אוטבוצק

מתוך המכלול
(הופנה מהדף אוטווצק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטבוצק
Otwock
Otwock wizytowka.JPG
מדינה / טריטוריה פוליןפולין  פולין
פרובינציה מזוביהמזוביה  מזוביה
שטח 47.33 קמ"ר קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

45,044‏  (נכון ל-2014)
קואורדינטות 52°07′N 21°16′E / 52.117°N 21.267°E / 52.117; 21.267
http://www.otwock.pl

אוֹטְבוֹצְקפולנית: Otwock; להאזנה (מידע · עזרה), ביידיש: אָטוואָצק) היא עיר במרכז פולין, כ-24 ק"מ דרומית-מזרחית לוורשה. אוטבוצק משמשת כבירת מחוז אוטבוצק. שטחה משתרע על כ-47 קמ"ר, מתוכם 23% הם אזורים מיוערים.

היסטוריה

אזכור הראשון של מקום יישוב בשם אוטבוצק קיים כבר במאה ה-15, אך עד למחצית השנייה של המאה ה-19 נשארה אוטבוצק כפר קטן. בסוף המאה ה-19 חוברה אוטבוצק במסילת ברזל לוורשה, כחלק מקו הרכבת בין ורשה ללובלין. אקלימה הנוח והיערות הרבים המצויים בסביבתה הפכו אותה למרכז בריאות ונופש מבוקש והיא נהנתה מתנופת בנייה של בתי מלון, מסעדות, בתי מרפא ומרחצאות, שנועדו לשימושם של אלפי הנופשים שהגיעו בחודשי הקיץ. הפיתוח ואפשרויות הפרנסה הביאו למעבר משפחות רבות לעיירה, בהם יהודים רבים. במיוחד באו לאוטבוצק הרבה חולי שחפת, שבאו לשהות ביערות אוטבוצק כדי להתרפאות ממחלתם. דבר שהיה מומלץ מאוד על ידי הרופאים עבור חולי השחפת. באוטבוצק היה בית הבראה גדול לחולי שחפת. ב-1916 הוכרזה אוטבוצק כעיר.

ב-29 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני. בהמשך הוקם גטו בעיר, וממנו הובלו רוב יהודי העיירה למחנה ההשמדה בטרבלינקה.

ב-1958 הוקם ב-Swierk במחוז אוטבוצק הכור הגרעיני הראשון בפולין.

הקהילה היהודית

משפחות יהודיות רבות עברו לאוטבוצק מסוף המאה ה-19. הם התפרנסו מעסקי הבנייה והתיירות המפותחים בעיר. ב-1910 הוקם בעיירה בית כנסת. מאוחר יותר הוקמו מוסדות קהילה נוספים ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה קהילת אוטבוצק שנסמכה עד אז על קהילת קרצ'ב הסמוכה לעצמאית.

בתקופה שבין המלחמות התפתחה קהילת אוטבוצק, הוקמו בה בתי כנסת,[1] מוסדות חינוך ותרבות והתקיימה בה פעילות ענפה של מפלגות יהודיות, ציוניות ואחרות. בבחירות שנערכו לוועד הקהילה בשנות ה-30 זכתה אגודת ישראל, שהונהגה על ידי חסידי גור. בבחירות הראשונות למועצת העיר שנערכו ב-1923 זכו היהודים ב-9 נציגים מתוך 24.[2]

רבנים ואדמו"רים

רבה הראשון של אוטבוצק היה הרב יעקב יהודה סורוצקי שנפטר ב-ה'תרס"ח. את מקומו מילא הרב יצחק מנחם ינובסקי שכיהן כרב עד לפטירתו בי"ב באב ה'תרצ"א[3]. לאחר פטירתו מונו שני רבנים: הרב ראובן זהמן, מחבר הספר "יחי ראובן", והרב אלעזר בריש ינובסקי, בנו של הרב ינובסקי. שניהם נספו בשואה.[4]

