אדוורד רידז-שמיגלי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה .
אדוורד רידז-שמיגלי (בפולנית: Edward Rydz-Śmigły להאזנה (מידע • עזרה); 11 במרץ 1886 – 2 בדצמבר 1941) היה פוליטיקאי, איש צבא, משורר וצייר פולני. הצטיין כמפקד צבאי במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, ולאחר מותו של יוזף פילסודסקי בשנת 1935 ירש את מקומו כ"מרשל פולין", והיה חלק מהטריומווירט השליט בפולין בין מותו של פילסודסקי ובין מלחמת העולם השנייה, לצדם של הנשיא איגנצי מושצ'יצקי ושר החוץ הקולונל יוזף בק.
ביוגרפיה
אדוורד רידז נולד בכפר קטן ליד העיר בז'ז'ני בגליציה, שהיה אז חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא היה בנו של מש"ק בצבא האוסטרו-הונגרי, תומאס רידז. המשפחה ידעה עוני, והוא הפך ליתום מאב בגיל 13. אז גידלו אותו הורי אמו, ולאחר מותם בידי משפחתו של ד"ר אורנוביץ', רופא העיירה. לאחר שסיים בהצטיינות את בית הספר התיכון, החל בלימודי פילוסופיה והיסטוריה של האמנות באוניברסיטת קרקוב. לאחר מכן עבר לאקדמיה לאמנויות בקרקוב, שם למד ציור ומכיוון שהצטיין בכך השלים את לימודיו בווינה ובמינכן. ב-1910 הצטרף לקורס לקציני מילואים בווינה וקיבל שם את ראשית אימונו הצבאי.
ב-1911 סיים את חינוכו הצבאי בהצטיינות, והוצע לו לשרת כקצין בצבאו של הקיסר, הצעה לה סירב. ב-1912 היה לאחד ממייסדי הארגון הצבאי הפולני "אגודת הרובאים", שהיה כיסוי לצבא פולני מחתרתי. באותו הזמן המשיך בלימודי האמנות שלו, ונחשב להבטחה בתחום ציורי הנוף וציורי פורטרטים.
רידז גויס לצבא האוסטרי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, ובאוגוסט הועבר אל "הלגיון הפולני" בו לחם תחת פיקודו של יוזף פילסודסקי נגד הרוסים. רידז התקדם במהירות בסולם הדרגות, וב-1916 נשא דרגת קולונל (מקביל לדרגת אלוף-משנה בצה"ל). בו-זמנית פתח תערוכה מציוריו בעיר קרקוב. ב-1917 סירב, כמו מנהיגו פילסודסקי, להישבע אמונים לרשויות האוסטריות והגרמניות. הלגיון פוזר, והוא נכלא ביחד עם פילסודסקי במצודת מגדבורג. רידז טען כי בריאותו רופפת, ושוחרר, ואז הפך למנהיג ארגון צבאי פולני מחתרתי. אז גם אימץ את הכינוי "שמיגלי", שפירושו "זריז", ולאחר מכן הוסיף אותו לשמו באופן רשמי.
באוקטובר 1918 הצטרף כשר המלחמה לממשלתו הסוציאליסטית של איגנצי דשינסקי, שקמה בלובלין, והועלה לדרגת בריגדיר גנרל (מקביל לתת-אלוף בצה"ל). ממשלה זו הייתה אחת מכמה ממשלות שקמו במקביל. באותו הזמן החל להשתמש בשם רידז-שמיגלי. ב-11 בנובמבר העבירה ממשלתו של דשינסקי את כל סמכויותיה לפילסודסקי, שהפך לראש המדינה הזמני. פילסודסקי אישר את דרגתו של רידז כבריגדיר.
ניצחונות צבאיים
במהלך המלחמה הפולנית סובייטית בשנים 1919 – 1920 פיקד רידז על הכוחות הפולנים בכמה ניצחונות מכריעים, בהם ניצחון גדול בווילנה. הוא מונה למפקד צבא לטביה והביס את הצבא האדום בגזרה זו, ולאחר מכן היה בין מפקדי הצבא הפולני במתקפה על קייב. בקרב על ורשה, שכונה "הנס על הוויסלה", בעת שכוחות הצבא האדום עלו על ורשה מחמישה כיוונים, הנהיג את הכוח שספג את עיקר המהלומה הרוסית, בעת שכוחותיו של פילסודסקי יצרו כיתור מסביב לתוקפים. לאחר מכן ניהל מערכת השמדה נגד הכוחות המכותרים.
האדם השני במדינה
לאחר המלחמה מונה רידז למפקח הכללי של הצבא הפולני במחוז וילנה, ולאחר מכן בוורשה. בשנת 1926 הנהיג פילסודסקי הפיכה אלימה, ותפס את השלטון. לצדו עמד רידז, ששלח כוחות מווילנה לסייע לו כאשר התעמת עם כוחות הממשלה. פילסודסקי ראה בכך הפגנת נאמנות, אותה לא שכח. ב-1929 מינה את רידז לסגנו בכל העניינים הנוגעים למזרח. לאחר מותו של פילסודסקי, במאי 1935, מונה רידז על ידי הנשיא איגנצי מושצ'יצקי ל"מפקח הכללי על הכוחות המזוינים" ובנובמבר 1936 קיבל דרגת "מרשל פולין".
