אה"מ אמפרס אוף אינדיה
 | |
| אה"מ אמפרס אוף אינדיה במעגן, 1906 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת רויאל סובריין |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 9 ביולי 1889 |
| הושקה | 7 במאי 1891 |
| תקופת הפעילות | 11 בספטמבר 1893 – תחילת 1912 |
| אחריתה | הוטבעה כספינת מטרה ב-4 בנובמבר 1913 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 14,380 טון |
| אורך | 115.8 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 8.4 מטר |
| מהירות | 17.5 קשרים |
| גודל הצוות | 692 איש |
| טווח שיוט | 8,740 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 11,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 356–457 מ"מ, שריון סיפון – 64–76 מ"מ, מחיצות – 356–406 מ"מ, ברבטות – 279–432 מ"מ, צריחי תותחים – 279–432 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, מגדל הניווט – 305–356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 13.5 אינץ' (343 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 6 ליטראות (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 12 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 7 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
אה"מ אמפרס אוף אינדיה הייתה אחת מבין שבע אוניות המערכה פרה-דרדנוט מסדרת רויאל סובריין שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19. האונייה נכנסה לשירות בשנת 1893 ושימשה כאוניית הדגל של סגן מפקד צי התעלה במשך שנתיים. היא הועברה לצי הים התיכון ב-1897, ובמהלכו שובצה אמפרס אוף אינדיה לשייטת הבינלאומית שחסמה את כרתים במהלך המרד שם. היא חזרה הביתה ב-1901 והוקצתה לזמן קצר כספינת משמר חופים באירלנד לפני שהפכה לאוניית הדגל של סגן מפקד צי הבית. האונייה צומצמה למילואים ב-1905 והתנגשה בטעות בצוללת צה"מ A10 בשנה שלאחר מכן. אמפרס אוף אינדיה הוצאה משירות בתחילת 1912 ופגעה בטעות בספינת מפרש גרמנית בזמן גרירה. היא הוטבעה כספינת מטרה ב-1913.
תכנון ותיאור
העיצוב של אוניות הסדרה נגזר מזה של האוניות מחופות שריון סדרת אדמירל, שהוגדלו מאוד כדי לשפר את שמירת הים וכדי לספק מקום לחימוש משני כמו באוניות המערכה הקודמות מסדרת טרפלגר. הדחק האוניות היה 14,150 טונות ארוכות (14,380 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-15,580 טונות ארוכות (15,830 טונות) במעמס מלא. לאוניות היה אורך בין הניצבים של 380 רגל (115.8 מטרים) ואורך כולל של 410 רגל 6 אינץ' (125.1 מטרים), רוחב של 75 רגל (22.9 מטרים), ושוקע של 27 רגל 6 אינץ' (8.4 מטרים). כאוניית דגל, הצוות של אמפרס אוף אינדיה כלל 692 קצינים ומלחים בשנת 1903.
הנעה
אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים בעלי שלושה צילינדרים, שכל אחד מהם הניע מדחף אחד. מנועי האמפריס & טנאנט שלה תוכננו להפיק סך של 11,000 כוחות סוס (8,200 קילוואט) ומהירות מרבית של 17.5 קשרים (32.4 קמ"ש) באמצעות קיטור שסופק על ידי שמונה דוודים גליליים בעת הפלגה עם שוקע מאולץ. האוניות נשאו לכל היותר 1,420 טונות ארוכות (1,443 טונות) של פחם, שהעניק להם טווח של 4,720 מיילים ימיים (8,740 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש
החימוש העיקרי שלהם כלל ארבעה תותחים נטעני מכנס (BL) 13.5 אינץ' (343 מ"מ) המורכבים בשתי ברבטות, אחד לפני ואחד מאחורי המבנה העילי. כל תותח סופק עם 80 פגזים. החימוש המשני שלהם כלל עשרה תותחי ירי מהיר (QF) 6 אינץ' (152 מ"מ). 200 פגזים לכל תותח נישאו על ידי האוניות. 16 תותחי QF 6 פאונד (57 מילימטרים (2.2 אינץ')) מסוג לא ידוע ותריסר תותחי הוצ'קיס QF 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)) הותאמו להגנה מפני סירות טורפדו. שני תותחי ה-3 פאונד בצמרת הלחימה העליונה הוסרו בשנים 1903–1904 וכל התותחים הקלים שנותרו מצמרות הלחימה התחתונות והסיפון הראשי באו בעקבותיהם בשנים 1905–1909. אוניות הסדרה היו חמושות גם בשבעה צינורות טורפדו בקוטר 14 אינץ' (356 מ"מ), אם כי אמפרס אוף אינדיה הסירה ארבעה מהם בשנים 1902.
