אווארים קווקזים

אווארים קווקזים

אוכלוסייה
1,040,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
שפות
אווארית
דת
אסלאם סוני
קבוצות אתניות קשורות
עמים קווקזים אחרים בדאגסטן

דגלם של האווארים הקווקזים

האווארים הקווקזים הם עם היושב כיום בקווקז, במיוחד ברפובליקת דאגסטן (המהווה חלק מהפדרציה הרוסית), שבה הם מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, אך גם בצ'צ'ניה, בקלמיקיה ובאזורים אחרים בפדרציה הרוסית, כמו גם באזרבייג'ן, בגאורגיה ובטורקיה. האווארים דוברים את השפה האווארית, השייכת למשפחת השפות הצפון מזרח קווקזיות.

בשנת 2002 מנה מספרם הכולל של האווארים בעולם 1,040,000, מתוכם 750,000 בדאגסטן. 32% מן האווארים חיים בערים, והיתר בכפרים. האווארים הם מוסלמים סונים.

שפה

השפה האוורית שייכת למשפחת השפות הצפון מזרח קווקזיות, הנפוצות בדאגסטן. עד 1927 שימש האלפבית הערבי לכתיבת השפה האווארית. בשנת 1927 נעשה ניסיון לכתוב את האווארית באלפבית לטיני, אך בסופו של דבר הוחלט כי השפה תיכתב בכתב קירילי, שבו נכתבת גם השפה הרוסית, המשמשת כשפה המשותפת לתקשורת ומנהל באזור דאגסטן.

היסטוריה

האזכור הראשון של האווארים הקווקזים נמצא בכתבי פריסקוס (Priscus), היסטוריון ודיפלומט רומי בן המאה ה-5 שכתב בשנת 463 כי משלחת של סרגורים, אורוגים ואונגורים ביקשה מהאימפריה הביזנטית כי תכרות עמם ברית, משום שנושלו על ידי הסאבירים ב-461 בשל נדידתם של האווארים למערב. על פי ראש המשלחת האתנוגרפית-ארכאולוגית הסובייטית, שפעלה בין 1945 ל-1948, אווארים קווקזים אלו היגרו למקומותיהם הנוכחיים מחווארזם, ממלכה עתיקה במרכז אסיה, המצויה כיום בשטח אוזבקיסטן שהייתה מיושבת בעמים אלארודיאנים וחוריים. על פי ההיסטוריון אומלג'אן פריצק, פלישה אווארית זו הסתיימה בייצובה של שושלת אווארית שליטה בסאריר, מדינה נוצרית ברמה הדאגסטנית, במקום שבו חיים כיום האווארים הקווקזים. אין זה ברור כיצד קשורים אווארים אלו לאווארים האירו-אסיאתים, שפלשו לאירופה במאה ה-6, אך ידוע שבשנת 567 ביקשו הגקטורקים, עם ממוצא טורקי שהקים אימפריה במרכז אסיה בין המאה ה-6 למאה ה-8 בתיווכו של סארוסיוס, מלך האלאנים, מקיסר ביזנטיון להתייחס לאווארים בפאנוניה כ"פסאודו-אווארים" להבדיל מהאווארים האמיתיים במזרח שהיו תחת מרחב ההשפעה של הגקטורקים.

במהלך מלחמות הכוזרים נגד הח'ליפות במאה ה-7, לחמו האווארים לצד הכוזרים. סורקאט מוזכר ככגן של האווארים בערך ב-729, ויורשו אנדוניק-נוסטל בזמנו של אבו מוסלימה, ולאחריהם דוגרי-נוסטל. סאריר סבלה מירידה לאחר שהערבים גברו במלחמה, אך הצליחה לחדש את השפעתה במרחב במהלך המאה ה-9, לאור ירידת הכוזרים, וניהלה מדיניות ידידותית כלפי המדינות הנוצריות באזור, גאורגיה ואלאניה.

בתחילת המאה ה-12 התפרקה ממלכת סאריר, ועל מקומה באה הח'אנות של אוואריסטן, ישות פוליטית מוסלמית. השריד היחיד לארכיטקטורה של סאריר הוא כנסייה בת המאה ה-10 המצויה בכפר דאטונה. הפלישות המונגוליות לא השפיעו על הטריטוריה האווארית, והברית עם המונגולים הפולשים איפשרה לח'אנים האווארים להגדיל את כוחם ושגשוגם.

