אדמה-פרנסואה ז'ומאר
 | |
| ענף מדעי | כרטוגרפיה, גאוגרפיה |
|---|---|
| מקום לימודים |
אקול פוליטקניק École nationale des ponts et chaussées קולז' "ארבע האומות" (צר') |
| פרסים והוקרה |
אות פור לה מריט דרגת מפקד בלגיון הכבוד |
.JPG)
_-_2021-07-24_-_1.jpg)
אֶדמֶה-פרנסואה ז'ומאר (בצרפתית: Edme-François Jomard; 17 בנובמבר 1777, ורסאי, ממלכת צרפת – 22 בספטמבר 1862, פריז, הקיסרות הצרפתית השנייה) היה מהנדס, גאוגרף, כרטוגרף, ארכאולוג ואגיפטולוג צרפתי.
קורות חייו ופועלו
ז'ומאר למד בפריז בקולז' ארבע האומות (אנ'),[1] התמחה בהנדסה אזרחית בבית הספר הלאומי לגשרים ודרכים (צר'), והשתלם באקול פוליטקניק שנוסד אך ב-1794, בתקופת המהפכה הצרפתית. ב-1798, והוא כבן 21, צורף בהמלצת מורהו גספאר מונז' למשלחת המדעים והאמנויות (Commission des Sciences et des Arts), שנלוותה לנפוליאון במסעו למצרים. במסגרת זו השתתף בסקר המדעי של ארץ מצרים. תפקידו הראשוני היה כמודד בצוות של הקרטוגרף פייר ז'אקוטן, ונוסף על הסקר הטופוגרפי והגאודטי תיעד ותיאר עתיקות למיניהן. בזכות עבודותיו צורף כחבר במכון מצרים (אנ') שנוסד בקהיר סמוך לכיבושהּ בידי הצרפתים.
אחרי שובו לצרפת ב-1803 השתתף בהפקת הכרכים הרבים של תוצאות הסקר – תיאור מצרים (Description de l'Égypte) עד להשלמתם ב-1829. רוב התקופה עמד בראש המערכת ותרם מאמרים לא מעטים מפרי מחקריו. ב-1818 נבחר לחבר האקדמיה לכתובות ולספרות (Académie des inscriptions et belles-lettres).
ז'ומאר נמנה עם מייסדי החברה הגאוגרפית הצרפתית ב-1821. שימש לפרקים כיו"ר הוועד המרכזי שלה וב-1848 כיהן כנשיא החברה. הוא נחשב לבר-סמכא בנושאים הנוגעים ליבשת אפריקה. במסגרת פעילותו בחברה הגאוגרפית תמך במסעות התגלית של רנה קאייה, פרדריק קאיו (Cailliaud), אנטואן תומסון ד'אבדי ואחרים וכן ערך והביא לדפוס את כתביהם. בין היתר טרח על תרגום יומני המסעות לגילוי מקורות הנילוס הלבן (בשנים 1839–1842) של סלים בימבאשי (צר') ודחף ב-1851 להפקת מהדורה צרפתית לספר מסעותיו של אל-תוניסי בדארפור ובחבל אואדאי שבמזרח צ'אד בשנים 1805–1813.