לאחר מותו של פילסודסקי שלט במדינה טריומווירט בו היו חברים הנשיא מושצ'יצקי, שר החוץ הקולונל יוזף בק, ורידז. פילסודסקי שלט בימי חייו מבלי לקבל תפקיד רשמי פרט לתפקיד "שר ההגנה", וזאת בשל סלידתו מן הפוליטיקה. תנועה בשם סנאציה (בפולנית – תברואה) ביטאה את עקרונותיו הפוליטיים – משטר נשיאותי חזק, דיקטטורי כמעט. לאחר מותו הפכה פולין ל"דיקטטורה ללא דיקטטור". חיכוכים בין שלושת חברי הטריומווירט, וכן ירידת קרנה של הדיקטטורה בקרב ההמונים, ולחץ חיצוני מצד שכנותיה של פולין – גרמניה הנאצית וברית המועצות, גרמו לירידת קרנו של המשטר, שהפך לשמרני ואוטוריטרי יותר, ואיבד את הקסם שהיה לו בעיני ההמון הפולני בימי פילסודסקי. רידז ניסה להתחבר ל"מפלגת האיכרים", אשר הייתה בעלת גוון מרכזי וליברלי, ואשר הייתה המפלגה השלטת בעת "הפיכת מאי" שיזם פילסודסקי, אך משמגעים אלו כשלו, פנה אל הימין הקיצוני, והתחבר ל"מפלגת האיחוד הלאומי" OZN, בעלת הגוון הפשיסטי. מ-1938 ואילך הייתה כת הקצינים השלטת בפולין מחולקת ל"אנשי הנשיא" ו"אנשי המרשל", כשביניהם מאזן שר החוץ בק. ממשל זה לא מצא כל פתרון לבעיות הפנים של פולין – היחס למיעוטים, הכלכלה המקרטעת, האבטלה, פיגורה של פולין אחר שכנותיה בתיעוש, ולבעיות החוץ שלה, שהפכו לבעיות קיומיות, ככל שהתחזק משטרו של אדולף היטלר במערב.
1939
לאחר הסכם מינכן בשנת 1938, אשר ביתר את צ'כוסלובקיה (ואשר פולין קיבלה בו נתח קטן מן המדינה המבותרת, באזור המריבה בזאולז'ה), נראה היה בבירור כי יעדו הבא של היטלר הוא פולין. עוד בינואר 1939 ביקר יואכים פון ריבנטרופ בפולין והעלה דרישות באשר למסדרון הפולני ולעיר החופשית דנציג. במרץ 1939 כבשו הנאצים את בוהמיה ומורבייה ויצרו את מדינת הלוויין סלובקיה. פולין הייתה מוקפת עתה משלושת עבריה בגרמניה הנאצית ומדינות הלוויין שלה, ומן המזרח גבלה בברית המועצות. רידז ראה בבירור את הסכנה הנשקפת לפולין, אך סירב לדרישות ברית המועצות לאפשר תנועת חיילים דרך שטחה של פולין במקרה שזו תותקף על ידי גרמניה. "ברגע שאלו ייכנסו לפולין, לעולם לא יעזבו אותה", התנבא.
ב-1 בספטמבר 1939 כאשר פלשו הגרמנים לפולין, רידז הוכרז כמפקד עליון של הכוחות הפולנים. ב-7 בספטמבר נאלץ לעזוב את ורשה יחד עם ממשלתו. בשלב זה החל לאבד את השליטה בכוחות. מן העיר ברסט ליטובסק הורה ב-11 בספטמבר כי על ורשה יש להגן בכל האמצעים. הוא ציפה להגן על ורשה ולהחזיק בה חודשים מספר, בתקווה להתקפה של בריטניה וצרפת על הכוחות הגרמניים, שהשתמעה מן הערבות הבריטית והצרפתית שניתנה לשלמות גבולותיה של פולין. תקווה זו הייתה מנותקת מן המציאות. הצבא הפולני עליו פיקד רידז היה צבא מיושן, ולא היה ערוך לטקטיקות הבליצקריג הגרמניות שכללו תנועה מהירה של טנקים ומטוסים, כיתור כוחות האויב והשמדתם. פולין הייתה המקום הראשון בו נוסו טקטיקות אלו. מחשבתו הצבאית של הצבא הפולני הייתה מפגרת ומיושנת, ורבות מיחידותיו כללו פרשים, שלא היו יעילים בתנאי הלוחמה המודרנית. מעבר לכך – לא הייתה כל תוכנית בריטית וצרפתית לתקוף את גרמניה. הצרפתים הסתפקו בתנועה סמלית של כוחות בחבל הסאר, כיבוש מספר כפרים נטושים, ללא כל התנגדות, ונסיגה מיד לאחר מכן.
