אגן הרני
 | |
| אגן הרני סמוך לברנס (אנ') | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ערבה |
| נתונים ומידות | |
| גובה | 1,253 מטרים |
| שטח | 3,855 קילומטרים רבועים |
| מיקום | |
| מיקום |
 אורגון ב ארצות הברית |
| אזור | האגן הגדול |
| עיירות | ברנס (אנ') |
| קואורדינטות | 43°15′14″N 118°42′54″W / 43.253889°N 118.715°W |
 | |
| מפה של אזור אגן הרני של אורגון | |
אגן הרני של אורגון (באנגלית: Oregon Harney Basin) הוא אגן סגור (אנ') בדרום-מזרח מדינת אורגון בארצות הברית בפינה הצפון-מערבית של האגן הגדול. האגן, אחד האזורים הפחות מיושבים ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית, שוכן ברובו בצפון מחוז הרני, תחום בצפון ובמזרח על ידי רמת קולומביה - שבתוכה הוא מוכל, מבחינה פיזיוגרפית - ובדרום וממערב על ידי מישור געשי. האגן משתרע על שטח של 3,859 קילומטרים רבועים באגן הניקוז של אגם מלהיור (אנ') ואגם הרני (אנ'). אגם מלהיור הוא אגם מים מתוקים, ואילו אגם הרני הוא אגם מלח-אלקלי.[1]
האגן תחום בצפון בקצה הדרומי של ההרים הכחולים (אנ'). רכס הר סטינס (אנ') מפריד בין האגן לאגן הניקוז של מדבר אלבורד (אנ') מדרום-מזרח. אין נחלים החוצים את המישורים הגעשיים המפרידים בין האגן לאגן הניקוז של הנהר קלאמת לדרום-מערב. האגן כולל אתרים ארכאולוגיים של "אזור המשאבים של דרוזי" (Drewsey Resource Area).[2]
גאוגרפיה
באגן המרכזי יורדים בממוצע 150 מילימטרים של גשם בשנה, כאשר ההרים שמסביב זוכים בממוצע ל-380 מילימטרים של גשם בשנה. מרכז האגן שטוח ומכיל את האגמים מלהיור והרני הקולטים את הנחלים שמקורם באגן בהרים שמסביב, כולל הנהר סילוויס (אנ') מצפון והנהר דונר אונד בליצן (אנ') מדרום. אגם הרני הוא הנקודה הנמוכה באגן של האגן. הוא מחובר בשנים מסוימות לאגם מלהיור, אך מופרד כיום על ידי דיונות חול המשתנות ללא הרף. שני האגמים משתנים מחזורית בין מים פתוחים בשנים גשומות לביצות בשנים שחונות יותר. אזורי הביצות סביב אגם מלהיור ואגם הרני יוצרים נווה מדבר של ביצות באגן, המהווה בית גידול למינים רבים של עופות נודדים, כולל 2.5 מיליון ברווזים מדי שנה. אגם מלהיור וסביבתו הם חלק ממקלט חיות הבר הלאומי מלהיור (אנ').
במחוז הרני באורגון הייתה אוכלוסייה כוללת של 7,422 תושבים במפקד האוכלוסין של 2010,[3] וברנס (אנ') במישור מצפון לאגם מלהיור היא הקהילה היחידה עם אוכלוסייה גדולה מ-1,000 תושבים. חקלאות מדברית היא הבסיס לכלכלת האזור, עם יחסית מעט מים להשקיה מהנחלים הזורמים לאגם מלהיור.
השדה הגעשי של אגן הרני
השדה הגעשי של אגן הרני (Harney Basin Volcanic Field) הוא סדרה של קילוחים געשיים של ריוליט ושל אפר געשי בסביבות ברנס (אנ').[4] השדה נמצא בפרובינציית מישורי הלבה הגבוהים (High Lava Plains Province).[5]
אגן הניקוז של אגמי הארני-מלהיור
אגן הניקוז של אגמי הארני-מאלהור משתרע על שטח של 3,700 קילומטרים רבועים.[6] האגן הסמוך של הנהר דונר אונד בליצן (אנ') משתרע על שטח של 1,980 קילומטרים רבועים ונשפך לתוך אגם מלהיור וכולל את חלק הנהר במקלט חיות הבר הלאומי מלהיור (אנ') בשטח של 760 קילומטרים רבועים. "שדה אלקלי ממוקם ישירות מדרום לאגם מלהיור, כמה קילומטרים מזרחית לנהר דונר אונד בליצן".[7]
האזור האקולוגי של ביצות המדבר הגבוה (High Desert Wetlands ecoregion) הוא קבוצה של אזורי ביצות בשטח של 4,280 קילומטרים רבועים באורגון, כולל אזור גדול סביב אגמי הרני ומלהיור.
