רנה קאייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מגלה ארצות ריקה. אוגוסט רנה קאייה (בצרפתית: Auguste René Caillié; ‏19 בנובמבר 1799 - 17 במאי 1838) היה חוקר צרפתי והאירופאי הראשון שחזר מהעיר טימבוקטו. קדם לקאייה בביקור בטימבוקטו הקצין הבריטי, גורדון ליינג, שנרצח בספטמבר 1826 בעת עזיבתו את העיר. קאייה היה הראשון שחזר בחיים מעיר זאת.[1]

קאייה נולד במערב צרפת בכפר ליד נמל רושפורד. הוריו היו עניים ומתו עוד כשהיה צעיר. בגיל 16 הוא עזב את הבית וחתם כחבר בצוות על ספינת חיל הים הצרפתית ששטה לסנט לואיס בחוף סנגל המודרנית במערב אפריקה. הוא נשאר שם כמה חודשים ואחר כך חצה את האוקיינוס האטלנטי לגוואדלופ על אוניית סוחר. הוא ערך ביקור שני במערב אפריקה שנתיים לאחר מכן, כאשר ליווה משלחת בריטית ברחבי אל באקל על נהר סנגל.

קאייה חזר לסנט לואיס בשנת 1824 עם רצון עז להיות חוקר ולבקר בטימבוקטו. כדי למנוע כמה מהקשיים שחוו המשלחות הקודמות, תכנן לנסוע לבדו מחופש למוסלמי. הוא שכנע את המושל הצרפתי בסנט לואיס לסייע במימון שהייה של 8 חודשים עם הנוודים באזור בראקנה בדרום מאוריטניה, שם למד ערבית ומנהגי האסלאם. הוא לא הצליח להשיג מימון נוסף מהממשלות הצרפתית או הבריטית, אלא עודד בפרס של 9,000 פרנקים שהוצעו על ידי החברה הגאוגרפית בפריז עבור האדם הראשון שיחזור עם תיאור של טימבוקטו, והחליט לממן את המסע בעצמו. הוא עבד במשך כמה חודשים במושבה הבריטית של סיירה לאון כדי לחסוך קצת כסף, ולאחר מכן נסע בספינה לבוקה על ריו נוניז בגינאה המודרנית. משם באפריל 1827 יצא לדרך במערב אפריקה. הוא הגיע לטימבוקטו כעבור שנה ונשאר שם במשך שבועיים לפני היציאה ברחבי מדבר סהרה אל טנג'יר במרוקו.[2]

עם שובו לצרפת, זכה בפרס של 9,000 פרנקים על ידי החברת הגאוגרפית, ובסיועו של החוקר אדמה פרנסואה ג'ומרד פרסם את סיפור מסעו. בשנת 1830, הוא קיבל מדליית זהב על ידי האגודה הגאוגרפית הצרפתית.

קאייה התחתן והתיישב ליד מקום הולדתו. הוא סבל מבריאות לקויה ומת משחפת בגיל 38.

ראשית החיים

רנה קאייה נולד ב-19 בנובמבר 1799 במאוזה-סור-לה-מיניון, כפר במערב צרפת.[3] אביו, פרנסואה קאיה, עבד כאופה אבל ארבעה חודשים לפני שרנה נולד הוא הואשם בגנבה שולית ונידון 12 שנים של עבודת פרך בתוך מושבת עונשין ברושפור. הוא מת שם בשנת 1808, בגיל 46. אמו של רנה, אליזבת לבית לפין, נפטרה שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1811 בגיל 38. לאחר מותה, רנה ואחותו בת ה-18, סלסט, טופלו בידי סבתם מצד האם.[4]

מסעות ראשונים לאפריקה

בהקדמה לספר מסעותיו דרך מרכז אפריקה לטימבוקטו, תיאר קאייה כיצד בגיל ההתבגרות הוא הוקסם מספרים על מסעות וחקירה: "ההיסטוריה של רובינזון קרוזו, הסעירה את הדמיון הצעיר שלי. הייתי חסר סבלנות ורציתי לצאת להרפתקאות כמוהו".[5]