אדמו"רים רבים נהגו לשהות באוטבוצק בחודשי הקיץ, לצורכי מרפא ונופש, וחלקם אף השתקע בעיירה. חסידיהם הרבים של האדמו"רים הגיעו בעקבותיהם ומילאו את העיירה בשבתות ובחגים[5]. עובדה זו הביאה להגדלת מקורות הפרנסה ולגידול במספר יהודי העיירה. עם האדמו"רים שהתגוררו בעיירה באופן קבוע נמנים: ר' שמחה בונים קאליש מצאצאי הרבי מוורקא, המכונה האדמו"ר מאוטווצק[6]. רבי שמעון שלום קאליש (האדמו"ר מאמשינוב), רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב (האדמו"ר ממודז'יץ) שבשנת תרפ"ח הגיע לעיר ואף בנה בה את בית מדרשו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק קאליש, רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב, נינו של היהודי הקדוש, רבי אהרן הופשטיין (האדמו"ר מקוז'ניץ) שחי בעיר עד מלחמת העולם שבה נספה בתשרי תש"ג, רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר מחב"ד) ורבי יצחק זליג מורגנשטרן (האדמו"ר מסוקולוב-קוצק).[7] רבי אברהם מרדכי אלתראדמו"ר מגור) שהה באוטבוצק בימי מלחמת העולם הראשונה[8]. כמו כן נהג רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, רבה של בריסק, לשהות באוטבוצק, ואף נפטר בה.[9]

ישיבות

  • הישיבה העירונית בבית המדרש "ריינדורף", רח' גורנה 14[10]. בראשות הישיבה עמד רבי נחום לייב איידלמן.[11]
  • דרכי נועם - נוסדה בשנת ה'תרפ"ו בבית הכנסת יאבלאנסקא ברחוב מלאנדזקא.

בית הקברות היהודי

בתחילה קברו אנשי אוטבוצק את מתיהם בבית הקברות של קרצ'ב, אך בתחילת המאה ה-20, עם התרחבותה של הקהילה הכשירו בית קברות עצמאי מדרום לאוטבוצק עבור חברי הקהילה והחולים שנפטרו במהלך שהותם בבתי המרפא בעיירה. בית הקברות ששרד בצורה טובה באופן יחסי, עבר תהליך שימור בראשית המאה ה-21 והוא מהווה מקור חשוב ללימוד קורותיה של הקהילה בארבעת העשורים הראשונים של המאה ה-20.[16]

בתקופת השואה

אנדרטה לזכר יהודי אוטבוצק שנספו בשואה, בבית העלמין הדרום

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית באוטבוצק כ- 5,500 איש. ביום 29 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על יד הגרמנים, לאחר שהופצצה, ולאחר שרבים מתושביה עזבו ופנו מזרחה.

עם כניסתם של הגרמנים לעיר, החלו בלקיחת יהודים לעבודות כפייה, ובמעשי שוד ורצח של יהודים. בין הנרצחים הראשונים היה הסופר היידי משה פראבארוביץ'.

באוקטובר 1939 הוקם יודנראט בעיר, ולאחר מכן, הוטל צו על ענידת סרט על הזרוע, והדבקת מגן דוד על חלונות עסקי היהודים. בקיץ 1940 החלו להישלח יהודים מהעיר למחנות עבודה באזור לובלין, ורבים מהם הועסקו בבניין מחנה ההשמדה טרבלינקה.

בסוף שנת 1940 נצטוו היהודים לעבור לגטו שהוקם בעיר, שבו רוכזו גם אלפים מיהודי הסביבה, ובהם מאות מיהודי קארצ'ב. היהודים לא הורשו לקחת עמם רהיטים וחפצים לגטו, ובגטו הורגש מחסור רב במזון. ביום 15 בינואר 1941 הוקף הגטו בגדר, והוא הפך לסגור, למעט יציאתם של כ- 4,000 יהודים מדי יום לעבודות כפייה באזור. מאות מיושבי הגטו נפטרו מרעב וממחלות, ומי שנתפס יוצא ממנו ללא רשות הוצא להורג. בחורף 1942-1941 החלו הגרמנים בהחרמת דברי פרווה מיהודי הגטו.

בינואר 1942 נשלחו 150 צעירים מהגטו לטרבלינקה, והיו בין הקרבנות הראשונים של מחנה ההשמדה. באפריל 1942 שולחו לטרבלינקה עוד 400 צעירים יהודים.

חיסול הגטו התבצע ביום 19 באוגוסט 1942 (ד' באלול תש"ב). מתוך כ- 12,000 יהודים שחיו בגטו באותה עת שולחו כ- 8,000 למחנות אושוויץ וטרבלינקה. במהלך הגירוש רצחו הגרמנים והאוקראינים את החולים בבתי החולים בגטו, וכן את צוות הרופאים והאחיות של הגטו. חלק מהצוות הרפואי התאבד קודם לכן באמצעות בליעת כדורי ציאניד. במהלך האקציה רבים מיהודי הגטו גילו התנגדות, ונרצחו ברחובות. יהודים שהצליחו להימלט ליערות, נתפסו ברובם ונרצחו[17][2].

