אה"מ בירקנהד (1845)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אה"מ בירקנהד (1845)
תיאור כללי
סוג אונייה פריגטה משוריינת / נושאת גייסות
צי הצי המלכותי הבריטי
דגל הצי דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה John Laird shipyard, בירקנהד
תקופת הפעילות 1845–הווה (כ־179 שנים)
אחריתה טבעה ליד חופי דרום אפריקה ב-26 בפברואר 1852
מיקום 34°38′42″S 19°17′9″E / 34.64500°S 19.28583°E / -34.64500; 19.28583
מידות
הֶדְחֶק 1,918 טון (2,000 טון במעמס מלא)
אורך 64 מטר
רוחב 11 מטר
שוקע 5 מטר
נתונים טכניים
מהירות 10 קשר (כ-18.5 קמ"ש)
גודל הצוות 125
מספר נוסעים 643 (כולל צוות) בהפלגת הטביעה
הנעה 378 כוח סוס
צורת הנעה מפרשים ושני מנועי קיטור המניעים שני גלגלי משוטות בקוטר 6 מטרים

אה"מ בירקנהד (1845) (באנגלית: HMS Birkenhead) הייתה אחת מהאוניות הראשונות בצי הבריטי בעלות גוף מברזל. האונייה הוגדרה בתחילה כפריגטה, אך הוסבה לנושאת גייסות לפני שהוכנסה לשירות.

ב-26 בפברואר 1852, כאשר הייתה במשימת הובלת גייסות למפרץ אלגואה (Algoa Bay, כ-680 ק"מ ממזרח לקייפטאון), עלתה האונייה על שרטון, לא הרחק מקייפטאון. לא היו די סירות הצלה לחילוץ כל הצוות והנוסעים, והחיילים עמדו במקומם ואיפשרו לנשים ולילדים שהיו על סיפון האונייה לעלות לסירות ההצלה. מתוך 643 איש שהיו על סיפון האונייה, ניצלו רק 193, ואולם האבירות שנהגו החיילים יצרה את הנוהג "נשים וילדים תחילה" בעת היחלצות מאונייה טובעת; המונח "תרגולת בירקנהד" הפך למונח המתאר אומץ לב מול מצב חסר תקווה.

בנייה והיסטוריה מוקדמת

אוניית הוד מלכותה (אה"מ) בירקנהד נבנתה בשנת 1845 במספנות שבעיר בירקנהד שבמערב אנגליה. האונייה נבנתה כתחילה כפריגטה, ושמה אמור היה להיות אה"מ וולקן. האונייה נבנתה בראשית ימי המעבר מהנעה באמצעות מפרשים להנעה באמצעות מנוע קיטור ימי. בשל כך, צוידה האונייה בשני תרנים, שנשאו עליהם מפרשים מרובעים, ולצידם שני מנועי קיטור, שהניעו זוג גלגלי משוטות בקוטר 6 מטרים[1].

במהלך בנייתה של הפריגטה, התחוללו כמה שינויים, שגרמו לשינוי ייעודה של האונייה ולשינוי שמה. הגורם הראשון הייתה החלטת הצי לעבור מהנעה באמצעות גלגלי משוטות להנעה באמצעות מדחפים; זאת, לאחר ניסוי שנערך באותה שנה והוכיח לראשי הצי את עדיפות השימוש במדחף. גורם שני היה ספקות שהתעוררו באותו זמן לגבי האפקט של ירי כדורי תותח על דפנות מתכת. הסתבר, שדפנות עשויות מתכת אינן מוגנות באורח מלא מפני ירי תותח; בניסוי שנערך, התגלה שכדורים שנורו במהירות לוע נמוכה פערו חור משונן בדופן האונייה, שקשה היה לתקנו. שני הניסויים - הניסוי במדחף וניסוי הירי - התקיימו בשנת 1845, ושניהם הוכיחו שתכנון הפריגטה, עם הנעת גלגלי המשוטות ושריון הברזל, היה לקוי. האונייה כבר הייתה מוכנה, ולפיכך הוחלט שלא תשרת כפריגטה, והגדרתה שונתה למובילת גייסות, ושמה שונה לאה"מ בירקנהד, על שם העיר בה נבנתה. מכיוון שהספינה תוכננה תחילה להיות פריגטה, היא הייתה הספינה הכי מהירה מבין נושאות הגייסות באותה עת. באוקטובר 1850 עשתה אה"מ בירקנהד את הדרך מקייפטאון לאנגליה ב-37 ימים בלבד, שיא לאותם ימים.

