אוסטרקיזם
אוֹסְטְרָקִיזם (ביוונית όστρακισμός) היה נוהל פוליטי שנוצר באתונה העתיקה, שבמסגרתו ניתן היה להגלות אחד מאזרחי העיר לתקופה של עשר שנים. במשך הזמן אימצו נוהל זה פולייס נוספות כארגוס, מגארה, מילטוס וסירקוסאי.
מטרה
המטרה המוצהרת של האוסטרקיזם הייתה הגנה על המשטר הדמוקרטי באתונה מפני עלית טיראן. במובן זה האוסטרקיזם היה לקח שנלמד מתפיסתו של פייסיסטראטוס את השלטון ושלטונו הטיראני.
בפועל שימש האוסטרקיזם להכרעה במאבקים פוליטיים, בדרך כלל מאבקים על דרך מדינית. התוצאה של האוסטרקיזם הייתה סילוק אחד המנהיגים מהזירה הפוליטית, מהלך שהכריע לטובת הקו המדיני אותו הוליכו יריביו. בדרך זו ניתן היה למנוע קיפאון מדיני או תנודות חריפות במדיניות.
נוהל
ההחלטה על הרחקת אזרח יכלה להתבצע רק פעם בשנה - ולגבי אזרח אחד בכל פעם.
לקבלת ההחלטה היו שני שלבים:
- החלטה מקדימה של אספת העם בדבר הצורך בהפעלת נוהל האוסטרקיזם: הצעת החלטה זו הועלתה באופן קבוע מדי שנה ב"פריטניה" השישית (השנה האתונאית חולקה ל-10 פריטניות והפריטניה השישית מקבילה בערך לחדשים ינואר ופברואר). ההצעה לא דיברה על מועמדים להרחקה, אלא על עצם הצורך להפעיל אוסטרקיזם בשנה זו.
- אם ההחלטה המקדימה זכתה לרוב, נערכה כעבור זמן קצר (כחודשיים, בפריטניה השמינית) הצבעה שנייה, חשאית. גם כאן לא ננקבו שמות של מועמדים להרחקה; כל משתתף בהצבעה היה רושם על חרס (אוסטרקון, ומכאן שמה של השיטה) את שם האדם הראוי בעיניו להרחקה. החרסים נאספו בקלפיות, ובשלב הראשון נספרו באופן כללי. אם מספר המשתתפים בהצבעה היה קטן מ-6000, ההצבעה בוטלה; אם נספרו מעל 6000 חרסים אזי הייתה מתקיימת ספירה נוספת, שמית. האזרח שאת שמו נשאו מירב החרסים היה מוגלה, ללא יכולת ערעור על ההחלטה.
זכויות המורחק
על אזרח שהורחק באוסטרקיזם היה לעזוב את אתונה בתוך עשרה ימים, ולמשך עשר שנים. במהלך תקופה זו לא איבד את אזרחותו, אם כי כמובן שכתוצאה מהרחקתו זו נפגעה מהותית יכולת ההשפעה הפוליטית שלו. הפגיעה ברכושו או במשפחתו של אזרח שהוגלה באוסטרקיזם נאסרה, ובפועל יכול היה האזרח להמשיך ולהנות מפירות נכסיו אשר בעיר.
כעבור עשר שנים מיום ההרחקה הותר למורחק לשוב אל העיר ולהנות מזכויות אזרח מלאות. יוצא דופן בודד היה במקרה של מלחמה, או אז ניתן היה "לקרוא לדגל" אזרח שהורחק באוסטרקיזם, מבלי להמתין לתום עשר השנים. יוצא דופן זה היה חיוני במיוחד לאור העובדה שמורחקים רבים כיהנו גם כמפקדים צבאיים בכירים באתונה.
ההבדל בין האוסטרקיזם להליך משפטי
האוסטרקיזם לא היה הליך משפטי. ההרחקה של אזרח מהעיר לא נחשבה כעונש ובתאוריה לא היה כל מועמד "רשמי" להרחקה. מי שהוחלט על הרחקתו לא יכול היה לערער על ההרחקה. האתונאים ראו בהגליה גזרה על הפרט למען הגנה על החוקה.
