אה"מ סופרב (1907)
 | |
| אה"מ סופרב במעגן, זמן קצר לאחר השלמתה ב-1909 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת בלרופון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 26 בדצמבר 1906 |
| תחילת הבנייה | 6 בפברואר 1907 |
| הושקה | 7 בנובמבר 1907 |
| תקופת הפעילות | 29 במאי 1909 – מאי 1920 (כ־11 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 18,596 טון |
| אורך | 160.3 מטר |
| רוחב | 25.1 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 840 |
| טווח שיוט | 10,590 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 23,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–254 מ"מ שריון סיפון – 19–102 מ"מ צריחי תותחים – 279 מ"מ ברבטות – 127–254 מ"מ מגדל הניווט – 203–279 מ"מ מחיצות – 203 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk X BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
אה"מ סופרב הייתה אחת משלוש אוניות מערכה דרדנוט מסדרת בלרופון שנבנו עבור הצי המלכותי בעשור הראשון של המאה ה-20. היא בילתה כמעט את כל הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול. מלבד השתתפותה בקרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הלא חד משמעית ב-19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שוטפים ואימונים בים הצפוני.
סופרב הועברה לצי הים התיכון באוקטובר 1918 והפכה לאוניית הדגל שלה. היא תמכה בכוחות מדינות ההסכמה בים התיכון ובים השחור לאחר שהמלחמה הסתיימה בנובמבר. האונייה נחשבה למיושנת וצומצמה לעתודה כשחזרה הביתה בתחילת 1919 ושימשה אז כספינת אימונים. סופרב שימשה לניסויי ירי ב-1920 ולאחר מכן הפכה לספינת מטרה ב-1922. האונייה נמכרה לגרוטאות בסוף אותה שנה ונגרטה ב-1923.
תכנון ותיאור
העיצוב של סדרת בלרופון היה גרסה קצת יותר גדולה ומשופרת של אה"מ דרדנוט המהפכנית שקדמה לה, עם הגנה תת-מימית טובה יותר וחימוש משני חזק יותר. לבלרופון היה אורך כולל של 526 רגל (160.3 מטרים), רוחב של 82 רגל 6 אינץ' (25.1 מטרים), ושוקע של 27 רגל (8.2 מטרים) בתפוסה סטנדרטית. הדחק האונייה היה 18,596 טונות ארוכות (18,894 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-22,359 טונות ארוכות (22,718 טונות) במעמס מלא. בשנת 1914 מנה הצוות שלה 840 קצינים ומלחים.
אוניות הסדרה הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צירים, תוך שימוש בקיטור משמונה עשר דוודי Yarrow. הטורבינות דורגו ב-23,000 כוחות סוס (17,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאונייה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים של סופרב ב-2 באפריל 1909, היא הגיעה למהירות מרבית של 21.56 קשרים (39.93 קמ"ש) מ-27,407 כוחות סוס (20,437 קילוואט). האונייה נשאה מספיק פחם ומזוט כדי להעניק לה טווח של 5,720 מיילים ימיים (10,590 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש)
חימוש ושריון
אוניות הסדרה היו מצוידות בעשרה תותחים נטעני עכוז (BL) 12 אינץ' (305 מ"מ) Mk XI בחמישה צריחי תותחים, שלושה לאורך קו המרכז והשניים הנותרים כצריחי כנפיים. הצריחים בקו המרכז סומנו 'A', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור, וצריחי הכנף הימני והשמאלי היו 'P' ו-'Q' בהתאמה. החימוש המשני, או החימוש נגד סירות טורפדו, כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mk VII. שניים מהתותחים הללו הותקנו כל אחד על גגות הצריחים בקו המרכז הקדמי והאחורי וצריחי הכנפיים בצריחים לא מסוככים, והשמונה האחרים הוצבו במבנה העילי. כל התותחים היו בצריחים בודדים. האוניות היו מצוידות גם בשלוש צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ), אחד בכל צד רוחב והשלישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בקו המים של שריון מוצק של קרופ בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים) בין הברבטות הקדמיות והאחוריות. שלושת הסיפונים המשוריינים נעו בעובי בין 0.75–4 אינץ' (19–102 מילימטרים). פני צריח הסוללה העיקריים היו 11 אינץ' (279 מילימטרים) עובי, והצריחים נתמכו בברבטות בעובי 9–10 אינץ' (229–254 מילימטרים).