שריון
תוכנית השריון של אוניות הסדרה הייתה דומה לזו של טרפלגר, שכן חגורת קו המים של שריון מורכב רק הגנה על האזור שבין הברבטות. חגורת שריון בעובי 14–18 אינץ' (356–457 מילימטרים) ומחיצות רוחביות בעובי 14–16 אינץ' (356–406 מילימטרים) סגרו את קצוות החגורה. מעל החגורה היה פס של שריון הארווי בעובי 4 אינץ' (102 מילימטרים) שהסתיים על ידי מחיצות אלכסוניות בעובי 3 אינץ' (76 מ"מ). הברבטות וצריחי התותחים היו מוגנים על ידי שריון מורכב, שעובי נע בין 16–17 אינץ' (406–432 מילימטרים) והקזמטים לתותחי הסיפון הראשי בקוטר 6 אינץ' היו עם שריון בעובי 6 אינץ'. עובי הסיפון המשוריין נע בין 2.5–3 אינץ' (64–76 מילימטרים). דפנות מגדל הניווט הקדמי היו בעובי 12–14 אינץ' (305–356 מילימטרים) ומגדל הניווט האחורי היה מוגן על ידי לוחות בעובי 3 אינץ'.
בנייה וקריירה
אמפרס אוף אינדיה, שנקראה על שם תואר מלכותי של המלכה ויקטוריה, הייתה האונייה היחידה בשם זה ששירתה בצי המלכותי. היא הוזמנה במסגרת תוכנית חוק ההגנה הימית של 1889 בשם רינואון והונחה ב-9 ביולי 1889 במספנת פמברוק. שמה של האונייה שונה לפני שהושקה ב-7 במאי 1891 על ידי לואיז מרגרט, הדוכסית מקונוט וסטראת'רן. אדם אחד נהרג כשכבל נשבר למחרת. לאחר מכן הועברה האונייה למספנת צ'טם, שם הושלמה באוגוסט 1893, בעלות של 912,612 ליש"ט.
אמפרס אוף אינדיה נכנסה לשירות בצ'טם ב-11 בספטמבר 1893 כדי להחליף את אוניית המערכה אנסון כאוניית הדגל של סגן מפקד צי התעלה. היא השתתפה בתמרונים שנתיים בים האירי ובתעלת למאנש כיחידה של "הצי הכחול", ב-2–5 באוגוסט 1894. מתישהו במהלך השנה, האונייה צוידה בשיפולי שדרית כדי להפחית את גלגולה. ביוני 1895, אמפרס אוף אינדיה הייתה בין האוניות שייצגו את הצי המלכותי בפתיחת תעלת הקייזר וילהלם בגרמניה. באותו קיץ, האונייה שוב השתתפה בתמרונים שנתיים, שנערכו בין 24 ביולי ל-30 באוגוסט 1895. היא הפכה לספינה פרטית בדצמבר 1895 והושבתה בצ'טם ב-7 ביוני 1897. למחרת, אמפרס אוף אינדיה הוזמנה מחדש לשירות בצי הים התיכון. לפני שעזבה, היא השתתפה בסקירת הצי לרגל יובל היהלום של המלכה ויקטוריה בספיטהד ב-26 ביוני 1897.
האונייה הגיעה למלטה כדי להתחיל את שירותה בים התיכון באוגוסט 1897. באוגוסט וספטמבר 1898, היא הייתה חלק מהשייטת הבינלאומית, כוח רב לאומי שהורכב מאוניות של הצי האוסטרו-הונגרי, הצי הצרפתי, הצי הקיסרי הגרמני, הצי המלכותי האיטלקי, הצי הרוסי הקיסרי והצי המלכותי. צי שהתערב במרד היווני על כרתים בשנים 1897–1898.
היא גם הייתה במימי כרתים ב-6 בנובמבר 1898, כאשר אנשי הצוות שלה הצטרפו לאנשי צוות מאוניית המערכה הבריטית אה"מ רוונג' בפיקוח על העלייה על ספינת התותחים נושאת הטורפדות הבריטית אה"מ הוסאר של הכוחות העות'מאניים האחרונים בכרתים, שהוסאר העביר לסלוניקי. עזיבתם סימנה את סוף 229 שנות הכיבוש העות'מאני של כרתים.
קפטן הנרי הארט דייק מונה למפקדה ביוני 1899, והוחלף על ידי קפטן ג'ון פריס ב-23 באוקטובר 1900. האונייה הוחלפה על ידי אוניית המערכה אימפלייסבל ב-14 בספטמבר 1901 ויצאה לכיוון גיברלטר הביתה בתחילת אוקטובר. ב-12 באוקטובר, אמפרס אוף אינדיה הושבתה בדבונפורט, אך היא הופעלה מחדש למחרת תחת פיקודו של קפטן הנרי לואיס פליט, כדי להחליף את אוניית המערכה האו בקווינסטאון, אירלנד, גם כספינת משמר החופים שם וגם בתור אוניית דגל לאדמירל משנה אדמונד ג'פריס, קצין הצי הבכיר, תחנת חוף אירלנד. האונייה החלה בשיפוץ נרחב בפלימות' בתחילת מרץ 1902. במהלך השיפוץ הזה, תותחי הסיפון העליון שלה בקוטר 6 אינץ' קיבלו קזמטים כדי לשפר את ההגנה עליהם.