רנה קאייה לבוש כערבי בזמן מסעו לטימבוקטו

קאייה עזב את ביתו בגיל 16 עם 60 פרנקים שירש מסבתו.[6] הוא עשה את דרכו לנמל רושפור. שם הוא נרשם כחבר צוות על ספינת חיל הים הצרפתי ״הלואר״ אשר לוותה את הפריגטה "מאדוזה" ושני כלי שיט אחרים בהפלגה כדי להחזיר לריבונות צרפת את המושבה של סנט לואיס מהבריטים על פי תנאי אמנות פריז של 1814 ו-1815.[7] ארבע האוניות עזבו המעגן שלהם ביוני 1816.[8] ״מדוזה״ יצאה לפני ״הלואר״ ונטרפה על החוף מול מאוריתניה בהווה.[9] כמה ניצולים נאספו על ידי כלי השיט האחרים. הספינה הטרופה קיבל כמות גדולה של פרסום והפכה לנושא של ציור שמן מפורסם, "הרפסודה של מדוזה", על ידי תיאודור גריקו.[10] כאשר הגיעו שלוש הספינות הצרפתיות הנותרות לסנט לואיס, הם גילו שהמושל הבריטי לא מוכן למסור את המושבה, כך שהספינות המשיכו דרומה ועגנו באי גוריה, ליד דקר. קאייה בילה כמה חודשים בדקאר, שהייתה אז רק כפר, לפני שחזרו עם הספינה לסנט לואיס. שם נודע לו כי משלחת אנגלית בראשותו של ויליאם גריי מתכוננת לעזוב את גמביה כדי לחקור את פנים היבשת. קאייה ביקש להציע את שירותיו ויצא לאורך החוף עם שני חברים. הוא התכוון לעבור 300 ק"מ ברגל אבל מצא כי החום המדכא וחוסר המים התישו אותו. הוא נטש את תוכניתו בדקר ובמקום זאת החליט לנסוע מעבר לאוקיינוס ​​האטלנטי לגוואדלופ.[11]

קאייה מצא עבודה במשך שישה חודשים בגוואדלופ. בעודו שם הוא קרא על המסע של מונגו פארק בחקר ניגריה המזרחית ומאלי הנוכחיים.[12] מונגו פארק היה האירופי הראשון שהגיע לנהר ניז'ר וביקר בעיירות של סאגו ובמאקו. סיפור המסע הראשון שלו פורסם בצרפתית בשנת 1799.[13] פארק ערך משלחת שנייה החל בשנת 1805 אבל נהרג במורד המפלים שעל הניגר, ליד בוסה, היום בניגריה. הדיווח על המסע השני פורסם באנגלית בשנת 1815.[14]

קאייה חזר לבורדו בצרפת ולאחר מכן נסע לסנגל לשם הוא הגיע בסוף 1818. הוא ערך מסע אל פנים הארץ אל מדינת בונדו וסחב אספקה ​​עבור משלחת בריטית אבל הוא חלה בקדחת והיה חייב לחזור לצרפת.[15]

בשנת 1824 הוא חזר לסנגל בפעם השלישית עם הרצון לבקר את הפנים היבשת האפריקאית. האגודה הגאוגרפית הצרפתית הציעה פרס 9,000 פרנק לאירופי הראשון שיחזור בחיים מטימבוקטו. הוא האמין שטימבוקטו תהיה עיר עשירה ומופלאה.[16] הוא בילה שמונה חודשים עם ילידים המתגוררים מצפון לנהר סנגל, למד ערבית ואת חוקי ומנהגי האסלאם. הוא הציג את הפרויקט שלו לפני מושל סנגל, אבל לא קיבל שום עידוד. הוא עבר לסיירה לאון שבו השלטונות הבריטיים הפכו אותו למפקח על מטע של אינדיגו. לאחר שחסך 80 לירות שטרלינג הוא הצטרף לשיירה במנדינגו שיצאה לתוך היבשת. הוא היה לבוש כמוסלמי, והבהיר כי הוא ערבי ממצרים שנשלח על ידי הצרפתים לסנגל ורוצה לחזור לארצו.[17]