ז'ומאר מונה ב-1828 לאוצֵר אוסף המפות של הספרייה המלכותית ועמד בראש המחלקה עד מותו ב-1862.[2] משימתו העיקרית הייתה הסדרת האוספים ההיסטוריים וכן פיתוח אוספי המפות החדשות. החל מ-1842 טרח על הפקת "אנדרטות הגאוגרפיה" (Monuments de la géographie) – אסופת עותקים תואמים של עשרות מפות היסטוריות, ממפת הרפורד של ראשית המאה ה-14 ועד מפות אמריקה מהמאה ה-16. האסופה פורסמה בשמונה כרכים בשנים 1854–1862 ונועדה לתעד את התפתחות המושגים הגאוגרפיים מרעיונות ימי-ביניימים שגויים ועד לידע המבוסס על תצפיות מדעיות.[3]
ז'ומאר ניסה את כוחו בפענוח ההירוגליפים המצריים. בשובו ממצרים ב-1803 יצר קטלוג של כתב החרטומים המצרי ואף תבע הכרה בחלקו כאשר שמפוליון פרסם את עבודותיו.[4] תרומתו הייחודית הייתה בתחום סימני מידות וסְפרוֹת של המצרים הקדמונים והמרתן לשיטה המטרית החדשה.[5] [6]
ז'ומאר קיים קשרים עם שליט מצרים מוחמד עלי והשגיח על משלחות המשתלמים המצרים ששוגרו ללימודים בצרפת.[7] ב-1855/6 הוענק לו תואר ביי מטעם שליט מצרים, מוחמד סעיד פאשא.[8]
מלבד עיסוקו בכרטוגרפיה ובקידום הידע הגאוגרפי, גילה עניין מתמשך בחינוך היסודי בבתי הספר הציבוריים ותרם ליישום שיטת ההוראה המוניטוריאלית, שעליה למד בביקורו באנגליה ב-1814.[9]
ז'ומאר מת ב-23 בספטמבר 1862 ונקבר בבית הקברות פר לשז תחת מצבה דמוית אובליסק מצרי.
אותות הוקרה
ז'ומאר צורף ב-1821 כחבר באקדמיה הפרוסית למדעים (אנ'). ב-1829 התקבל כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית, וב-1855 – לאגודת האנטיקווארים האמריקאית (אנ'). ב-1861 קיבל את עיטור פּוּר לה מֶריט הפרוסי (בתחום המדעים והאמנויות). ז'ומאר עוטר בדרגת קצין בלגיון הכבוד הצרפתי מאז 1838 והועלה לדרגת מפקד בפברואר 1862, כחצי שנה לפני מותו. פרס על שמו (Prix Jomard) מוענק מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית מאז 1882.[10] רחוב ברובע ה-19 בפריז (צר') נקרא על שמו (צר'). פסל חזה-ראש שלו, שיצר הפַּסָל Ogé ב-1901, מוצב בספרייה הלאומית בפריז.
קישורים חיצוניים
- רשימת כתביו
- אדמה-פרנסואה ז'ומאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Yves Laissus, Jomard, le dernier Égyptien, Paris: Fayard, 2004
- Renaud d’Enfert, "Jomard, Francœur et les autres… Des polytechniciens engagés dans le développement de l’instruction élémentaire (1815-1850)", Bulletin de la Sabix 54,[11] 2014, pp. 81-94
הערות שוליים
- ^ נודע גם בשם קולז' מאזארן (Collège Mazarin) והשתייך לאוניברסיטת פריז ההיסטורית
- ^ ב-1838–1839 כיהן כמנהל הכללי של הספרייה הלאומית
- ^ Matthew H. Edney, "The first facsimile collections and the parisian origins of the history of cartography", Imago Mundi 75 (1), 2023, pp. 2–23.
- ^ Tamar Sarfatti, "Jomard and Champollion: A Rivalry at the Birth of Egyptology ", In: The Description of Egypt from Napoleon to Champollion, Palgrave Macmillan, 2022, pp. 251-276
- ^ Mémoire sur le système métrique des anciens Égyptiens, contenant des recherches sur leurs connoissances géométriques et sur les mesures des autres peuples de l'antiquité, 1817
- ^ Notices sur les lignes numériques des anciens Égyptiens, Paris, 1819
- ^ Catherine Chadefaud , "Edme-François Jomard et la mission égyptienne dans la première moitié du XIXe siècle", Varia 49, 2012, pp. 53–68
- ^ תעודת התואר, ארכיב הספרייה הלאומית של צרפת
- ^ Hélène Richard, "Jomard et la diffusion des sciences géographiques", Bulletin de la Sabix 54, 2014, pp. 61-66
- ^ Prix pour les sciences auxiliares et pour services rendus á la Société de Géographie
- ^ גיליון 54 כולו מוקדש לז'ומאר ולנושאים הקשורים בו
38857050אדמה-פרנסואה ז'ומאר