את רכושם של המגורשים בזזו פולנים תושבי העיירה ואיכרים מן הסביבה. את אנשי המשטרה היהודית שסייעה בפינוי הגטו, העבירו הגרמנים לוילאנוב ולמחנה טארכומין, ושם נורו למוות.

בתקופת השואה נשרפו ונהרסו שבעה בתי כנסת בעיר.

לאחר השואה

בית הילדים באוטבוצק

בינואר 1945, מיד לאחר השחרור, הגיעה ניצולת השואה פרנצישקה אוליבה לאוטבוצק והחלה לטפל בילדים ששרדו את השואה, רבים מהם יתומים. היא השתכנה איתם בדירה נטושה ברחוב פרוסה 11 והסתייעה בצבא האדום לשם טיפול בילדים. במרס 1945 לקח הוועד המרכזי של יהודי פולין (CKZP) את בית-הילדים תחת חסותו והחל לתמוך בו. לבית הילדים הגיעו כ-130 ילדים ניצולי שואה שרובם הסתתרו בצד הארי במהלך השואה, וכן מורים ואנשי צוות שהיו אף הם ניצולי שואה וראו את עבודתם בבית הילדים כשליחות ומרפא לתחושות האובדן שחוו בשואה.[18]

הנצחת הקהילה

אנדרטאות לזכר הנספים בשואה מקרב יהודי אוטבוצק הוקמו באוטבוצק ובבית העלמין בחולון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראו: ישראל אידלמן, "בתי הכנסת העירוניים", בתוך ספר זיכרון אוטבוצק קרצ'ב, 1968, עמ' 180-173.
  2. 2.0 2.1 אוטווצק, באתר "מרכז מורשת יהדות פולין"
  3. דאס יודישע טאגבלאט, י"ג וי"ד באב ה'תרצ"א.
  4. ראו: ישראל אידלמן, "רבני אוטבוצק", בתוך ספר זיכרון אוטבוצק קרצ'ב, 1968, עמ' 174-171; אלה אזכרה, חלק ז', עמ' 240-239.
  5. ראו: אונזער עקספרעס מאי 29 1936 ידיעה על כעשרת אלפים חסידים שהגיעו לאוטבוצק לחג השבועות.
  6. ראו: הרבי הקדוש מאוטוואצק פרק יג. אחרי שעלה לארץ ישראל מילא מקומו כאדמו"ר מאוטבוצק בנו רבי מנחם מנדל. אחרי פטירתו של הנ"ל בל"ג בעומר תרע"ט מילא מקומו בנו רבי יחיאל חיים ישראל יצחק הי"ד כאדמו"ר מאוטבוצק. ראו: הרבי הקדוש מאוטוואצק פרק יח.
  7. ראו: ישראל אידלמן, "אוטבוצק - בירת האדמו"רים", בתוך ספר זיכרון אוטבוצק קרצ'ב, 1968, עמ' 170-149.
  8. ראו: ראש גולת אריאל ח"ב פרק כו; ימי מגורי עמ' 311-314
  9. דער מאמענט, הגאון ר' חיים סאלאווייטשיק זצ"ל, כ"ב באב ה'תרע"ח, עמוד ראשי, באתר עיתונות יהודית היסטורית.
  10. להצגת המיקום כיום, ראו כאן.
  11. ישראל מרדכי איידלמן, ספר יזכור לקהילת אוטווצק.
  12. ראו: הרב שלום דובער לוין, ‏תולדות ישיבת תומכי תמימים בווארשא אטוואצק, בתוך ספר זיכרון "עיונים בתענית", חלק ב', תש"ע, עמ' תתרע"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).
  13. ראו: רבי שמחה עלברג, ‏ישיבת מיר, הפרדס, חלק ה', חוברת י"א, שבט ה'תרצ"ב, עמ' 5, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד); ישראל אידלמן, ‏אוטבוצק - בירת האדמו"רים, בתוך ספר קהילה "אוטבוצק קרצ'ב", תל אביב ה'תשכ"ח, עמ' 199-177, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).
  14. בשנת תרצ"ו הוציאה הישיבה לאור קובץ חידושי תורה בשם תפארת ישראל, הודפס יחד עם ירחון "בית אברהם", אשדוד תשנ"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).
  15. ראו: רבי אברהם דוד מנדלבוים, גבורי החי"ל, חלק א', בני ברק ה'תש"ע, עמ' 86.
  16. http://www.kirkuty.xip.pl/otwock (בפולנית)
  17. עיתונות המחתרת בגטו ורשה אודות גירושים ברחבי פולין לקראת השמדה, באתר יד ושם, הערה 11
  18. עת לרפֹא: סיפורו של בית הילדים באוטבוצק, באתר יד ושם
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0