מסע לטימבוקטו

החל מקאקונדי ליד בוקה על הריו נוניז ב־19 באפריל 1827, קאייה נסע מזרחה לאורך ההרים של פאוטה דג'אלון, חצה את הנהרות הראשיים של סנגל וחצה את הניז'ר ​​עליון בקורוסה.[18]

קאייה הגיע לקאנקן בגינאה ביום 17 ביוני 1827 ונסע עם שיירה שהובילה אגוזים קולה.[19] הוא נשאר שם חודש.[20] העיר הייתה מרכז מסחרי חשוב עם שוק שנערך שלוש פעמים בשבוע. במקום להקיף את עצמה בחומה מבלוקי בוץ, הייתה העיר מוגנת על ידי משוכות שיחים.[21] המליצו לקאייה לא לנסוע צפונה לאורך הנהר.[22] במקום זאת עזב את העיר בכיוון מזרח בכיוון מיניניאן בחוף השנהב. הוא רצה לבקר את דנה אבל רצה להימנע מהעיר סאגו על נהר הניג׳ר בגלל המלחמות שנערכו שם. הוא גם חשש שעלול להיות מוכר כנוצרי כפי שקרה למנגו פארק בעיר הזאת בשנת 1796.[23] בהמשך מזרחה הגיע לרמות קונג, שם בכפר טאימה בחוף השנהב הנוכחי, הוא נעצר למשך חמישה חודשים (3 באוגוסט 1827 - 9 בינואר 1828) על ידי מחלה.[24] הוא חידש את המסע שלו בינואר 1828 והלך צפונה מזרחה והגיע לעיר דיג׳אן, שם נשאר 11–23 מרץ. העיר נמצאת 5 ק"מ מצפון לנהר באני אליה היא מחוברת על ידי ערוץ צר בעונה הרטובה. קאייה היה מבולבל מהשבטים לאורך נהר הניז'ר ​​(אשר הוא כינה דיוליבה).[25] נהר באני מצטרף לניגר 115 ק"מ במורד הזרם מדיג׳אן.[26] משם המשיך את המסע עד טימבוקטו על סירה שהובילה סחורה עם 20 עבדים. כעבור יומיים הם הגיעו לכפר קונה, שם הועבר המטען לכלי שיט גדול יותר.[27] הסירה חצתה את אגם דבו ואחר כך שטה בעקבות הזרועה המזרחית הקטנה יותר של הנהר, "בארה-איסה".[28]

בנמל הנהרי "סה" הם הצטרפו ל-30 או 40 כלי שיט אחרים ששטו לכיוון טימבוקטו במשט גדול שנתן להם ההגנה מסוימת מפני שודדים.[29] הוא הגיע לטימבוקטו ב-20 באפריל 1828.

בשנת 1550 תיאר ליאו אפריקנוס את תושבי טימבוקטו כעשירים מאוד והמלך היה בעל כמויות גדולות של זהב.[30] התפיסה של טימבוקטו כעיר אמידה מאוד הוזנה על ידי תאורים שונים שפורסמו במאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.[31] קאייה הנציח את הרושם הראשון שלו מן העיר: "אני יצרתי בדמיון דמות אחרת לגמרי על גודלה ועושרה של טימבוקטו, העיר הציגה, במבט ראשון, רק מסה של בתים שנראים כמבוכים, שנבנו מאדמה".[32] הוא השווה אותה בצורה שלילית מול העיר דיג'אן:

”... אחר כך הסתובבתי בעיר. מצאתי שהיא לא כל כך גדולה ולא כל כך מאוכלסת כפי שציפיתי. המסחר שלה הוא לא כל כך משמעותי כפי שהתהילה דיווחה. היא לא הייתה כמו דיג׳אן מפגש של זרים מכל חלקי סודאן (האזור לרוחב דרום הסהרה). ראיתי ברחובות טימבוקטו רק את הגמלים, שהגיעו מקברה [כברה] עמוסים בסחורה של המשט, כמה קבוצות של תושבים ישבו על מחצלות, משוחחים יחד, ואחרים ישנו בצל לפני דלתות בתיהם. במילה אחת היה מראה משעמם”.[33]

לאחר שבילה שבועיים בטימבוקטו עזב קאייה את העיר ב-4 במאי 1828 מלווה שיירה של 600 גמלים לכיוון צפון על פני מדבר סהרה. לאחר שישה ימים השיירה הגיעה לאראואנה, כפר במרחק 243 ק"מ מצפון לטימבוקטו, ששימש כתחנה מתחרה במסחר דרך הסהרה.[34] כאשר שיירה עזבה את אראואנה ב-19 במאי כלל 1,400 גמלים ו-400 גברים. היא הובילה עבדים, זהב, שנהב, נוצות יען, בגדים ובדים.[35] קאייה הגיע לפאס ב-12 באוגוסט. מטנג'יר חזר בפריגטה לטולון בצרפת.[36]

את קאייה הקדים בביקור בטימבוקטו קצין בריטי, רב-סרן גורדון ליינג, שנרצח בספטמבר 1826 כאשר עזב את העיר. קאייה היה האירופאי הראשון שחזר חי ממנה. הוא זכה בפרס של 9,000 פרנקים שהוצעו על ידי האגודה הגאוגרפית הצרפתית לנוסע הראשון שיביא מידע מדויק על טימבוקטו. בשנת 1830 יחד עם רב-סרן ליינג הוענקה להם מדליית זהב של החברה.[37] הוא קיבל גם תואר לגיון הכבוד, כמו כן קיבל פנסיה והטבות אחרות. ספרו ״מסעו לטימבוקטו ולמרכז אפריקה ״ יצא לאור בשלושה כרכים בשנת 1830.[38]

האירופי הבא שביקר בטימבוקטו היה חוקר הגרמני היינריך בארת שהגיע בשנת 1853. כאשר תיאר את המסגד בעיר כתב: ״דווקא כאן השתכנעתי, לא רק באופיו המהימן של דו"ח קאייה בכלל, שכבר הייתה לי הזדמנות לשפוט אותו, אלא גם את הדיוק שבו, בנסיבות שליליות מאוד שבהן הוא הוצב, הוא תיאר מצוין את המקומות השונים שהיו בתצפיתו״.[39]

עם זאת, בארת ביקר את תיאורו של קאייה על טימבוקטו, שבה הוצגו בתים מנותקים, בעוד שבמציאות, הרחובות היו סגורים לחלוטין, שכן הבתים היו רצף מתמשך ללא הפרעה. אירופאים אחרים לא ביקרו שם עד דצמבר 1893, כאשר הכוחות הצרפתיים בפיקודו של לואי ארצ'ינרד כבשו את העיר.[40]

מוות ומורשת

קאייה מת משחפת ב-17 במאי 1838.