טביעת האונייה

בינואר 1852 הפליגה אה"מ בירקנהד מפורטסמות', כשהיא נושאת עמה חיילים מכמה רגימנטים, רובם מרגימנט הרגלים ה-73. האונייה הובילה את החיילים למלחמת הקאפירים השמינית, בדרום אפריקה. ב-5 בינואר אספה האוניה חיילים נוספים מקווינסטאון שבאירלנד, ואליהם הצטרפו כמה מנשות הקצינים ומשפחותיהם. האונייה עגנה בסימונסטאון, לא הרחק מקייפטאון, שם ירדו רוב הנשים והילדים.

יומיים לאחר מכן, ב-25 בפברואר, עזבה האונייה את סימונסטאון בשעות אחר הצהריים, כשעל סיפונה 643 גברים, נשים וילדים. ההוראות שניתנו לרב החובל היו להגיע בכל המהירות למפרץ אלגואה; רב החובל בחר נתיב סמוך לחוף, במרחק כ-5 קילומטר ממנו. האונייה התקדמה במהירות 8.5 קשר (קרוב ל-16 קמ"ש), בים שקט ובלילה בהיר.

בסביבות השעה 2 לפנות בוקר פגעה האונייה בסלע שלא נרשם במפות, ליד העיר גאנסבאי (Gansbaai). הסלע נראה בים סוער, אך קשה הרבה יותר לראותו בים שקט. מן ההתנגשות נפער חור בתחתית האונייה בקדמתה. המים שחדרו הציפו את כל התא הקדמי, והביאו לטביעתם של כמאה חיילים שישנו בערסליהם[2]. תנועת האוניה הביאה להתנגשות נוספת, שפערה חור נוסף והציפה עוד שני מדורים באונייה.

המלחים והקצינים שנותרו בחיים התקבצו על הסיפון. הקצין הבכיר במקום, לייטננט קולונל (סגן-אלוף) אלכסנדר סֶטון (Seton) נטל את הפיקוד והורה לאנשים לשמור על הסדר והמשמעת. נורו רקטות וזיקוקים כדי לאותת על שעת החירום, אך היה ברור שלא תהיה עזרה מן החוף. 60 חיילים הוקצו להפעלת המשאבות, שישים נוספים הוקצו להורדת סירות ההצלה, והאחרים קובצו על סיפון האחרה, כדי לגרום לחרטום האונייה לעלות. בשל אחזקה גרועה לא פעלו היטב המנופים להורדת סירות ההצלה, והצוות לא הצליח להוריד את כולן, ובכלל זה שתי סירות גדולות שהיו יכולות לשאת 150 איש כל אחת. בסופו של דבר הורדו שלוש סירות קטנות יותר, שאליהן הועלו הנשים והילדים; סירות אלה הפליגו אל החוף. רק לאחר הפלגתן הורה רב החובל לכל מי שיוכל לשחות לנסות ולהגיע בשחייה אל הסירות. ואולם לייטננט קולונל סטון הבין שהדבר עלול להביא לטביעת הסירות, כאשר מספר רב של אנשים ינסו לעלות אליהן בבת אחת; הוא הורה לחייליו לעמוד במקומם. הסוסים שהיו על הסיפון שוחררו ונדחפו אל המים, בתקווה שיוכלו לשחות אל החוף. החיילים לא זזו ממקומם, עד שהאונייה החלה להישבר, כעשרים דקות בלבד לאחר שפגעה בשרטון. רק אז החלו לשחות אל החוף, שהיה במרחק כ-3 קילומטר מהם. כמה מן החיילים הצליחו לעבור את המרחק במשך שתים עשרה השעות הקרבות, כשחלקם נאחזים בקורות ושברי עץ מן האונייה הטרופה, ואולם רוב החיילים טבעו או נטרפו על ידי כרישים.