אמפרס אוף אינדיה שובצה לצי הבית ב-7 במאי 1902, בו שימשה כאוניית דגל בנמל וכאוניית דגל של סגן מפקד כשהצי היה בים. האונייה השתתפה בסקירת צי ההכתרה עבור המלך אדוארד השביעי שהתקיימה בספיטהד ב-16 באוגוסט 1902, וחזרה לאירלנד מאוחר יותר באותו חודש כאשר קיבלה את הסיירת המשוריינת של הצי הקיסרי היפני אסמה והסיירת הממוגנת טקאסאגו בקורק. קפטן ססיל ברני מונה למפקד האונייה ב-16 בספטמבר, כקפטן הדגל של סגן מפקד צי הבית (אדמירל משנה ג'ורג' אטקינסון-וילס), שהעביר את דגלו לאונייה באותו יום. היא הוקצתה כאוניית דגל של שייטת הבית, שהייתה בזמנו הגרעין הימי הקבוע של צי הבית. אמפרס אוף אינדיה שימשה כספינת הדגל של "צי B" במהלך תמרונים משולבים של צי הבית, צי הים התיכון וצי התעלה מול פורטוגל בין 5 באוגוסט ל-9 באוגוסט 1903, אך המנוע השמאלי שלה התקלקל למשך 14 שעות והצי נאלץ לעזוב אותה מאחור. אוניית האחות שלה רויאל אוק החליפה אותה כאוניית הדגל של סגן מפקד צי הבית ב-1 ביוני 1904, והיא הפכה לספינה פרטית בצי הבית. אוניית המערכה הניבאל החליפה אותה ב-22 בפברואר 1905, והאונייה הושבתה למחרת.
באותו יום, אמפרס אוף אינדיה חזרה למילואים בדבונפורט והחליפה את אוניית המערכה בארפלור כאוניית הדגל של הצי החדש במילואים בבית. ביולי 1905 השתתפה בתמרוני צי המילואים. בספטמבר 1905, הסיירת הממוגנת אאולוס החליפה אותה בתפקידיה, אך היא הופעלה מחדש ב-31 באוקטובר 1905 עם צוות שלדי חדש כדי לחדש את תפקידה בצי המילואים. לאחר מכן היא עברה שיפוץ שנמשך עד 1906. אמפרס אוף אינדיה התנגשה בצוללת A10 במפרץ פלימות' ב-30 באפריל 1906.
כשצי המילואים בוטל בפברואר 1907 והפך לצי הבית, אמפרס אוף אינדיה המשיכה בשירותה כאוניית הדגל, אך כעת עבור פלגת דבונפורט העורפית. ב-25 במאי היא הוחלפה כאוניית דגל על ידי הסיירת הממוגנת ניובה. שלושה ימים לאחר מכן, האונייה הופעלה מחדש כספינת שירות מיוחדת. אמפרס אוף אינדיה החליפה את אוניית האחות שלה רויאל אוק כספינת האם של ספינות השירות המיוחדות בנובמבר 1911. ב-2 במרץ, האונייה יצאה מפורטסמות' תחת גרירה על ידי הסיירת המשוריינת ווריור, בדרך ל-Motherbank, שם היא הייתה אמורה להיות מושבתת, אך היא התנגשה במפרשית Winderhudder הגרמנית בדרך ונאלצה לחזור לפורטסמות' לצורך תיקונים. לבסוף היא הגיעה ל-Motherbank כעבור חודשיים והושבתה, ממתינה לפירוק.
הטבעת האונייה
ב-4 בנובמבר 1913, אמפרס אוף אינדיה שימשה כספינת מטרה בניסויי ירי במפרץ ליים שנועדו בעיקר לתת לקצינים ולמלחים מושג על השפעת פגז חי על מטרה אמיתית. מטרה משנית הייתה לבחון את הבעיות הנגרמות כתוצאה ממספר אוניות שיורות על אותה מטרה בו זמנית. האונייה הראשונה שירתה לעבר אמפרס אוף אינדיה הנייחת הייתה הסיירת הקלה ליברפול, ואחריה שתי אוניות המערכה ת'אנדרר ואוריון ואוניית המערכה פרה-דרדנוט קינג אדוארד השביעי, ולבסוף ארבעת הדרדנוטים נפטון, קינג ג'ורג' החמישי, ת'אנדרר וואנגארד. עד השעה 16:45, "אמפרס אוף אינדיה התלקחה בזעם ולמטה בירכתיים, וטבעה בשעה" 18:30. היא ספגה ארבעים וארבע פגיעות של 12 אינץ' (305 מ"מ) ו-13.5 אינץ' (343 מ"מ) ו"אין זה מפתיע שהאונייה הקשישה טבעה", אם כי הכוונה הייתה לחזור על הירי בטווח ארוך יותר לפני שהיא טבעה.
כאשר אמפרס אוף אינדיה טבעה, היא התיישבה הפוכה על קרקעית הים, וחילוץ מסוים בוצע במהרה על ידי חברת ג'רזי שהחזיקה בזכויות על כלי השיט. חור גדול בצד שלה נוצר לא על ידי פגז, אלא על ידי צוללנים שהוציאו מעבה. שרידי האונייה נגישים והיא מהווה צלילה עמוקה לצוללנים חובבים.
קישורים חיצוניים