קאייה היה יוצא דופן בגישתו לחקירה. בתקופה שבה הנורמה הייתה של משלחות בקנה מידה גדול שנתמכו על ידי חיילים והעסיקו סבלים שחורים, קאייה בילה שנים בלימוד ערבית, ואת הדת האיסלאמית לפני שיצא עם בן לוויה ומאוחר יותר בעצמו, וחי כמו הילידים. דעתו על טימבוקטו הייתה שונה מאוד מזו של ליינג, שתיאר אותה כעיר מופלאה. קאייה ציין כי מדובר בעיירה קטנה, לא חשובה וענייה, ללא כל רמז למוניטין האגדי שקדם לה.[41]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנה קאייה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.
  2. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Caillié, René Auguste". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
  3. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.pp. 17-18
  4. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron, pp.19-23
  5. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p.2.
  6. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.pp. 28-29
  7. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.p.31
  8. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.p. 33
  9. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron.p.34
  10. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain : une vie . d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron. p.42
  11. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1.p. 3-4
  12. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1,p. 5
  13. ^ Park, Mungo (1799a). Voyage dans l'intérieur de l'Afrique: fait en 1795, 1796 et 1797 (in French). Castéra J. transl. Paris: Dentu and Cartellet. Scans from Internet archive: Volume 1,Volume 2.
  14. ^ Park, Mungo (1815). The Journal of a Mission to the Interior of Africa, in the Year 1805: Together with other documents, official and private, relating to the same mission: to which is prefixed an account of the life of Mr. Park. London: John Murray.
  15. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p. 5-19
  16. ^ Anonymous (1825). "Programme des prix: Encouragement pour un voyage à Tombouctou et dans l'intéreur de l'Afrique". Bulletin de la Société de Géographie (in French). 3: 209–212.
  17. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p. 146
  18. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1,p. 250
  19. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p. 254
  20. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p. 286
  21. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1p. 281
  22. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, 256-257
  23. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1, p. 258-9
  24. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 1,p. 321-370
  25. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron, p. 79
  26. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron,p. 94
  27. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2., p. 5
  28. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2.pp. 22-26
  29. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2.p 26
  30. ^ Leo Africanus (1600). A Geographical Historie of Africa, written in Arabicke and Italian. Before which is prefixed a generall description of Africa, and a particular treatise of all the lands undescribed. Translated and collected by John Pory. London: G. Bishop.
  31. ^ Masonen, Pekka (2000). The Negroland Revisited: Discovery and Invention of the Sudanese Middle Ages. Helsinki: Finnish Academy of Science and Letters, p. 207-211
  32. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2 p. 49
  33. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2, p. 50
  34. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2,p. 104-105
  35. ^ Caillié, René (1830b), Travels through Central Africa to Timbuctoo; and across the Great Desert, to Morocco, performed in the years 1824–1828 (2 Vols), London: Colburn & Bentley. Google books: Volume 2, p. 105-106
  36. ^ Quella-Villéger, Alain (2012). René Caillié, l'Africain: une vie d'explorateur, 1799–1838 (in French). Anglet, France: Aubéron, p. 136-138
  37. ^ Anonymous (1830). "Procès-verbal de la Séance générale du 26 mar 1830". Bulletin de la Société de Géographie (in French). 13: 176–177.
  38. ^ Caillié, René (1830c), Journal d'un voyage à Temboctou et à Jenné, dans l'Afrique centrale... pendant les années 1824, 1825, 1826, 1827, 1828... Avec une carte itinéraire, et des remarques géographiques, par M. Jomard. (3 Vols) (in French), Paris: Imprimerie Royale
  39. ^ Barth, Heinrich (1857). Travels and discoveries in North and Central Africa: Being a journal of an expedition undertaken under the auspices of H. B. M.'s government, in the years 1849–1855. (3 Vols). New York: Harper & Brothers. Google books: Volume 1, Volume 2, Volume 3.
  40. ^ Archinard, Louis (1895). Le Soudan en 1893 (in French). Le Havre, France: Imprimer de la Société des Anciens Courtiers.
  41. ^ Masonen, Pekka (2000). The Negroland Revisited: Discovery and Invention of the Sudanese Middle Ages. Helsinki: Finnish Academy of Science and Letters, p. 269-270
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32644458רנה קאייה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רנה_קאייה&oldid=1906605"