ב-17 בספטמבר הצטרפה ברית המועצות לגרמניה, והתקיפה את פולין מן המזרח. עתה היה ברור אף לרידז שגורל מדינתו נחתם. הוא פקד על צבאו לסגת אל הגבול הרומני ולהימנע מלהלחם ברוסים (ואכן רבים מהם הצליחו להמלט לארצות המערב דרך רומניה ובולגריה, ולהמשיך שם בלחימה). ב-18 בספטמבר חצה רידז את הגבול לרומניה, ונכלא.
שנותיו האחרונות
רידז קיבל על עצמו את מלוא האחריות לתבוסת צבא פולין. על אף שצבאו הותקף משני עברים בידי הצבאות החזקים והמודרניים ביותר באירופה. מכלאו ברומניה החל ביצירת מחתרת פולנית בהתבסס על קצינים שהיו נאמנים לו פוליטית. ב-27 באוקטובר העביר את כל סמכויותיו כמפקד לולדיסלב שיקורסקי, שהיה לראש הממשלה הפולנית הגולה (ובשנים הקודמות היה אחד ממבקריו החריפים של משטר ה"סנאציה" שרידז היה אחד מראשיו). רידז הועבר ממחנה שבויים לווילה של ראש הממשלה הרומני לשעבר, נמלט ממנה ב-10 בדצמבר 1940, וחצה את הגבול להונגריה. שיקורסקי לא ראה את ההימלטות בעין יפה, ושלח מכתב לסטפן רובצקי, מפקד כוחות המחתרת הנאמנים לשיקורסקי בפולין, "ארמייה קריובה" (אשר בשלב זה כונתה ZWZ, ראשי תיבות של "איגוד ללוחמה מזוינת"), בו מסר לרובצקי כי יראה בשובו של רידז משום חבלה בעבודתו, ודרש מרידז להגיע אל שטח שבשליטת האימפריה הבריטית. בינתיים הגיע רידז לפולין בחשאי, ויתר על דרגת המרשל, והחל משתתף בפעולות המחתרת כחייל פשוט. חמישה שבועות לאחר הגעתו לוורשה, ב-2 בדצמבר 1941 מת מהתקף לב פתאומי. הוא נקבר תחת השם הבדוי "אדם זביסה". עד 1991 נשא קברו שם זה, אך לאחר נפילת הקומוניזם הוקמה על קברו מצבה ראויה הנושאת את שמו.
רידז היה נשוי למרתה תומאס, אשר מתה בעיר ניס בצרפת בתאונת דרכים בשנת 1951. לזוג לא היו ילדים.
המוניטין שיצאו לרידז לאחר מותו הושפעו מיריבותו עם שיקורסקי. בעיני החוגים הקרובים לממשלה הפולנית הגולה, היה שמו קשור בדיכוי של משטר הסנאציה בשנות השלושים, והוא נתפס כמי שנטש את חייליו בשדה הקרב בשנת 1939. בעיני הקומוניסטים ששלטו בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה היה רידז מאוס בשל השתתפותו במלחמה הפולנית-סובייטית. כיום נראה כי ישנה הערכה מחודשת לפעילותו מצד המשטר הפולני שקם לאחר נפילת הקומוניזם, והיסטוריונים מייחסים לרידז חשיבות כפטריוט פולני, אשר פעל לטובתה של ארצו בתנאים קשים.
קישורים חיצוניים
- Cepnik, Kazimierz. Wódz Naczelny i Marszałek Polski Edward Śmigły-Rydz, Życie i Czyny. Lwów, 1937.
- Eckert,Marian. Historia polityczna Polski lat 1918-1939. Warszawa, 1989.
- Jabłonowski, Marek,i Stawecki, Piotr. Następca komendanta. Edward Śmigły-Rydz. Materiały do biografii. Pułtusk,1998
- Jędruszczak, Hanna, and Tadeusz Jędruszczak. Ostatnie lata Drugiej Rzeczypospolitej (1935-1939). Warszawa, 1970.
- Kaden-Bandrowski,Juliusz. Piłsudczycy. Oświęcim, 1916.
- Mirowicz, Ryszard. Edward Rydz-Śmigły: działalność wojskowa i polityczna. Warszawa, 1988.
- Pepłoński,Andrzej. Wywiad a dyplomacja II Rzeczypospolitej. Toruń, 2004.
- Piłsudski,Józef. Pisma zbiorowe. Warszawa: 1937.
- Seidner, Stanley S., "The Camp of National Unity: An Experiment in Domestic Consolidation," The Polish Review vol. xx, nos. 2-3, 1975, pp. 231–236.
- Seidner,Stanley S., "Reflections from Rumania and Beyond: Marshal Śmigły-Rydz Rydz in Exile," The Polish Review vol. xxii, no. 2, 1977, pp. 29–51.
- Seidner, Stanley S. Marshal Edward Śmigły-Rydz Rydz and the Defense of Poland. New York, 1978.
- Serwatka, Tomasz. "Edward Rydz-Śmigły," Gazeta:Historia mało znana(January) 2007.
- Stachiewicz, Wacław. Wierności dochować żołnierskiej. Warsaw, 1998.
- Zaremba, Paweł. Historia Dwudziestolecia 1918 - 1939. 2 vols., Paris, 1967.
אדוורד רידז-שמיגלי25203085