היסטוריה
ראשיתו של האוסטרקיזם
על פי אריסטו, הנוהל נקבע כחלק מהרפורמה של קלייסתנס (508/7 לפנה"ס). האוסטרקיזם הוצא אל הפועל בפעם הראשונה בשנת 488 לפנה"ס בהרחקתו של היפארכוס בן כארמוס איש קוליטוס - ממקורבי פיסיסטראטוס (אין להתבלבל עם היפארכוס בנו של פייסיסטראטוס). ההרחקות הראשונות באוסטרקיזם אכן היו של אישים שנחשדו בתמיכה במשטר הטיראני.
אריסטו נותן שתי סיבות למשך הזמן הרב שעבר מהרפורמה של קלייסתנס ועד להפעלת האוסטרקיזם בראשונה, 22 שנה לאחר הדחת הטירניה ב-510 לפנה"ס. ההסבר הראשון הוא פסיכולוגי, המקשר את הפעלת האוסטרקיזם בעליה בביטחון העצמי של העם האתונאי, שנבעה מהניצחון בקרב מרתון (490). הסיבה השנייה קשורה גם היא לקרב מרתון - שכן הטיראן המודח היפיאס בן פיסיסטראטוס שיתף פעולה עם הפרסים בפלישתם ליוון ובכך עורר את חמת העם על כל מי שעלול היה לעזור לעלייתו המחודשת לשלטון.
השימוש באוסטרקיזם כנשק פוליטי
עם הזמן, ככל שסכנת הטירניה התרחקה, הלך וגבר השימוש באוסטרקיזם כאמצעי להכרעת מאבקים פוליטיים. מרשימת המורחקים במחצית הראשונה של המאה החמישית עולה כי מצביאים ומדינאים בולטים רבים הורחקו בדרך זו. הייתה זו התקופה של התבססות הדמוקרטיה באתונה כאשר מאבקים רבים עדיין ניטשו בין תומכי הדמוקרטיה לבין מתנגדיה.
על אף שבאופן רשמי עדיין נועד הנוהל להגן על המשטר מפני טיראניה, הרי שבאופן טבעי הורחקו דווקא אותם מנהיגים שהפופולריות שלהם הייתה בירידה, כאלו שהקו המדיני אותו הובילו היה במיעוט. בכך תרם האוסטרקיזם למניעת קיפאון מדיני (על ידי מיעוט חזק מדי הכופה חוסר מעש על הרוב) או תנודות חזקות במדיניות (על ידי עלייתו של מנהיג שדרכו נדחתה על ידי הרוב).
מתוך מורכבותו של נוהל ההרחקה נובע כי הפעלתו הייתה צריכה להיות מספיק חשובה כדי להניע מספר גדול מאוד של מצביעים. ניתן להניח שהנוהל הופעל כאשר הייתה מחלוקת חריפה בנושאי מדיניות, ואף על פי שלא צוינו בשמם היה ברור למצביעים מיהם המועמדים להרחקה. הממצאים הארכאולוגיים, הכוללים כ-12,000 אוסטרקונים שנמצאו באגורה של אתונה ובבית הקברות ברובע הקרמיקוס, מלמדים על הצבעות "מאורגנות" כנגד מועמדים. נמצאו "סדרות" של אוסטרקונים הנושאים אותו כתב יד וכפי הנראה חולקו מראש לאזרחים על מנת לארגן את הרחקתו של מועמד מסוים.
מורחקים ידועים (רשימה חלקית)
- 487 - היפארכוס בן כארמוס.
- 486 - מגקלס בן היפוקרטס (אחיינו של קלייסתנס. הוגלה פעמיים).
- 484 - קסאנתיפוס בן אריפרון (אביו של פריקלס).
- 482 - אריסטידס הורחק לאחר מחלוקת חריפה עם תמיסטוקלס (בשנת 480 הוחזר בשל הפלישה פרסית)
- 470 או 471 - תמיסטוקלס.
- 461 - קימון, מוביל הקו השמרני - אריסטוקרטי, יריבו של אפיאלטס.
- 460 - אלקיביאדס בן קליניאס (סבו של אלקיביאדס).
- 443 - תוקידידס בן מלסיאס, יריבו של פריקלס.