שינויים
התותחים על גג הצריח הקדמי הועברו למבנה העילי בשנת 1914 ותותחי הגג מצריחי הכנף הותקנו מחדש במבנה העילי האחורי בשנים 1914–1915; כל תותחי ה-4 אינץ' במבנה העילי נסגרו כדי להגן טוב יותר על הצוותים שלהם. בנוסף, תותח נ"מ בודד בקוטר 3 אינץ' (76 מ"מ) נוסף על פלטפורמת הזרקורים לשעבר בין הצריחים האחוריים. זמן קצר לאחר מכן, התותחים על הצריח האחורי הוסרו וכך גם זוג אחד מהמבנה העילי. בערך באותו זמן נוסף תותח נ"מ נוסף בקוטר 3 אינץ' לגג הצריח האחורי.
עד מאי 1915, מנהל בקרת אש הותקן גבוה על תורן החצובה הקדמי. כ-23 טונות ארוכות (23 טונות) של שריון סיפון נוסף נוספו לאחר קרב יוטלנד. עד אפריל 1917, סופרב החליפה את תותח הנ"מ בקוטר 3 אינץ' בצריח 'Y' בתותח בקוטר 4 אינץ' וצינור הטורפדו בירכתיים הוסר. בשנת 1918 הותקן מד טווח בזווית גבוהה, התותח הימני האחורי בקוטר 4 אינץ' הוסר ותותח הנ"מ בקוטר 4 אינץ' הועבר לסיפון הרביעי. בשלב זה, האונייה כללה 11 תותחים בקוטר 4 אינץ', בתוספת תותח נ"מ אחד בקוטר 3 ואחד בקוטר 4 אינץ'. לאחר סיום המלחמה הוסרו שני תותחי הנ"מ.
בנייה וקריירה
סופרב הייתה האונייה השמינית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הוזמנה ב-26 בדצמבר 1906 והונחה על ידי ארמסטרונג ויטוורת' במספנתם באלסוויק ב-6 בפברואר 1907. היא הושקה ב-7 בנובמבר והושלמה במאי 1909. כולל החימוש שלה, העלות שלה מוערכת באופן שונה ב-1,676,529 ליש"ט או 1,641,114 ליש"ט. סופרב הופקד ב-29 במאי 1909 והוקצתה לפלגה הראשונה של צי הבית, בפיקודו של קפטן פרדריק טיודור. היא נסקרה על ידי המלך אדוארד השביעי והצאר ניקולאי השני, קיסר רוסיה במהלך שבוע קווס ב-31 ביולי. האונייה השתתפה בתמרוני הצי באפריל ויולי לפני שהחלה בשיפוץ בסוף 1910 בפורטסמות'. קפטן הרברט הית' החליף את טיודור ב-16 באוגוסט. סופרב השתתפה בתרגילים המשולבים עבור ציי הים התיכון, הבית והאטלנטי בינואר 1911 ונכחה במהלך סקירת צי ההכתרה עבור המלך ג'ורג' החמישי בספיטהד ב-24 ביוני. הית' הוחלף על ידי קפטן ארנסט גונט ב-22 בספטמבר. ב-1 במאי 1912 שונה שמה של הפלגה הראשונה שייטת אוניות המערכה הראשונה. האונייה השתתפה בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד ולאחר מכן השתתפה בתמרונים באוקטובר. ב-30 באפריל 1913 קפטן ג'ורג' הופ קיבל את הפיקוד. ביולי שלאחר מכן ביקרה השייטת בשרבורג, צרפת.
מלחמת העולם הראשונה
בין 17 ל-20 ביולי 1914 סופרב השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-27 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו יומיים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע גרמנית אפשרית. קפטן פרייס לווס החליף את הופ ב-28 ביולי. באוגוסט 1914, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אורגן צי הבית מחדש כצי הגדול, תחת פיקודו של אדמירל ג'ליקו. רובו התבסס לזמן קצר (22 באוקטובר עד 3 בנובמבר) בלו סווילי, אירלנד, בעוד ההגנות בסקפה פלו חוזקו. לווס הוחלף ב-4 בנובמבר מסיבות של בריאות לקויה ומת חמישה ימים לאחר מכן ממחלת כליות. קפטן רודולף בנטינק קיבל את הפיקוד על האונייה ב-6 בנובמבר. בערב 22 בנובמבר 1914 ערך הצי הגדול סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; סופרב פעלה עם הכוח העיקרי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר. שייטת אוניות המערכה הראשונה שייטה מצפון-מערב לאיי שטלנד וערכה אימון ירי ב-8–12 בדצמבר. ארבעה ימים לאחר מכן, הצי הגדול יצא לפעולה במהלך הפשיטה הגרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, אך לא הצליח ליצור מגע עם צי הים הפתוח. סופרב ושאר הצי הגדול ערכו סריקה נוספת של הים הצפוני ב-25–27 בדצמבר.