היסטוריה
האגן נוצר בימי קדם כאשר קילוחי לבה יצרו את פער מלהיור (Malheur Gap), המפריד בין אגן הניקוז לנהר מלהיור (אנ'), יובל של הנהר סנייק. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שהאגן היה מיושב כבר אלפי שנים. תיעוד אבקת פרחים מצביע על כך שהאקלים, במיוחד כמויות הגשם והשלג, השתנה מאוד מימי קדם. עדויות לטכניקות דיג פרהיסטוריה נמצאו במספר אתרים. עדויות מצביעות על כך שהיו קיימים באגן כמה מינים - בפרט, Acrocheilus alutaceus (אנ'), קטוסטומיים ו-Ptychocheilus oregonensis (אנ') - שנמצאים כיום רק באגן הנהר קולומביה, מה שמצביע על כך שבשלב מסוים ייתכן שאגן הרני היה מחובר לקולומביה. במהלך שנים גשומות יותר, התרומם מפלס המים של אגם מלהיור לעומק של 7.6 מטרים, מה שאיפשר לאגמים להתנקז מעל פער מלהיור. עם זאת, בתקופה המודרנית, מפלס האגם אינו עולה מעל 3 מטרים בשנים הגשומות ביותר.
במאה ה-19 היה האגן מיושב על ידי בני שבט הפאיוט צפוניים. הוא נחקר והונחו בו מלכודות רבים לבונים על ידי ציידי פרוות של חברת מפרץ הדסון בשנות ה-20 של המאה ה-19. האגן היה מרוחק מהמסלול של שביל אורגון, אבל בשנת 1845 הוביל איש ההרים (אנ') המנוסה, סטיבן מיק (אנ'), משלחת חסרת מזל מעבר לאגן דרך מעבר סטיניקינגווטר (Stinkingwater Pass), בחיפוש אחר קיצור דרך לעיירה דה דלס (אנ') באורגון לאורך מה שנודע כ"קיצור הדרך של מיק" (Meek Cutoff). 23 בני אדם מתו בזמן שהמשלחת נדדה באגן עד שמצאה מים בנהר קרוקד (אנ').
ההתיישבות של האירופאים באגן הייתה דלילה בשל האקלים שלו, והוא הושאר לפאיוט עד סוף המאה ה-19. לחצים להתיישבות וסכסוכים עם הפאיוט באזורים אחרים באורגון גרמו לנשיא יוליסס סימפסון גרנט להקים בשנת 1872 שמורה עבור הפאיוט (אנ') המקיפה את אגם מלהיור וחלק גדול מהאגן. לחצים גוברים להתיישבות, ובמיוחד גילוי זהב בהרים שמסביב, כמו גם האינטרס של מתיישבים לבנים ליצור חוות באזור, גרמו לנציב לענייני האינדיאנים לחסל את השמורה בפתאומיות בשנת 1879. הפאיוט הצפוניים שרדו כמעט ללא קרקע עד שקיבלו חלקות קרקע ליד ברנס ב-1935.
באגן יש ירידה מתמשכת נרחבת של מי התהום שהעמידה את האזור בסכנת קריסה אקולוגית וכלכלית. שאיבת מים להשקיה מורידה את גובה פני המים עד 3.0 מטרים בכל שנה באזור אחד.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Greater Harney Basin Agricultural Water Quality Management Area Plan
- ^ "Harney County Oregon, Range Seeding Projects". Archaeology: Harney County, Oregon. אורכב מ-המקור ב-2011-01-03.
- ^ "2010 Demographic Profile Data: Harney County, Oregon". U.S. Census Bureau. אורכב מ-המקור ב-2020-02-13.
- ^ "Stratigraphy Theme Key". Oregon Geologic Data Compilation. Oregon Department of Geology and Mineral Industries. אורכב מ-המקור ב-2010-11-27.
- ^ Michael L. Cummings, Sherry L. Cady, and Robert B. Perkins, A tale of two basins: Comparisons and contrasts in the high desert hydrogeology of Steens Mountain, southeastern Oregon, Geological Society of America, Field Guides, 2009, 15, p. 295-318, doi:10.1130/2009.fld015(15)
- ^ "Boundary Descriptions and Names of Regions, Subregions, Accounting Units and Cataloging Units". USGS.gov.
- ^ "Harney County Oregon, Range Seeding Projects". Archaeological Report. AJMorris.com. אורכב מ-המקור (p. 23) ב-2010-09-17.
Texaco Basin was surveyed by Thomas, Goheen and Loring on August 13, 19 and 20, 1980 [p. 19]
- ^ Cook, Emily Cureton (16 במרץ 2022). "Race to the bottom: How big business took over Oregon's first protected aquifer". Oregon Public Broadcasting.
{{cite news}}: (עזרה)
34693974אגן הרני