למחרת בבוקר גילתה המפרשית "ליונס" (Lioness, לביאה) את אחת מסירות ההצלה, ולאחר שחילצה את היושבים בה הפליגה למקום האסון. מתוך 643 איש שהיו על הסיפון, ניצלו 193 איש בלבד; מספר הנוסעים לא ברור לגמרי, מכיוון שרשימות האונייה אבדו עם טביעתה. מבין הניצולים, 113 היו אנשי צבא (קצינים וחיילים), 6 נחתים, 54 מלחים וקציני האונייה, 7 נשים ו-13 ילדים.

תוצאות

לוח הזיכרון לאונייה על המגדלור ב-Danger Point

מן האסון נולד הנוהל "נשים וילדים תחילה", שהפך לנוהל מקובל בפינוי מאוניות בעת אסון ימי, אם כי הביטוי עצמו (Women and children first) נטבע רק ב-1860[3]. בדומה, הפכה התנהגותם של החיילים על האונייה הטובעת, שנקראה "תרגיל בירקנהד" (Birkenhead drill) לסמל של התנהגות אמיצה מול תנאים בלתי אפשריים. ביטוי זה מופיע גם בשירו של רודיארד קיפלינג, שהוקדש לכך, וכן בשירם של להקת רדיוהד - Idioteque.

מספר משפטים צבאיים נערכו לאחר הטביעה, ואולם איש לא נמצא אשם, והתנהגותם של החיילים בעת האסון זכתה לכל השבחים.

ב-1895 הוקם מגדלור בגובה 18 מטרים על החוף סמוך למקום הטביעה, במקום הנקרא "נקודת סכנה" (Danger Point). בבסיסו נמצאת לוחית זיכרון לאונייה, וחץ המורה לשרטון עליו עלתה. פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, הכיר בגבורתם של החיילים והורה שתיאור המעשה יוקרא בכל אחד מהרגימנטים של צבאו. מלכת הממלכה המאוחדת, ויקטוריה, הורתה להקים אנדרטה רשמית לזכר גבורתם בבית החולים הצבאי צ'לסי. ציור המתאר את טביעתה של אה"מ בירקנהד התפרסם מאוד וזכה לתפוצה רבה.

מורשת

שמועה עקשנית טוענת שהאונייה נשאה עמה סכום כסף גדול, בסך 240,000 לירות שטרלינג במטבעות זהב (משקל של כשלושה טון), שנועדו לתשלום שכרם של החיילים. נעשו מאמצים רבים למצוא את הזהב, ניסיונות שהחלו עוד ב-1854, והאחרונים שבהם בשנים 19861988. ואולם, נמצאו רק מטבעות בודדים, ונראה שאלו היו שייכים לחיילים ולאנשי הצוות.

כמה מקומות בקנדה נקראו בשמות שנועדו להנציח את האסון. אגם סֶטון נמצא במרחק כ-200 ק"מ מצפון מזרח לוונקובר, ובמרחק מה ממנו הר בירקנהד ונהר בירקנהד. שמורת הטבע סלמונסדם בדרום אפריקה קרויה על שמו של רב החובל של האונייה, סלמון.

סדרת סיירות קלות נקראה על שם אה"מ בירקנהד: אה"מ בירקנהד ואה"מ צ'סטר. זו הייתה למעשה תת-סדרה של סדרת הסיירות הקלות "טאון" (Town), שנבנתה במקור עבור חיל הים היווני, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נרכשה על ידי הצי הבריטי. שתי האוניות השתתפו בקרב יוטלנד ב-1916. עם סיום המלחמה הוצע ליוון לרכוש מחדש את האוניות, אך היא סירבה והאוניות נגרטו ב-1921.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אה"מ בירקנהד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לפרטים טכניים מלאים ראו כאן, עמ' 327 ואילך. כל המקורות לערך זה מופיעים בערך שבוויקיפדיה באנגלית.
  2. ^ באותה תקופה ישנו חיילים ומלחים באוניות בערסלים.
  3. ^ http://www.phrases.org.uk/meanings/women-and-children-first.html
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28484137אה"מ בירקנהד (1845)