.jpg)
האונייה יצאה מסקפה פלו כדי לתקן את הטורבינות שלה בפורטסמות' ב-18 בינואר 1915 והצטרפה שוב לשייטת שלה ב-11 במרץ. במהלך תקופה זו, קפטן אדמונד הייד פארקר החליף את בנטינק. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל. הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. סופרב נאלצה להיות מלווה מדבונפורט ב-16 ביוני לאחר השלמת השיפוץ שלה. הצי הגדול ערך אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, סופרב השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר. חמישה ימים לאחר מכן, האונייה הועברה שייטת אוניות המערכה הרביעית.
הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצו לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו סופרב ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. כשהצי הגדול התקרב לאזור ב-26 במרץ, הכוחות הבריטיים והגרמנים כבר ניתקו מגע וסערה חזקה איימה על כלי השיט הקלים, כך שהצי קיבל הוראה לחזור לבסיס. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני. כאשר אמפרור אוף אינדיה החל בשיקום מאוחר יותר באותו חודש, היא הוחלפה על ידי סופרב כאוניית הדגל של הפלגה ה-3 של שייטת אוניות המערכה הרביעית, בפיקודו של אדמירל משנה אלכסנדר דאף.
קרב יוטלנד
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי סופרב הייתה האונייה האחת עשרה מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, האונייה פתחה באש עם התותחים העיקריים שלה בשעה 18:26 לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן, טענה למספר כגיעות. בשעה 19:17 ירתה האונייה שבעה מטחים לעבר סיירת המערכה SMS דרפלינגר, אבל לא השיגה שום פגיעה. זו הייתה הפעם האחרונה שהאונייה ירתה בתותחיה במהלך הקרב. היא לא ספגה נזק וירתה בסך הכל 54 פגזים בקוטר 12 אינץ' במהלך הקרב.
פעילות לאחר מכן
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים. סופרב עברה שיפוץ בשלב זה ולא השתתפה בפעולה זו. ב-2 בינואר 1918, הייד פרקר הוחלף על ידי קפטן סידני דרורי-לו לפני שהועבר לפקד על אוניית המערכה מונרך ב-3 באפריל. האונייה החלה בשיפוץ באותו חודש לפני ההפעלה מחדש ביוני. קפטן סטיבן רדקליף קיבל את הפיקוד על האונייה ב-22 ביוני ונשאר בפיקוד עד 15 בדצמבר 1919.
באוקטובר 1918, סופרב ואחותה, טמרייר, הועברו לצי הים התיכון וסופרב הפכה לאוניית הדגל של מפקדה, תת-אדמירל סר סומרסט גוך-קלתורפ, עם הגעתה למודרוס ב-31 באוקטובר. האונייה הובילה שייטת של מדינות ההסכמה שנכנסה לבירה העות'מאנית, קונסטנטינופול, ב-13 בנובמבר, לאחר שביתת הנשק של מודרוס. חודש לאחר מכן, גוך-קלתורפ הטיל על סופרב לספק צוות למשחתת הרוסית דרזקי, אשר הוסגרה למדינות ההסכמה על ידי הגרמנים לאחר שביתת הנשק ב-11 בנובמבר. ב-4 בדצמבר, האונייה ליוותה את גוך-קלתורפ לאודסה, רוסיה, כדי לבדוק את המצב שם; הוא ערך ביקור נוסף כזה בפורט סעיד, מצרים, בסוף מרץ 1919.
בחודש שלאחר מכן, היא הוחלפה והפליגה לאנגליה, וצומצמה לעתודה ב-Sherness עם הגעתה ב-26 באפריל, מכיוון שהיא הייתה מיושנת לחלוטין בהשוואה לדרדנוטים האחרות. סופרב הפכה לספינת אימונים של תותחנים בספטמבר, עד ששוחררה מהתפקיד הזה בדצמבר. האונייה נרשמה לפירוק ב-26 במרץ 1920 בנור ושימשה לניסויי ירי בדצמבר. החל ממאי 1922, היא שימשה כספינת מטרה במשך החודשים הבאים. בדצמבר היא נמכרה לחברת Stanlee Shipbreaking Company, אך לא נגררה לדובר לגריטה עד 7 באפריל 1923.
קישורים חיצוניים
37878657אה"מ סופרב (1907)