרץ.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שני חסון, הסיעוד בישראל - המצב המשפטי הנוכחי, המצוי והרצוי, בתוך "רפואה ומשפט", 2008
  • אורלי תורן, אורלי פיקר (עורכות), מנהיגות בלבן - ניהול הסיעוד בבתי חולים, הוצאת מאגנס, 2009
  • שרה שחף, אחות טובה דייה - הסיעוד בין אידיאל למציאות, ישראל 1995-1960, רסלינג, 2014
  • בתיה טמיר ודניאלה אריאלי, חמלה וסיעוד: בין תאוריה למעשה

קישורים חיצוניים

דיאנה בחור ניר, המירוץ אחרי החלוק הלבן, באתר כלכליסט, 31 באוקטובר 2013

הערות שוליים

  1. ^ What Nurses Do, באתר האינטרנט של ה-ANA, איגוד האחים והאחיות האמריקאי (באנגלית)