המאה ה-15 הביאה את דעיכת המונגולים ועליית ממלכת השמקאלים (תואר המקביל לח'אן) הקומיקים בטארקי (קרוב למחצ'קלה כיום) ממלכה עמה לא יכלו האווארים להתמודד עד למאה ה-18, כאשר הצליחו האווארים לעצור את המנהיג הפרסי נאדר באנדאלאל. לאחר ניצחון זה, אומה ח'אן, מנהיג האווארים (שלט בין 1774 ל-1801), הצליח לקבל מס עובד מרוב מדינות הקווקז לרבות שירוואן (ממלכה קדומה הנמצאת באזרבייג'ן של היום) וגאורגיה.

שנתיים לאחר מותו של אומה ח'אן, הח'אנות הכפיפה עצמה מרצונה לסמכות רוסיה. אך השלטון הרוסי לא היה לרוחם של האווארים. האווארים מצאו כי הם משלמים מיסים גבוהים, כי אדמותיהם מוחרמות לטובת המלכות, וכי על אדמותיהם נבנות מצודות שאליהן אין להם גישה. החלה שורה של מרידות בהנהגת האימאמים של דאגסטן - ר'אזי מוחמד (1828–1832, גזמאת בק (1832–1834) ושאמיל (1834–1859).

על אף כניעתו של שאמיל עוד ב-1859 נמשכו מלחמות הקווקז עד 1864, בה הוכנעה כליל הח'אנות של האווארים, והוקם המחוז האווארי באימפריה הרוסית. חלק מן האווארים סירבו לשתף פעולה עם הרוסים והיגרו לטורקיה, שם חיים צאצאיהם עד היום. על אף שהאוכלוסייה הייתה קורבן למלחמות רבות ולהגירה, שמרו האווארים על מעמדם כקבוצה האתנית הגדולה בדאגסטן גם במהלך התקופה הסובייטית. האווארים עברו תהליכי עיור, ורבים מהם עזבו את כפריהם ההרריים אל הערים, ואל המישורים הפוריים הקרובים יותר לחוף הים הכספי.

לאחר התפרקות ברית המועצות קיבלה דאגסטן מעמד של רפובליקה אוטונומית, שהיא סובייקט פדרלי של הפדרציה הרוסית. ברפובליקה זו מהווים האווארים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר. עם קבלת חוקת דאגסטן, בשנת 1994, ניתן השלטון בדאגסטן בידי "מועצת מדינה" בת 14 חברים, המייצגת את הקבוצות האתניות השונות. בתחילה עמד בראש המועצה הדרגיני מגומדלי מגומדוב, כאשר כיושב ראש הפרלמנט שימש האווארי מוחו אלייב. בשנת 2003 שונתה החוקה, וסמכויות המועצה ניתנו לנשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט הדגסטני בהמלצת נשיא הפדרציה הרוסית, אך נשיא זה אמור היה להיבחר רק עם סיום כהונת מועצת המדינה. בשנת 2006 סיימה המועצה את תפקידה, ומגומדוב פרש מן הפוליטיקה. בהמלצת ולדימיר פוטין נבחר מוחו אלייב האווארי לנשיאה הראשון של דאגסטן.

אווארים מפורסמים

פרט למנהיגים האווארים מן העבר כשאמיל ומן ההווה כמוחו אלייב, זכו מספר אווארים להצלחה ולתהילה בתחומים שונים:

• המשוררים האווארים גזמת צדאסה ובנו רסול גמזטוב (1923–2003) זכו להצלחה גם מחוץ לגבולות דאגסטן. בעידן הסובייטי שימש גמזטוב גם כנציג צפון הקווקז בסובייט העליון.
• אלי אנצוחסקי היה חבר הפרלמנט באזרבייג'ן ממוצא אווארי. אנצוחסקי טוען להיותו מנהיג האווארים האזרבייג'נים.
• הצייר חליל-בק מוסיאסול זוכה להצלחה ויצירותיו הוצגו במוזיאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק. בן דודו קאמיל אלייב ידוע ביצירת שטיחים מעוטרים.

קישורים חיצוניים

• אווארים קווקזים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35162276אווארים קווקזים