אוטו לנדסברג
תבנית אישיות ריקה אוטו לנדסברג (בגרמנית: Otto Landsberg; 4 בדצמבר 1869 – 9 בדצמבר 1957) היה משפטן, פוליטיקאי ודיפלומט יהודי-גרמני. הוא היה חבר במועצה המהפכנית של צירי העם שתפסה את השלטון במהלך המהפכה הגרמנית של 1918–1919 ולאחר מכן כיהן כשר המשפטים בממשלה הדמוקרטית הראשונה של גרמניה ב-1919. בתפקיד זה, הוא גם היה חבר במשלחת הגרמנית שיצאה לורסאי כדי לקבל את ההסכם שהכתיבו מדינות ההסכמה.
בצעירותו
לנדסברג נולד ב-4 בדצמבר 1869 בריבניק, שלזיה למשפחה יהודית. אביו היה רופא. לאחר שעבר את מבחני האביטור (אנ') ב-1887 באוסטרוב ויילקופולסקי, הוא עבר לברלין כדי ללמוד משפטים. ב-1895, לאחר שעבר את הבחינה הממלכתית הראשונה (1890) והשנייה (1895), פתח משרד עורך דין במגדבורג והתפרסם כעורך דין.[1][2]
קריירה פוליטית

לאחר שהצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD) ב-1890, לנדסברג היה חבר במועצת העיר מגדבורג בין השנים 1903–1909. ב-1907 הוא לא הצליח להיבחר בנסיכות שוורצבורג-זונדרסהאוזן, אבל ב-1912, הצליח להיות נציג הרייכסטאג מטעם מגדבורג. מאחר שלא היו בחירות במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא החזיק במושב שלו עד 1918 ונחשב נואם מצוין. במהלך המלחמה, הוא תמך במדיניות של רוב חברי הפרלמנט של ה-SPD, נגד קרל ליבקנכט והוגו האס (אנ') שהתנגדו למלחמה. לאחר שעזבו את המפלגה ב-1916, לנדסברג נעשה בולט עוד יותר מאחר שהיה אחד מהמשפטנים הבודדים שנותרו בה. בניגוד להתנהלותם של הפורשים, לנדסברג גילה נטייה לאומנית, תמך בהלוואות המלחמה ובשלמותו הטריטוריאלית של הרייך, כולל חבלי הארץ של אלזס-לורן, אך התנגד לסיפוח גרמני של שטחים נוספים. הוא דרש שוב ושוב ביצוע של רפורמות פנימיות, כולל "דמוקרטיזציה" ושינויים בחוקי הבחירות של פרוסיה והרייך.[1][2]
ב-23 באוקטובר 1918, לנדסברג הפך לחבר ב-Fraktionsvorstand (קבוצת המנהיגות של חברי ה-SPD ברייכסטאג) והפך לציר ב-Interfraktioneller Ausschuß (מעין ועדה בין מפלגתית), שם נאבק בעד ייצוג יחסי, זכות בחירה לנשים ודמוקרטיזציה של הבירוקרטיה הפרוסית. מ-10 בנובמבר 1918 עד 13 בפברואר 1919, הוא היה אחד משלושה (ומאוחר יותר חמישה) חברי SPD במועצת צירי העם (אנ'), שהיו אחראים על העיתונות, האמנות והספרות. יחד עם פרידריך אברט, נאבק לנדסברג למען דמוקרטיה פרלמנטרית וכינון אספה לאומית, תוך התנגדות לשיטה הסובייטית ולמרידות של השמאל. הוא גם תמך בדרישה להשאיר את שלזיה עילית חלק מהרייך.[1][2]
ב-19 בינואר 1919 נבחר לנדסברג לאסיפה הלאומית של ויימאר (אנ') עבור מגדבורג ואנהלט. ב-11 בפברואר, לנדסברג ירש את פאול פון קראוזה (אנ') כמזכיר המדינה של ה-Reichsjustizamt (משרד המשפטים של הרייך) וב-13 בפברואר הפך לשר המשפטים בממשלתו של פיליפ שיידמן.[1][2]
לנדסברג היה חבר במשלחת הגרמנית שיצאה לוורסאי כדי לקבל את דרישותיהן של בעלות הברית במסגרת חוזה ורסאי. הוא התנגד לחתימה על ההסכם והתפטר בעקבות הנושא, עם שאר שרי הקבינט, ב-20 ביוני 1919. הוא סירב להשתתף בהצבעה על החוזה באספה הלאומית.[1][2]
יכולותיו וניסיונו גרמו ללנדסברג להפוך תחילה לשליח כלכלי ולאחר מכן לציר דיפלומטי של גרמניה בבלגיה. עם זאת, הוא לא הצליח במיוחד בתפקיד זה, שהסתיים למעשה בתחילת 1923, כאשר כיבוש חבל הרוהר על ידי חיילים צרפתים ובלגים גרם להחזרתו לברלין. ב-1924 הוא שוב החל לעסוק בעריכת דין. בין השאר היה עורך דינו של ידידו פרידריך אברט ב-Reichspräsidentenprozeß (תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי אברט) במגדבורג ובמה שמכונה אגדת תקיעת הסכין בגב במינכן של 1925 הוא היה עד שהפריך את ההאשמות נגד הסוציאל-דמוקרטים.[1][2]
הוא היה חבר הרייכסטאג בין השנים 1924 עד 1933. בתפקיד זה, התנגד לחנינה לאלה שהורשעו ברצח נשים,[דרושה הבהרה] הביע חרטה על מצבו של השיח הפוליטי וביקר את ההטיה שגרמה לשופטים רבים להתייחס לנאשמים ימניים בקלילות יותר מאשר בנאשמים משמאל המפה הפוליטית. ב-1933, עם עלייתם של הנאצים לשלטון, היגר לנדסברג תחילה לצ'כוסלובקיה ולבלגיה, אחר כך עבר להולנד. חברים הסתירו אותו במהלך הכיבוש הנאצי של המדינה. הוא נשאר בהולנד לאחר סיום המשטר הנאצי ב-1945 ומת ב-9 בדצמבר 1957 בעיירה בארן (אנ').[1][2]
בשנת 2015 החזירה אוניברסיטת ורוצלב ללנדסברג את תואר הד"ר[דרושה הבהרה] שנלקח ממנו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Deutsche Biographie, Landsberg, Otto - Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (בגרמנית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Stiftung Deutsches Historisches Museum, Stiftung Haus der Geschichte der Bundesrepublik Deutschland, Gerade auf LeMO gesehen: LeMO Das lebendige Museum Online, www.dhm.de (בגרמנית)
- ↑
עופר אדרת, פולין החזירה למאות יהודים תוארי ד"ר שהנאצים שללו, באתר הארץ, 25 בינואר 2015
אוטו לנדסברג40671527Q213969