אגמאת
| מדינה |
 מרוקו |
|---|---|
| מחוז | מרקש-טנסיפט-אלחאוז |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 25,220 (2014) |
| קואורדינטות | 31°25′35″N 7°47′46″W / 31.426434°N 7.796213°W |
|
(למפת מרוקו רגילה) | |
אגמאת (בערבית: اغمات; בברברית: ⵖⵎⴰⵜ; באנגלית: Aghmat) עיר בדרום מרוקו, כ-30 ק"מ מהעיר מרקש, ששימשה מרכז סחר חשוב בימי הביניים וכבירה אידריסית של אזור הסוס. כיום חלקים ניכרים ממנה נטושים, אך היא נחשבת כמקום בעל חשיבות היסטורית ואף מצויים בה מספר אתרים ארכאולוגיים.
היסטוריה
לאחר מותו של אידריס השני בשנת 828 חולקה הממלכה האידריסית בין בניו, ואגמאת הייתה לבירתו של אזור סוס, תחת שלוטונו של הנסיך עבדאללה. כאשר פלשו לוחמי אלמורביטון ממדבר סהרה תחת עבדאללה בן יאסין, הוגנה אגמאת על ידי לקאט, מנהיג השבט הברברי מג'ראווה. לאחר הפסדו ומותו של לקאט בקרב, נישאה אלמנתו, זיינב אן-נפזאוויית, למנהיג אלמורביטון אבו בכר, והכניסה לרשותו הון רב. לאחר ההפיכה של יוסוף בן תאשפין נגד בן דודו אבו בכר (1071), התחתן יוסוף עם זיינב.
בסביבות 1068/1069 האוכלוסייה גדלה באופן בולט ואבו בכר החליט להקים בירה חדשה. הוא החל לבנות את העיר מרקש בסביבות שנת 1070, וזו בישרה את שקיעתה האיטית של אגמאת. האלמורביטון השתמשו באגמאת כמקלט לגולים, ביניהם היה מוחמד אל-מעתמיד, המלך לשעבר של האימפריה טאיפה של סביליה וקורדובה ומשורר ידוע. קברו הוא עדיין משמש כיעד עליה לרגל. עבדאללה אבן בולוגין, מלך גרנדה לשעבר, הוגלה אף הוא לאגמת, ובמהלך תקופת גלותו הוא כתב את זיכרונותיו.
בשנת 1126, 1127 ו-1130 הפכה אגמאת לזירת קרבות בין הצבא האלמורביטי תחת הנהגת עלי בן יוסף, וצבא אל-מוואחידון תחת פיקודו של אבו עבדאללה בן תומראת. ביום האמצעי של החודש המוסלמי "מוחרם" 541 (ב-27 ביוני 1146), לאחר מספר שנים שבהן אירעה בריחה כללית של כוחות אלמורביטון, נכנס מנהיג אל-מוואחידון עבד אל-מואמין לאגמת ללא כל קטטה.
מקור משנת 1860 מוסר כי התגוררו בעיר 5,500 תושבים, כולל כאלף יהודים.
כלכלה וחברה
אבו עובייד אל-בכרי כתב בהמאה ה-11, ערב תבוסת כוחות אלמורביטון, על אגמאת כעיר משגשגת, בה נשחטו 100 בקר ו-1000 כבשים עבור מכירה ביום ראשון - אז "יום השוק". התושבים היו בחרו בעצמם את המנהיג שלהם באופן קפדני. אגמאת נחלקה לשניים: המרכז המסחרי והפוליטי, שהיה ידוע בשם אגמת אוריקה, ומקום המצוי במרחק של כ-13 ק"מ משם נקרא בשם אגמת אילן, שהיה סגור לזרים. התקיימה תנועה עמוסה לנמל "חואז" בחוף האטלנטי - מסע של שלושה ימים מערבית לאגמאת.
העת האחרונה
ב-18 בנובמבר 1950 קיימה קבוצה של לאומנים מרוקאים ממפלגת איסתקלאל הפגנה נגד הכיבוש הצרפתי של מרוקו בקבר אל-מועתאמיד, האירוע הסתיים באלימות משטרתית ונחשב כאירוע מכונן בדרך לעצמאותה של מרוקו. לפי מפקד משנת 2014 מתגוררים באגמאת 25,220 איש.
אתרים ארכיאולוגיים
- חורבות המורכבות מחלקים מחומת העיר.
- חמאם.
- חלקי בתים, שוק ומספר תעלות השקיה.
- קברו של אל-מועתמיד, מצוין במוזוליאום מודרני שנבנה בשנת 1970, בראשו כיפה קטנה בסגנון האדריכלי של אלמורביטון.[1]
יהדות אגמאת
אגמאת היתה מיושבת ביהודים בתקופת הגאונים, ותעודות מהגניזה הקהירית מלמדות על חיי יהדות פוריים ומשגשגים. במאה ה-12 חי במרוקו רבי זכריה בן יהודה אגמאתי שהיה בן המקום וכתב פירוש לחיבורו של הרי"ף, הכולל ליקוט נרחב ממפרשי תקופתו. לפי חלק מן הגרסאות של הקינה אהה ירד עלי ספרד, קונן האבן עזרא על חורבנה של אגמאת.[2] כאמור, מקור משנת 1860 מוסר כי התגוררו בעיר כאלף יהודים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עיקרו של הערך לקוח מויקיפדיה האנגלית וויקשיתוף.
- ^ חיים זאב הירשברג תולדות היהודים באפריקה הצפונית חלק ראשון עמוד 348.