- 417 - היפרבולוס בן אנטיפנס.
הדעיכה
ההרחקה האחרונה באוסטרקיזם, זו של היפרבולוס, הייתה תוצאה של קנוניה פוליטית בין שני יריבים מרים, אלקיביאדס וניקיאס. כל אחד מהשניים היה מועמד "טבעי" להרחקה באותה שנה, אך לשם מניעת ההרחקה שיתפו השניים פעולה באופן יוצא מן הכלל וניצלו את השפעתם להרחקתו של אדם שלישי.
פלוטארכוס מציין את האירוע כסיבה העיקרית להפסקת ההרחקות. למעשה, לא בוטל החוק וההצבעה בדבר הצורך בהרחקה המשיכה להתקיים מדי שנה בפריטניה השישית, גם במאה הרביעית לפנה"ס - שנים רבות לאחר ההרחקה האחרונה.
בספרו "הדמוקרטיה הקלאסית" טוען פרופ' אפרים דוד כי "האתונאים הפסיקו להשתמש בשיטה לא רק מכיוון שהתברר כי היא עלולה ליצור קנוניות פוליטיות, אלא גם, ובעיקר, מכיוון שהייתה מבוססת על הנחה שעבר זמנה, כי די בסילוקו של מנהיג בעל השפעה להוריד ביעילות מסדר היום הציבורי את הקו המדיני שהוא הוביל". הפוליטיקה האתונאית, לטענתו, הפכה מורכבת בהרבה מכדי שניתן יהיה לפתור מחלוקות פוליטיות באמצעות אוסטרקיזם. במקבילת לדעיכת השימוש באוסטרקיזם, נראה כי השימוש בתביעה מסוג גראפה פאראנומון גברה. כך, חוקרים רבים רואים את הקשר בין עליה בשימוש תביעה זו, למול ירידה בשימוש באוסטרקיזם. יש אף חוקרים הסבורים כי תביעת הגראפה פאראנומון התפתחה בעקבות הירידה בשימוש באוסטרקיזם.
הביקורת על השיטה
בכתבים העתיקים ניתן למצוא ביקורת מרומזת בלבד על השיטה, בעיקר בהתייחסותו של פלוטארכוס להרחקותיהם של אריסטידס ושל היפרבולוס. מדבריו על הנושא, דומה שפלוטארכוס מצא שני פגמים עיקריים באוסטרקיזם:
המחקר המודרני, לעומת זאת, מבקר את השיטה מנקודת מבטן של הדמוקרטיות הליברליות המודרניות. עיקרי הביקורת המודרנית הם:
- חוסר צדק משפטי בשל הפגיעה בזכויותיו של אזרח מבלי שתהיה לו יכולת התגוננות.
- פגם לוגי - דווקא המנהיג הפחות פופולרי הורחק תחת הטיעון של הגנה בפני טיראניה.
- הרחקה של מנהיג מדיני אינה תחליף סביר לוויכוח חופשי במדינה דמוקרטית.
יש לזכור כי נקודת השקפה מודרנית זו לא הייתה מנת חלקם של אזרחי אתונה. הלך הרוח האתונאי ראה את הפגיעה בפרט כמחיר סביר לשם ההגנה על החוקה. על פגיעה זו הטילו האתונאים ריסון רב ובמשך תקופת קיומה של הדמוקרטיה האתונאית - כ-200 שנה, כמעט שלא נעשה שימוש באוסטרקיזם. איפוק זה עומד בניגוד לנעשה באותה התקופה בערים ומדינות אחרות בהן המשטר היה אוליגרכי, טיראני או מונארכי, ואשר הגליות (ואף רצח מתנגדי המשטר) היו עניין של מה בכך.
מקורות
- אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית, הוצאת מאגנס, 2003. עמודים 99-105
- האוניברסיטה הפתוחה, יוון הקלאסית, 1979. יחידה 5 עמודים 44-49
ראו גם
לקריאה נוספת
- פלוטארכוס, חיי אישים, הוצאת מוסד ביאליק, 1971. "אריסטידס"
- שם, "אלקיביאדס"
- אריסטו, מדינת האתונאים, הוצאת מאגנס, 1967.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אוסטרקיזם |
אוסטרקיזם23712962